המעסיק, שביתו נפגע בתקופת "עמוד ענן" טען כי מדובר ב"סיכול חוזה עבודה" הפוטר אותו מפיצויי פיטורים, אלא שסגנית נשיאת ביה"ד לעבודה בת"א השתכנעה כי העובדת הייתה הרבה יותר מעוזרת בית.
התובעת הגישה תבעה מהמעסיק שלה פיצויים וזכויות נוספות (כגון דמי הבראה ופדיון חופשה) בשנת. היא טענה כי עבדה אצלו ברציפות מינואר 2009 ועד סוף 2012. בעדותה העידה שעבדה בצמוד לנתבע, כנהגת שלו, כמלווה אישית, ואף ניקתה את ביתו.
הנתבע, שעוסק בסחר במתכות, טען כי באותן שנים התובעת הועסקה במשך שלוש תקופות שונות ומובחנות, והציג שלושה מכתבי פיטורים בהתאם.
התובעת הגיבה בטענה שמדובר במכתבים לא אמיתיים, שנמסרו לה בשל מחלוקת בין הנתבע לבין החתן שלו, שביקש לפטר אותה. בסופו של דבר הנתבע ביקש שתמשיך לעבוד אתו וכך עשתה.
כמו כן, השניים נחלקו בנוגע להיקף העבודה, כאשר התובעת טענה כי עבדה שעות רבות ואילו הנתבע טען שעבדה מעט שעות בכל יום.
עוד מחלוקת התגלעה בנוגע לסוגיית פיצויי פיטורים. הנתבע טען כי עבודתה של התובעת הופסקה מאחר שביתו נפגע מפגיעת רקטה בתקופת מבצע "עמוד ענן". הוא הפנה לפסיקה בעניין ההתנתקות, שם נקבע כי מדובר בסיכול חוזה העבודה ולכן עובדים שעבודתם הסתיימה עקב ההתנתקות אינם זכאים לפיצויי פיטורים.
"מכתבים פורמליים בלבד"
סגנית הנשיאה השופטת הדס יהלום קיבלה את התביעה באופן חלקי. על סמך מעין יומני עבודה אישיים שניהלה התובעת וכן על בסיס ראיות אחרות, השופטת השתכנעה כי היא אכן עבדה אצל הנתבע ברציפות לאורך ארבע השנים.
"על אף מכתבי הפיטורים שהוגשו לתיק, היומנים – שנחזו להיות אותנטיים – מעידים כי מכתבי הפיטורים היו פורמליים בלבד בעוד שבפועל, התובעת המשיכה ללוות את הנתבע לאורך כל התקופה הנטענת על ידה", כתבה השופטת.
בנוסף, השופטת קבעה כי לא מדובר בסיכול הסכם העבודה, בין היתר מאחר שהנתבע המשיך לשלם שכר למשך מספר ימים לאחר נפילת הטיל, אך בעיקר משום שהתובעת לא עסקה רק בעבודות משק הבית של הנתבע אלא הייתה מעין עוזרת אישית שלו, וטיפלה גם בדברים הקשורים לעסק. זאת אומרת שנפילת הטיל לא גרמה להפסקת כל העבודות שביצעה עבור הנתבע.
בנוגע לשעות העבודה השופטת ציינה כי "רב הנסתר על הגלוי", והתרשמה כי היקף המשרה, כמו גם גובה השכר של התובעת, השתנה מעת לעת. היות שלא ניתן לקבוע את הדברים במדויק, השופטת החליטה כי זכויות התובעת יחושבו בהתאם לדיווח למוסד לביטוח לאומי – שכר בסך 3,200 שקל עבור ארבעה ימי עבודה בשבוע.
בסיכומו של דבר, השופטת הורתה לנתבע לשלם לתובעת כ-25,000 שקל בגין פיצויי פיטוים וזכויות סוציאליות אחרות, בתוספת הוצאות משפט שכ"ט עו"ד בסך 4,000 שקל. עוד נקבע כי הנתבע ימסור לתובעת מכתב לשחרור הכספים שהופקדו על ידו לפנסיה בתקופת העבודה.
- ב"כ התובעת: עו"ד בטי הררי
- ב"כ הנתבע: עו"ד שירי מלכי
עו"ד אלי דן
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין