תבע בעלות על דירת הוריו "מפני שזה מקובל במגזר"

אשת התובע סיפרה שהיא בת למשפחה עשירה וידועה, וכי אין סיכוי שהוריו היו מעזים לבקש את ידה לולא הבטיחו להעניק לזוג דירה במתנה. את השופטת זה לא שכנע

בית המשפט למשפחה בפתח תקווה דחה לאחרונה תביעה להכרה בגבר ואשתו כבעלי דירה הרשומה בטאבו על-שם הורי הראשון. התובעים סיפרו שהדירה הוענקה להם במתנה במהלך טקס האירוסין. הורי האיש, לעומת זאת, טענו שאפשרו לבנם וכלתם לגור בדירה מבלי שיקבלו עליה בעלות. השופטת שירלי שי קבעה שבהעדר מסמך כלשהו התומך בקיומה של עסקת מתנה, אין באפשרותה לקבל את תביעת בני הזוג.

התובעים הם ובעל ואישה והנתבעים הם הורי הבעל. לטענת הראשונים במאי 2010 התקיימה פגישת היכרות בין המשפחות על-מנת לבקש את ידה של האישה מהוריה. לטענתם כבר בפגישה זו התחייבו הורי החתן להורי הכלה להעניק להם את הדירה נשוא התביעה במתנה, כנהוג במגזר הערבי אליו הם משתייכים.

בהקשר לכך סיפרה האישה שהיא בת למשפחה עשירה וידועה וכי הייתה תלמידה מצטיינת עם שאיפות, כך שאין סיכוי שהייתה מסכימה להינשא לבעלה – ואף אין סיכוי שהוריו היו מעזים לבקש מהוריה את ידיה – לולא הבטיחו לתת להם דירה במתנה.

בני הזוג סיפרו כי חודש אחרי פגישת ההיכרות התקיים טקס האירוסין המסורתי, על-סמך הבטחת הורי הבעל להעניק להם דירה. בתוך כך סיפרו התובעים שהשקיעו 800 אלף שקל בבניית הדירה וכי נכנסו לגור בה מיד אחרי חתונתם. לפיכך, טענו, יש להכיר בהם כבעלי הדירה.

מנגד טענו הורי הבעל כי הם אפשרו לבנם ורעייתו לגור בדירה כברי-רשות בלבד, ללא העברת בעלות. ההורים התכחשו לטענה שלפיה התחייבו לתת את הדירה במתנה, ועמדו על כך שאין תיעוד בכתב התומך בה.

אין רמז למתנה

השופטת שי ציינה שאם הנתבעים אכן נתנו לבנם וכלתם דירה במתנה, היה העניין מוסדר באמצעות רישום הערת אזהרה בטאבו או לכל הפחות בתיעוד כלשהו בכתב. אלא שאין מחלוקת כי אין בנמצא תיעוד שכזה, ולדברי השופטת הדבר מלמד שלא הייתה להורים כוונה להקנות את דירתם במתנה.

"הדירה אינה רשומה על שם התובעים ולא קיים כל מסמך בכתב בקשר לעסקת המתנה. לכאורה, די בכך בכדי לדחות את התביעה", כתבה השופטת. לדבריה המקרה אינו חריג באופן המצדיק לסטות מהכלל שלפיו בעסקת נדל"ן דרוש מסמך בכתב.

השופטת הוסיפה כי למרות טענת האישה כי נישאה לבעלה רק בשל הבטחת הוריו שיתנו להם דירה, היא לא הביאה שום ראיה חלופית, משמעותית ומוצקה לכך. השופטת הדגישה שגם אם מדובר היה בהסכם בעל-פה לפי נוהג, זה עדיין לא פוטר את בני הזוג מהוכחת טענתם באמצעות מסמך בכתב.

בתוך כך השופטת פקפקה בטענת בני הזוג לפיה השקיעו כסף רב בבניית הדירה. לדבריה, הם אפילו לא הוכיחו שבכלל היה להם כסף בתחילת דרכם הזוגית ובנסיבות אלה נשאלת השאלה כיצד אפשר להאמין להם ש"השקיעו סכום לא מבוטל של כ-800,000 שקל"?

לפיכך היא דחתה את התביעה וחייבה את הזוג בהוצאות משפט בסך 25,000 שקל.

• ב"כ התובעים: עו"ד אבנר קדם
• ב"כ הנתבעים: עו"ד יצחק סלע

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין