- התובע הגיש 3 תביעות נגד הנתבעת כמצוין בכותר. בני הזוג נישאו ביום 25.8.74 ולהם 5 ילדים. נפרדו לאחר כ-34 שנים, ביום 14.7.08, מועד בו עזב התובע את הבית המשותף. הצדדים התגרשו לפני כשנה וחצי, ביום 25.6.15. התובע נישא בשנית ביום 16.2.16 עם המטפלת הזרה של אביו, שעברה תהליך גיור.
בין הצדדים התנהלו דיונים ממושכים בבית המשפט במספר תיקים שהסתיימו בפסק דין מיום 27.10.13 (להלן: "פסק הדין"). ביום 16.7.16 ניתן פסק דין נוסף, לפיו נדחו שתי תביעות התובע שבכותר, בעניין דמי שימוש ושינוי בחוו"ד מומחה. נקבע כי המחלוקת היחידה בתביעות אלה הינה בעניין חיוב בשכ"ט אליה התייחסו הצדדים בסיכומיהם.
לפיכך נדון בתביעה היחידה שנשארה לדיון והיא בתמ"ש 17297-06-14 – חיוב הנתבעת בפיצוי בגין סרבנות גט במשך 7 שנים. לאחר קבלת הגט ע"י האישה ביום 25.6.15, הפכה למעשה לתביעה בגין עיכוב הנתבעת בקבלת הגט.
התביעה בגין סרבנות גט
- התובע מבקש פיצוי בגין היותו מסורב גט משך 7 שנים ע"י הנתבעת בסכום של 60,000 ₪ לכל שנת עגינות ובסך הכל כ-400 אלף ₪ (לצרכי אגרה). מבקש בנוסף פיצוי בסך של 100,000 ₪ כביטוי "לחומרה ולסלידה בה רואה כב' ביהמ"ש התנהגות זו של האישה, אשר עגנה את הבעל וכביטוי לצורך לבער תופעה נלוזה זו" וכפיצוי מוגבר בשל גילו, משך תקופת העיכוב.
לטענתו העובדות המקימות את עילת התביעה -סירוב הנתבעת להתגרש על ציר זמן שנמשך כ-7 שנים. מיום עזיבתו את הבית ב-14.7.08 מועד בו הבהיר לה רצונו הסופי בגירושין. שנה טרם עזיבתו עזב את חדר השינה ועבר להתגורר בחדר אחר. כשראה שבקשותיו אינן נענות ומצוקתו הנפשית גברה, עזב את הבית חד צדדית ומיום זה יש לראות את תחילת חישוב הפיצוי בגין העיכוב בקבלת הגט ע"י הנתבעת. מפנה לציטוטים מפרו' הדיון בתיק הרכושי והמזונות, מהם משתמע רצונו להתגרש-בימים -24.12.09, 28.4.10, 7.9.10, .16.2.12 ומאידך מפנה לפרו' בדבר סירובה של האישה להתגרש- מיום 18.5.11 ומיום 16.2.12.דוחה טענה בדבר רצון אחר או דו משמעי מצידו.
התובעת טוענת כי יש לדחות התביעה המהווה רק נקמה על איבוד חלקו בדירה.
התובע טיפוס בוגדני, הרס את המשפחה, נתן עינו בנשים אחרות ולבסוף במטפלת הזרה של אביו. בשנת 2009 הביא את המטפלת ממולדביה לאביו, אך למעשה היתה המאהבת שלו ולבסוף הסכימה להינשא לו, המבוגר ממנה במספר שנים רבות, למען חיים טובים ונוחים. הנתבעת סברה כי לאחר סיפוק יצריו ושיבת המטפלת למולדתה ישוב לבית המשותף. המשיך לגור בבית, ללא לינה. ניסתה לשמור על שלום בית ואחדות המשפחה מאהבה גדולה לתובע ולמשפחתה. התובע נטע תקווה לחזרתו בדבריו ובמיוחד בהתנהלותו הדו משמעית לאורך השנים.
לא רצתה בגירושין, מאחר והתובע גרם לה להאמין בהתנהלותו ודבריו, כי יחזור למשפחה כשם שעשה בעבר. התובע הטעה אותה בהתנהגותו ונטע בה אמונה כי יחזור לגור עמה . התובע החזיק במפתח לבית, בא לעיתים קרובות והתנהג כבעלים בביתו בבחינת כל האופציות פתוחות.
לא ניתן להאשימה בעיכוב הגט מאחר והתובע עצמו דחה 5 פעמים את מועד מתן הגט שנקבע בבד"ר. הטעה את הנתבעת, עד ל-3 שבועות טרם הגירושין, במחשבה כי יחזור בו מכוונתו להתגרש. בגד בה משך כל שנות הנישואין וניסה לשמור את אופציית שלום הבית פתוחה. הגיש תביעת גירושין, רק שנה לאחר שעזב את הבית שנדחתה מבלי שהגיש ערעור. לא הגיש תביעות נוספות לגירושין. רצתה שהדירה תישאר בבעלותה על מנת לאפשר שלום בית.
- לטענת התובע נגרם לו נזק -כתוצאה מסרבנות הנתבעת לגט. נמנע ממנו לשקם חייו באמצעות קשר זוגי יציב ובר קיימא. נתקל בסירוב מבנות המגזר הדתי אליו משתייך. המטפלת הגיעה לישראל שנה לאחר עזיבתו את הבית ולא ידעה עברית. מכחיש כי בילתה איתו וקיימה עימו יחסים בהיותה עסוקה בעבודת הטיפול באביו במשך 24 שעות. בסופו של יום הגיע לביתו בחיפה וישן לבד. מפגשים מזדמנים עם המטפלת אינם פתרון לבדידות ולא מהווים תחליף לזוגיות מלאה כפי שקיימת אצל זוג נשוי המתגורר יחד. מציין נזק מוגבר כתוצאה מגילו המתקדם - 61 שנים. מציין את הפחתת הסיכויים למצוא בת זוג שתהיה לצידו, טען לחיי בדידות לעת זקנה.
הנתבעת טוענת כי לא נגרם לתובע כל נזק. התובע נהג לרעות בשדות זרים אצל מאהבות מתחלפות בלא צורך בגט, גם בתקופת הפרוד .קיים קשר אינטימי עם המטפלת, יצא איתה לבתי קפה, צימרים, מלון, חוף ים ולאירועים שונים כולל במקום עבודתו ברפא"ל, בילה עימה בבית אביו ובדירתו שלו בסופי שבוע וכלל לא סבל מבדידות. הדברים הוכחו בדו"ח החוקר שהוגש ושהתובע העדיף שלא לחוקרו. כמו כן במהלך הזמן לא התכוון להתחתן לכן לא היה זקוק לגט. גם כשהתכוון להינשא, לא יכל מאחר והמטפלת טרם התגיירה, כך שלא יכול היה להינשא גם לאחר גירושיו. הודה כי במהלך תקפת הפרוד ניהל מערכת יחסים עם 2-3 חברות.
התובע עזב את הבית ושב אליו לסירוגין. הנתבעת מחלה לתובע לאחר ששב לבית והיה קרוב לשוב הביתה גם לאחר ביטול הרביעי של המועד לגט בבד"ר. כך היה בשנת 1989 כשחשף בפני בנם הבכור בן ה-13 שנים אז, כי בגד באשתו. לאחר שבגד עם אישה נשואה בפרהסיה חתמו הצדדים על הסכם ממון שקביל תוקף פס"ד ביום 10.3.02, לפיו יעברו זכויותיו בדירה לאישה אם יבגוד בה פעם נוספת. בשנת 2008 עזב הבית לטובת מאהבת יהודיה. גם בעת מחלתה בסרטן בשנת 2004 המשיך לבגוד בה ובשנת 2009 בגד בה עם המטפלת לה נישא לפני כשנה.
כך שלמעשה לא נגרם לו כל נזק ותמיד נמצא במערכת יחסים זו או אחרת עם נשים בתקופת הפירוד, במיוחד עם המטפלת כבר כשנה לאחר שעזב את הבית ולבסוף גם נישא לה.
המסגרת הנורמטיבית
סרבנות גט – התופעה ותחילת המועד למניין הסרבנות
- בפסיקה נקבע כי אין לקבוע מועד קבוע ממנו יש לראות בבן הזוג סרבן גט, אלא יש לבדוק כל מקרה לגופו, על פי נסיבותיו. בשאלה אם נעברה עוולת הרשלנות, אין מקום להבחין בין גבר מסורב גט, לבין אשה מסורבת גט. ההבדל המגדרי עשוי לקבוע לעניין גובה הנזק, כאשר האשה, מסורבת הגט, נזקיה גדולים בדרך כלל מנזקיו של הגבר, מסורב הגט. ראה: עמש (חי') 23464-10-09 א' ש' נ' ד' ש'.
אישה תאלץ להתמודד עם קושי לא מבוטל במקרה בו תבקש לממש את זכותה להקים צאצאים עם בן זוג מחוץ לנישואין, לאור השלכות בעיית הממזרות. עם זאת הבדל זה רלבנטי לעניין שאלת הנזק.
במספר פסקי דין נקבעו פיצויים לגברים –תמ"ש 21162/07, תמ"ש 18561/07, תמ"ש 54410/09.ואף חברתי כב' השופטת מרינה לוי פסקה פיצויים במסגרת תמ"ש (קריות) 44-04-09 פלוני נ' פלונית מיום 9.8.11.
סרבנות גט – עילות התביעה הנזיקיות
- הפסיקה הכירה בעילות תביעה נזקיות נגד בן זוג המסרב ליתן או לקבל גט. בן זוג המסרב להתגרש ללא נימוקי הגנה ראויים, מבצע עוולה אזרחית, בין של רשלנות ובין של הפרת חובה חקוקה, המזכה, ככל שנגרמו נזקים, בפיצויים. העוולה מוגדרת בסעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין, וארבעת יסודותיה, נקבעו ב ע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח', פ"ד לז(1) 113):
הראשון - נבחנת קיומה של חובת זהירות מושגית, אשר נקבעת על פי מבחן הצפיות; האם הסוג הכללי אליו משתייכים המזיק, הניזוק, הפעולה והנזק עשויים להקים חובת זהירות.
השני - לאחר שניתנת תשובה חיובית על השאלה הראשונה, מתבררת חובת הזהירות הקונקרטית. אם בנסיבות המקרה הספציפי, קיימת חובת זהירות בין המזיק לניזוק, על בית המשפט להתחשב בנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה.
השלישי והרביעי - מבחן גרימת נזק - כלומר האם נגרם נזק והאם מעשהו של המזיק, שהפר את חובתו כלפי הניזוק, גרם לו לאותו הנזק (קשר סיבתי).
סרבנות גט- האם יש צורך בפס"ד המחייב קבלת גט
בעמ"ש (חי') 23464-10-09 א' ש' נ' ד' ש' ניתן פסק דין, לחיוב גט מה שאין כן בענייננו. עם זאת, כב' השופטת שטמר מציינת בפסק הדין ,כי למרות הנטייה בפסיקה שלא לחייב פיצויים, כאשר לא ניתן פס"ד לחיוב גירושין (בעיקר בעילת הפרת חובה חקוקה) ,אם יוכח כי בן הזוג הסרבן התרשל אף לפני החיוב בגט במתן הגט, כי גם אז, בנסיבות ראויות, ניתן לקבוע שבוצעה עוולת הרשלנות.
הפרת חובה חקוקה
- סרבנות גט עלולה להיות פגיעה בזכויות חוקתיות שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ברם, טרם הגיעה העת להכיר בעוולה חוקתית כזו ביחסים בין שני פרטים. בקביעת גובה הפיצויים על פי עוולת הרשלנות, ניתן לקחת בחשבון גם פגיעה בזכויות יסוד. ראה: תמ"ש 19270/03 כ.ש נ' כ.פ ותמ"ש 24782/98 נ.ש נ' נ.י.בהעדר פס"ד לחיוב גירושין כמו במקרה זה ,לא ניתן להצביע על הפרת חובה חקוקה.
מהכלל לפרט
קיומה של חובת זהירות מושגית
- בין בני זוג קיימת חובת זהירות מושגית. מתקיימים ביניהם יחסים מיוחדים, שהם בהחלט יחסי קרבה לצורכי עוולת הרשלנות. יחסים אלו מחייבים כל אחד מבני הזוג לנהוג כלפי האחר בכבוד, בהגינות ובאנושיות, באופן שיאפשר לבן הזוג ניהול של אורח חיים תקין וסביר. השארת בן הזוג במסגרת כובלת וחונקת של נישואין חסרי תוכן ממשי, נעדרי אותו תוכן שלמענו נישאו בני הזוג, איננה התנהלות של אדם סביר. כב' השופטת שטמר בעמ"ש (חי') 23464-10-09 א' ש' נ' ד' ש' קובעת כי בחברה מתוקנת יהיה זה ערך אם: "יינתן לבן זוג שמאס בחיי נישואיו - ורצונו לצאת מהם עבר את מבחן הזמן הסביר - לצאת ממסגרת זו, על מנת שיוכל לנהל את חייו כפי שהוא חפץ בהם. מן הראוי הוא לדעתי, שבחברה, בה הגירושין הם תלויי רצון שני הצדדים, תחשב התנהלות שאינה תואמת את ערך החירות להפסיק נישואין כושלים, משום התנהגות שאיננה סבירה ולפיכך רשלנית. בן הזוג שהוא בבחינת סרבן גט - גבר או אשה - מודע, או חייב להיות מודע, לנזקים שנגרמים לבן הזוג המסורב".
כשהתקיימו יחסי הקרבה ויכולת הצפיות של הנזק, קמה חובת הזהירות המושגית, שהיא יסוד נדרש לקיום עוולת הרשלנות.
קיומה של חובת זהירות קונקרטית- האם האישה במקרה דנן הינה סרבנית גט?
- בעמ"ש (חי') 23464-10-09 א' ש' נ' ד' ש' צוין, כי כאשר מהחלטות ביה"ד הרבני הגדול וביה"ד הרבני האזורי עולה, כי לא ניתן לתלות את האשם באי סידורו של הגט בצד אחד בלבד, והמחדל הוא מחדלם של שני הצדדים אזי לא מתקיימת חובת זהירות קונקרטית.
נבחן את המקרה דנן על ציר הזמן על מנת לבחון את התנהלות הצדדים-
14.7.08- התובע עוזב את הבית באופן חד צדדי (ע'מ 15 לפרו').
16.6.09 – הנתבעת מגישה תביעות מזונות ורכוש.
13.7.09- התובע מגיש תביעת גירושין לבד"ר בחיפה שנדחתה ביום 15.11.09 ,בהעדר עילה (עמ3).התובע
אינו מערער על ההחלטה.
20.11.12 -פניית התובע לאישה להליך גישור כולל לגירושין וסירוב האישה.
27.10.13 -פסק דין סופי בתביעות האישה למזונות ורכוש.
25.1.15 -התובע מבקש לדחות מועד הגירושין שנקבע בבד"ר עד לאחר חתונת הבן כאשר הנתבעת מתנגדת.
28.1.15 - התובע מבקש לדחות את מועד הגירושין לאחר שהאישה הודיעה על הגשת תביעה לכתובה
ופיצויים ע"ס מליון שקלים. ב"כ האישה מציין כי במועד הדיון הקודם בבד"ר לא היתה הסכמה
לגט בשל התנגדות הבעל. התובע מסביר התנגדותו להתגרש בתביעת הכתובה שהגישה האישה.
22.2.15. – התובע טוען בבד"ר לענין מועד הגירושין "אני כתבתי את זה ואני כרגע לא מסכים, לא אכפת
לי לחכות עוד כמה חודשים"(עמ' 58).
4.6.15- התובע מסכים לדחיית מועד הגט מתוך חשש פתאומי מפני הבלתי נודע. מציין עילה רפואית ולא
חושף כי חפץ בשלו"ב (נ/6 והחלטת בד"ר- נ/7).
התובע העיד (בעמ' 19 לפרו'):
"יום לפני הדיון של הגירושין הצפויים החלטתי שאני מסכים להפגש ונפגשנו אותו ערב להפגש בבית קפה רק אני וצ. באותו ערב החלטתי, החלטתנו שאולי נשהה את הגירושין."..."האמת שקיבלתי קצת רגליים קרות מהצעד הזה למרות שחיכיתי 7 שנים וכשהגיע הרגע פתאום הרגשתי פחד, צעד משמעותי בחיים, פתאום הגיע לידי מעשה וצ. גם ניסתה ודיברה איתי על הילדים, על המשפחה, שחבל להפסיד את הילדים והמשפחה והחלטנו לדחות את הגירושין. סיכמנו שאני אודיע למחרת לבית הדין שלא יכול להגיע ולא סיכמנו שאני אגיע לשם. היא אחר כך הגיעה עם העו"ד שלה, עשתה תרגיל להראות שהיא היתה ואני לא. לא משנה. כך עשיתי, הודעתי לבית הדין שלא מגיע למעמד הגט. זה היה ביום חמישי."
" באמת חשבתי שאולי כדאי לנסות שוב לשקם את המשפחה, אולי באמת חבל להפסיד את הילדים וכו' ולמחרת, היה יום שישי היה יום זיכרון של אמא שלי, כל הילדים הגיעו לאזכרה ונשארו לשבת אצל צ. באתי יום שישי בבוקר לצ. ואמרתי לה אתמול בערב ישבנו ודיברנו שאולי כדי לשקם את המשפחה וחלק מהטענות שאמרתי לה למה במשך 7 שנים לא הזמנת אותי אפילו פעם אחת לארוחת שבת עם הילדים, יכול להיות שאם הייתי נוכח בסעודת שבת עם הילדים והייתי רואה כמה זה חסר הייתי משתכנע לחזור. אמרתי לה הילדים פה נמצאים באזכרה של אמא שלי הנה הזדמנות להזמין אותי ואת אבא שלי לסעוד יחד אתכם בסעודת שבת שיהיה מעין פריצת דרך לראות איך אנחנו יכולים אולי לנסות לשקם את היחסים, היה חסר לי כל כך הסעודות שבת האלה."
ביום 25.6.15- הצדדים מתגרשים.
- הנתבעת העידה כי התובע דחה 5 פעמים את מועד הגירושין וכי לא היה מוכן להתגרש (עמ' 58). העידה על תחושותיה והמצגים הסותרים שהציג כלפיה התובע (בעמ' 52 לפרו')-
"ואתה בהתנהלות שלך ובדיבור שלך, באמירות שלך כל הזמן זה נתן לי את ההרגשה שאתה לפעמים חושב ככה, לפעמים אתה רוצה להתגרש ולפעמים מתחרט ומצטער כי אתה רואה מה זה עושה לילדים, עובדה שכשכבר היה לנו מועד לגט 3 פעמים החלטת שאתה רוצה לדחות, זה היה מינואר 2015 ואז היה לנו דיון נוסף בפברואר ואז באפריל, אם מישהו כ"כ רוצה להתגרש, כשיש מועד להתגרש הוא בא ומתגרש, הוא לא דוחה ואין על מה לדבר, אצלך תמיד היה על מה לדבר וזה היה באמת לא פשוט, כשהמולדבית לא הייתה בארץ אמרת לי.ו. שאתה לא יודע, שאולי לא נכון להתגרש, ואיך נשקם ואבא שלך אמר לי כשהמולדבית הגיעה לארץ ואמרה שהתנאים מאוד קשים, ששואבים מים לא מהבאר... היא הגיעה כדי להתחתן, היא לא חוזרת לשם כדי לשאוב מים מהנהר, כל עוד שהיא פה זאת בעיה כך אבא שלו אמר."
הנתבעת העידה כי לא ראתה החלטיות אצל התובע להתגרש:
"כל הזמן הדואליות הזו שראיתי אצלך של כן להתגרש-לא להתגרש נתנה לי תקווה שיכול להיות שיפול לך האסימון ואתה תראה אתה נזקים שזה עושה לילדים"...
"שזה היה דואלי-פעם כן רצית להתגרש ופעם לא...יום אחד אמרת משהו ולמחרת משהו אחר."
"פה בבימ"ש אמרת באמת מה שציטט, אבל כשהגענו הביתה זה היה כאילו לא הגשת תביעות, כאילו לא היית בבית משפט, היית נחמד, דיברת איתי, לא שידרת את אותם דברים שנאמרו פה וכל מי שנכנס אלינו סבר כך".
הנתבעת העידה כי מי ששוכר דירה חי בדירה שלו "ולא יושב כל היום אצלי"(עמ' 54).
ובעמ' 58:
"זה בסדר לרצות שהמשפחה לא תתפרק, מה לא בסדר בזה? נתת לי להבין בהתנהלות שלך, בדיבורים שלך, בשהות שלך בבית שזה לא סופי, ברגע שהבנתי שזה סופי אז סופי."
הנתבעת טענה כי לא היתה סרבנית גט בהעדר עילה לחיוב גט (בעמ' 52 )
"אני לא הייתי סרבנית גט. בבד"ר שאלו אותך אם יש לך עילה לגט ואמרת שלא, אנחנו אנשים דתיים ואנחנו חיים לפי ההלכה ולפי ההלכה לא הייתה עילה לגט ולכן לא הייתה סרבנות גט, לא חייבו אותי בגט."
נימקה את מעשיה ברצונה לשמור על שלמות המשפחה (בעמ' 52 ):
"מבחינתנו להתחתן כדת משה וישראל אני רואה את זה כמחויבות, נאמנות, משהו משמעותי לבניית משפחה וכל מה שרציתי זה לשמור על שלמות המשפחה ושילמתי מחירים מאוד גבוהים על זה. "
- מכל המקובץ, עולה כי הגם שהנתבעת לא ששה אלי גירושין, התובע לא עבר את נקודת האל-חזור ממנה מעשה הגירושין היה תלוי בהתנהלות הנתבעת בלבד. התובע אומנם הגיש תביעת גירושין שנדחה ע"י בית הדין, אולם למעשה זנח את המגרש המשפטי, לא הגיש ערעור ולא הגיש תביעה נוספת עם שינוי נסיבות כמו פירוד ממושך, אלא זנח את הטיפול בהשגת הגט.
רצונו בגירושין לא היה חד משמעי, התנהלותו הוכיחה על חוסר החלטיותו באופן שנטע אימון ותקווה אצל הנתבעת לחזרתו. לבסוף כשהצליח להשיג את הסכמת התובעת לקבלת הגט, גרם לדחיית מועד מסירת הגט מספר פעמים, מסיבות כאלו ואחרות ולא היה משוכנע מבחינה פנימית כי אכן רצה בגירושין. לפיכך גם אם הנתבעת הביעה חוסר רצון להתגרש , הדבר לא היה תלוי אך ברצונה שלה וכאשר הדברים הובאו לידי בחינה ומימוש היה זה דווקא התובע שעיכב את הגירושין.
לפיכך למרות התנהלות הנתבעת שאולצה למעשה בפס"ד להסכים לגירושין על מנת לא לאבד את הבית, לא ניתן לקבוע כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות הקונקרטית כלפי התובע. יתר על כן חובת הזהירות בין בני זוג הינה הדדית. חובתו של התובע לכבד את הנתבעת, להוקירה ולהיות נאמן לה, הופרה ברגל גסה במהלך הנישואים, ע"י בגידותיו בנתבעת באופן המאיין את חובת האשה כלפיו.
העדר הוכחת נזק
- בהעדר חובת זהירות קונקרטית, ממילא לא היה מקום לבחון את שאלת הוכחת הנזק. עם זאת על מנת שפסק הדין יהיה שלם להלן מספר מילים בעניין הנזק.
למרות שיש ממש בטענת התובע כי אדם מהמגזר הדתי, בהיותו נשוי ,יתקשה על פי רוב לקיים זוגיות עם בת המגזר הדתי. עם זאת התנהלות התובע רחוקה משל אדם מאמין ודומה כי כלל לא נגרם לו נזק. התובע לא אמר אמת לבית המשפט באשר למהות הקשר עם העובדת הזרה של אביו(ראה עמ' 5 ו-16 לפרוט')ייתכן כדי לא לפגוע בהליך גיורה.
הנתבעת העידה (בעמ' 58 לפרו'):
"היא הייתה נועלת את האבא בחדר והייתה הולכת איתך לקולנוע, לבתי קפה ואבא שלך היה מצלצל אליי ואומר שהוא קורא לה והיא לא עונה, חברות שלי היו אומרות שראו אותכם בקניונים ובתי קפה. כשהבן שלי ג. פנה אלייך ואמר לך "תקשיב, היא מפקירה את אבא שלך המסכן תביא מישהי אחרת שתטפל בו ותתייחס אליו כמו בן אדם" אמרת שהיא מצוינת וזה שהיא נועלת את אבא שלך בחדר זה מצוין."
עם זאת לבסוף אישר כי העובדת הזרה עוברת תהליכי גיור שכן רוצה להיות יהודיה ולהתחתן "אולי איתי".(עמ' 22). בדיון ביום 28.1.16 אישר כי "אם היא תתגייר אנו נתחתן". (עמ' 30). אישר כי הופיע עימה באירועים שונים לאורך השנים(עמ' 30) וכי מצוי עימה בזוגיות שאינה ממומשת 6.5 שנים. שנתיים טרם הדיון ביום 28.1.16 ישב עם הבן ג. "סיפרתי שאני בקשר אהבה עם ל. ואוהב אותה וטוב לי איתה ...זה היה לפני שנתיים"(עמ' 33).
העיד כי הליך גיורה נמשך שנתיים וחצי (עמ' 30). טען כי לא קיים יחסי אישות עם המטפלת "עד שהיא תתגייר ותהיה יהודיה לא אקיים יחסי אישות"(עמ'31-32).נישא לה ביום -16.2.16 (עמ' 45, כתובה ואגרה הוגשו וסומנו נ/11).
גם בתקופה בה עזב את הבית קיים מערכת יחסים עם 2-3 נשים (עמ' 15 ו-31 לפרוט'). גם במהלך הנישואין התובע רעה בשדות זרים (עמ' 15) ובגד בנתבעת במהלך רוב שנות נישואיהם, כולל גברת בשם ל. בהיות הנתבעת בהריון עם בנם הצעיר(עמ' 21). הנתבעת העידה אולי על דרך הגוזמא כי "היו איזה 20-30 נשים שאיתן שכבת"(עמ' 51). התובע ציין קשר עם אישה מבוגרת ממנו ב-8 שנים "זה היה משהו עמוק יותר כי לא היה לי חוסר באהבה וחוסר באשה."(עמ' 31).
- ראוי לציין כי הגם שהעניין עלה בשאלת תביעת דמי השימוש, יש לכך רלבנטיות גם בשאלת קיום וכימות נזק שהרי התובע יכול היה לבוא בכל עת לבית. וכפי שהעידה הנתבעת (בעמ' 48 לפרו'):
"אתה חלק מהבית, אתה אומנם לא ישן בבית אבל במשך היום בכל שעה משעות היום שזה יכול להיות אחה"צ, או 21:00, או 23:00, אתה בא ונכנס ורואה טלוויזיה, ומדליק אורות ומכבה וזה עד שהתגרשנו. אתה עונה לטלפון הנייח כשהוא מצלצל, אם לא כיביתי אור באחד החדרים אתה כועס עליי, אתה פותח את המקרר, אם יש סירים על הגז אתה בודק, לוקח, רואה טלוויזיה, קורא עיתונים, היה לך מפתח לבית, כל זאת עד שהתגרשנו."
ובעמ' 49-"אם מישהו לא היה יודע שאתה לא ישן בבית הוא לא היה חושב כך, היית חלק מהבית."
"היית נכנס, יושב אוכל מרק, מדבר, אוכל עוגות כי אתה אוהב עוגה וקפה. היית נכנס ואוכל חופשי."
- מכל המקובץ עולה כי עוד במהלך הנישואין התובע ניהל מערכות יחסים עם נשים אחרות מחוץ לנישואין. לא ראה במסגרת הנישואין כמסגרת מגבילה ולפיכך בהקשר זה לא יכול להלין על גרימת נזק. יתרה מזאת, התברר כי נישא לעובדת הזרה של אביו. הליך הגיור נמשך כשנתיים וחצי כך שלא יכול היה להתחתן עימה קודם לכן. עם זאת ככל הנראה לא נמנע מקיום יחסים אינטימיים עם המטפלת של אביו.
התובע נהנה גם מיתרונות הבית וכפי שעולה מעדויות שנשמעו ואלו שלא נשמעו אך הוגשו בתצהיר ,התובע שהה בבית בכל עת שחפץ.
מכל המקובץ בהקשר של התובע הספציפי לא הוכיח קיומו של נזק.
התמונה המלאה- 2 צדדים למטבע
- גם התמונה המלאה לא מאפשרת מסקנה בדבר מתן פיצוי כלשהוא לתובע. למרות היות הבעל התובע במקרה דנן ,חשוב לראות את התביעה בהקשר הכולל. המדובר באדם דתי שפירק משפחה בת 7 נפשות לאחר מעל ל30 שנה בה חיו יחד. הנתבעת העידה (בעמ' 50 לפרו'):
"ואחרי שהתברר לי מפי השכנים שבכל השבתות שהיית מוזמן לארוחות שבת היית מסיים לאכול אצלנו וחוזר לדירה שלך ששם הייתה המולדבית נמצאת ומבלה איתה שבת והיה איזשהו גבול כמה יכולתי לשאת, כשאתה בא ואוכל אצלי אני המסעדה ואחרי שאתה מסיים אתה הולך למאהבת שלך שיושבת ומחכה לך עד מוצ"ש, כל שבת ולא עמדתי בזה יותר"...
וכן
"היו דברים שיכולתי לעשות מבחינה נפשית למרות שהיה לי קשה, ידעתי שבזמן שאני חיה לבד, מגדלת את הילדים ונאבקת על השפיות שלהם ושלא יפלו ולא ישברו כי היה להם מאוד קשה המשבר הזה, כאילו עבר עליהם אוטובוס, גם על הילדים הגדולים והקטנים בעיקר, הייתי צריכה לשלוח אותם לפסיכולוגים ועד היום הם משלמים מחיר מאוד כבד כשהם שומעים מחברים שלהם שאתה מסתובב בקניונים עם העובדת הזרה ור. ראה אותך מתחבק ומתנשק איתה וזה שבר אותו".
הנתבעת העידה (בעמ' 53) על "המחירים המטורפים" שמשלמים ילדים להורים גרושים בחברה הדתית.
"למרות המחיר הכבד ששילמתי, אני 7 שנים לבד כשאתה חיית עם בת זוג שנסעת איתה ובילית וחיית איתה, אני הייתי לבד."
"אתה עושה כאן סטנד אפ. כשאתה בפרו' בחקירה שסיפרת שאתה 8 שנים, 7 שנים עם המולדבית, במשך כל השבוע היית אצל אבא שלך וחיית עם המולדבית כל השבוע, כל שישי שבת היה לה חופש והיא הייתה מגיעה אלייך הביתה לרח' ד. והייתם מבלים ביחד את השבת, כל השכנים ראו, אז איזה בדידות? אני 7 שנים הייתי לבד, לא קיימתי יחסי מין עם אף אחד כמו שאתה קיימת כל השנים, לא נסעתי עם אף אחד לספא ובתי מלון כמוך."
כשם שציינתי חובות בני זוג הן הדדיות.. התובע הפר את חובתו לכבד את הנתבעת, להוקירה ולהיות נאמן לה, ברגל גסה במהלך הנישואים, ע"י בגידותיו בנתבעת באופן המאיין את חובתה כלפיו. יתר על כן התנהלותו היתה אמביוולנטית ומטעה באופן שנטע אימון ותקווה בתובעת כי אין בכוונתו האמיתית להתגרש. בנוסף תרם תרומה משמעותית לדחיית מועדי הדיונים בבד"ר לגט, למרות שהנתבעת היתה מוכנה לקבלת הגט.
מכל המקובץ הנני דוחה את תביעת התובע לסרבנות גט במיוחד שהגט כבר הוסדר לפני כשנה וחצי והתובע נשוי כבר כשנה.
הוצאות המשפט
- לענין ההוצאות –נשאלת השאלה האם גם במקרה בו התובע הסכים לדחות שתי תביעות יש לחייבו בהוצאות בגינן כבקשת הנתבעת.
לענין התביעה לדמי שכירות- ברי כי עד הגירושין הדירה היתה שייכת לצדדים בחלקים שווים. עם זאת, לא הוכח כי נמנעה גישה של התובע לדירה. לתובע היה מפתח של הדירה ,הגיע ללמוד עם הבן אולם לא ישן בדירה(עמ' 4). הבן א. הותיר מפתח ברכב וכך נכנס לבית. משאירים לו מפתח בשבת בעציץ שיעיר את הבנים לתפילה (עמ' 5). העיד כי התובעת "בכל עת היתה מקבלת אותי" (עמ' 17). אישר כי לא ביקש רשות להיכנס, בין השאר על סמך הפסיקה כי הבית שייך לשני הצדדים. כן העיד כי "צ. או הילדים פתחו לי ותמיד קבלו אותי"(עמ' 33). העדה ג.א. העידה כי התובע נהג בבית "מנהג בעלים" "ומי שלא מכיר את הסיפור לא היה חושב שעזבת אי פעם את הבית כי היית נכנס יוצא, אוכל משהו, יושב בסלון, יוצא מהמרפסת, רואה טלויזיה, היית עושה הרבה דברים שאותם דברים ראיתי כשהכל היה כשורה ביניכם" (עמ' 44).
הנתבעת העידה (בעמ' 48 לפרו' )כי התובע היה חלק מהבית. הודתה כי התובע אומנם לא ישן אולם בכל שעה של היום נכנס רואה טלויזיה, מדליק אורות ומכבה לפחות עד הגרושין. עונה לטלפון הנייח, פותח המקרר, לוקח אוכל מהסירים, קורא עיתונים היה מפתח לבית עד הגרושין (עמ' 48). לא מצאה לנכון להחליף צלינדר 7 שנים (48).
לפיכך הוכח כי המדובר בתביעת סרק בה נשמעו עדויות ומן הראוי לחייב בהוצאות.
- לענין התביעה בעניין חוות הדעת- כפי שציינתי עוד בדיון ביום 16.6.16 ,חוות דעת המומחה קיבלה תוקף פס"ד ביום 27.10.13 . משלא בוטל פסה"ד לא ניתן לחקור על חווה"ד או על החישובים שנעשו או לשנותה (עמ' 47). יתרה מזאת, המדובר בפסק דין חלוט ב-3 ערכאות. התובע אישר כי בשאלות ההבהרה לרו"ח שטרנפלד העלה את "הלכת פרידמן" אלא שהרו"ח בתשובותיו לא התייחס לאיזון הגמלאות.(עמ' 24).מכתב עו"ד גרינשטיין העוסק בפרק 3 שלו באיזון הגמלאות מיום 7.3.12 (נ/8).
מהמקובץ עולה כי התובע מחזר טענות ונקט בדרך לא נכונה משפטית בהתעקשו על ייצוג עצמי ללא כל הכשרה משפטית ונסוג לאחר דיון הוכחות.
יחד עם זאת ולפנים משורת הדין ונוכח העובדה שהתובע קיבל הצעת בית המשפט לדחיית שתי התביעות וחסך בכך את הסיכומים ודיון בטענות , יילקח הענין בחישוב קביעת שכר הטרחה.
לסיכום
- תביעת התובע בתמ"ש 17297-06-14 - פיצוי בגין סרבנות גט- נדחית.
- התובע ישא בהוצאות התובעת ובשכ"ט עו"ד בשלושת התביעות בסך של 15,000 ₪ בצירוף מע"מ.
- המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור התיקים שבכותר.
ניתן לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.
ניתן היום, י"ג טבת תשע"ז, 11 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.