חתך מיותר שביצע הצוות הרפואי במהלך ניתוח לקיבוע שבר בקרסול הסתיים בפגיעה עצבית. התובע שקע בדיכאון והפך לחרדתי ותלותי
בית המשפט המחוזי בלוד קיבל לאחרונה תביעת רשלנות רפואית שהגיש בן 37 נגד מדינת ישראל כבעלים של בית החולים "שיבא". הרקע לתביעה הוא ניתוח שעבר התובע ב"שיבא" לפני 8 שנים, במהלכו נחתך בטעות העצב ברגלו. התובע טען כי מאז הניתוח הרשלני הוא סובל מכאבים כרוניים ומבעיות נפשיות. השופטת עירית כהן דחתה את טענת המדינה שאין קשר סיבתי בין החתך לבין הנזק העצבי, ופסקה לתובע פיצוי.
תחילת הפרשה בינואר 2015, אז נפגע התובע בקרסול רגלו השמאלית. הוא פנה לקבלת טיפול רפואי ב"שיבא" שם נבדק והועבר לניתוח לצורך קיבוע השבר. במהלך הניתוח ביצעו המנתחים חתך מיותר באזור השבר. לטענת התובע, בעקבות המקרה הוא החל לסבול מכאבים כרוניים ונגרמה לו צלקת מכוערת. בנוסף הוא פוטר מעבודתו בעיריית כפר סבא ומאז הוא יושב בבית בחוסר מעש, שקוע בחרדות קשות.
לטענתו במקביל לעבודתו הוא למד קרימינולוגיה במכללת בית ברל, כאשר לולא הפגיעה שאירעה לו הוא היה מתקדם בשוק העבודה ושכרו היה מכפיל את עצמו. בנוסף הוא טען שלנוכח מצבו הבריאותי הוא הפך תלותי לחלוטין באשתו, והיא זו שנושאת בעצמה בעול הבית וגידול הילדים.
המדינה הודתה כי בית החולים התרשל במהלך הניתוח נשוא התביעה. עם זאת, היא עמדה על כך שאין קשר סיבתי בין ביצוע החתך לבין הנזק שנגרם לתובע. לטענתה סביר שהתובע היה מפתח בעיות נפשיות גם ללא הניתוח שעבר. הנתבעת הוסיפה שהתובע מגזים בתיאור נזקיו וכי העובדה שהפסיק לעבוד לא מלמדת על אי יכולתו לעבוד.
סיפור חייו טרם הושלם
השופטת כהן קבעה שהתובע הוכיח קיומו של קשר סיבתי בין החתך המיותר לבין הפגיעה העצבית. בין היתר היא כתבה שהמנתח שטיפל בתובע לא ציין בדו"ח הניתוח את מקום הפגיעה, באופן שמהווה נזק ראייתי עבור התובע ופועל לחובת הנתבעת.
בהמשך ניגשה השופטת להערכת הנזקים שנגרמו לתובע מהניתוח הרשלני. בהסתמך על חוות דעת המומחים מטעם הצדדים היא קבעה שלתובע נגרמה נכות פיזית ונפשית. הנכות הפיזית מתבטאת בכאבים כרוניים מהם סובל התובע. אשר לנכות הנפשית, זו לדברי השופטת מתבטאת במחלה דיכאונית עם נטייה פרנואידית ותסמונת של כאב כרוני.
השופטת ציינה אמנם שלתובע היו בעיות התנהגות בבית הספר ובצבא, באופן שעשוי לזקוף חלק מנכותו הנפשית לאופיו הכללי. עם זאת, כתבה השופטת, התובע סיים שירות מלא בצה"ל, עבד תקופה ממושכת עד לפציעה ואף החל ללמוד במכללה, כך שאת מרבית נכותו יש לתלות באירועים נשוא התביעה.
השופטת ציינה שהתובע נפגע בגיל 29, כשכל החיים עוד לפניו ובעודו סטודנט. "נראה, אפוא, כי התובע טרם השלים את כתיבת סיפור חייו בשלב שבו נפגע", כתבה. עבור הפסדי שכר לעבר ולעתיד היא פסקה לתובע סכום של 1,950,750 שקל.
בנוסף היא פסקה לתובע 1,076,370 שקל עבור שאר נזקיו – עזרת צד ג', הוצאות רפואיות, ניידות וכאב וסבל. בניכוי תגמולים מהביטוח הלאומי יוצא שהתובע יפוצה ב-2,296,500 שקל. בנוסף נפסקו לטובתו שכ"ט עו"ד בסך 537,381 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד אוהד אלטמן או ענבל אלטמן ואח'
- ב"כ הנתבעת: עו"ד יעקב עוזיאל ואח'
עו"ד רחלי כהן בן עמי
עוסק/ת ב-
רשלנות רפואית
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין