הסכסוך התנהל למעלה מעשור בבתי משפט שונים. לאחרונה, נתן בית המשפט המחוזי את מה שנראה כהחלטה מסכמת. נפסק כי רמ"י לא גילתה ליזמית על פגמים משמעותיים בקרקע שהוקצתה למלון "רויאל רימונים" בים המלח, ולכן עליה לשלם על העיכוב בפתיחתו.
בניית המלון החלה בשנות ה-90 אך הייתה כרוכה במהמורות רבות, בעיקר בשל בעיה בקרקע שהקצתה רשות מקרקעי ישראל ליזמית "דנים השקעות".
לא גילו לך מידע מהותי על העסקה?
עורך דין חוזים
תחילה, גילתה דנים קו חשמל במתח גבוה וצינורות של מקורות במקום. לאחר מכן, היא גילתה שאת שביל הגישה היא חולקת עם המלון הסמוך – גני מוריה – שהוציא נגדה צו מניעה שעיכב את העבודות. לבסוף, המלון נפתח חלקית רק בשנת 2001, בעיכוב של שנים.
ביוני 2005 הגיע הוויכוח לגבי אחריותה של רמ"י לעיכוב לבית משפט השלום בבאר שבע. רמ"י תבעה מדנים כ-1.7 מיליון שקל דמי חכירה, ואילו דנים תבעה 27 מיליון שקל בטענה שהרשות הסתירה ממנה מידע מהותי על הקרקע.
באוקטובר 2015 בית המשפט קיבל את התביעה של רמ"י ודחה את זו של דנים. דנים ערערה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בטענה ש"ישנה חשיבות לכך שרמ"י תאלץ לשאת בנזקים אותם גרמה על מנת לעודד יזמים עתידיים".
מעבר לעיכובים שתוארו לעיל, טענה דנים כי במהלך העבודות הסתבר לה שהמגרש נדחק בצמוד לכביש 90, מה שהצריך ממנה לבצע עבודות דיפון בעלויות גבוהות.
רמ"י טענה מנגד כי יש להשאיר את קביעותיו של בית משפט השלום בעינן. לטענתה, קו החשמל במגרש היה נראה לעין וגם אם צינור המים היה מוסתר, הזזתו לא גרמה לעיכוב נוסף כיוון שהתבצעה במקביל לעבודות הפינוי של קו החשמל.
רמ"י גם הכחישה שהמלון נדחק לכיוון כביש 90 באשמתה, וביחס לחפיפה בין המלונות טענה שהמידע היה מצוי ברשות דנים במועד ההקצאה, וממילא הבעיה נפתרה כשתוכנן עבור דנים כביש גישה חדש.
לטענתה, דנים עבדה בשאננות ושינתה את התוכניות כיוון שחשקה במלון גדול יותר – ואלה הן הסיבות לעיכוב בפתיחתו. כמו כן, היא לא הוכיחה את הנזקים שנגרמו לה לכאורה.
סיפקה מידע שגוי
סגנית נשיא בית המשפט, השופטת שרה דברת, לא הסכימה עם חלק מקביעותיו של בית משפט השלום. לטעמה, רמ"י הייתה חייבת להעביר לתובעת את המגרש "כשהוא נקי ופנוי מכל אדם וחפץ שהוא" או ליידע על המפגעים. אין זה אומר שדנים לא הייתה צריכה להתמודד עם פינויים ביעילות, אבל זה לא גורע מהאחריות הראשונית של רמ"י.
גם בנושא כביש הגישה השופטת תמכה בתובעת וסברה כי רמ"י הפרה את חובתה לבדוק היטב את הקרקע לפני שהקצתה אותה, ומסרה לתובעת מידע שגוי כשסיפקה לה מגרש חופף למלון אחר מבלי ליידע על כך.
השופטת סיכמה וקבעה כי התובעת זכאית לפיצוי על 10 חודשי עיכוב – 7 חודשים בשל הסרת קו המתח והצנרת, ועוד 3 חודשים בשל צו המניעה.
השופטת קבעה כי הנזק העיקרי שנגרם לדנים הוא אובדן רווח – נזק שקשה מאוד להעריך. השופטת עיינה בחוות דעת מומחים משני הצדדים, והחליטה לבחור בזו של רמ"י בעיקר משום שדנים החסירה נתונים שיכולים היו לשפוך אור על הנושא.
בסופו של דבר נקבע כי אובדן הרווח יעמוד על 2,795,000 שקל בצירוף ריבית והצמדה. השופטים אריאל ואגו ויעקב פרסקי הצטרפו לפסק הדין, ורמ"י חויבה לשלם לדנים הוצאות של 30,000 שקל.
- ב"כ המערערת: עו"ד גיל הירשמן
- ב"כ המשיבה: עו"ד מרים פורת
* עורך דין עמרי ארז עוסק במשפט אזרחי-מסחרי, דיני חוזים ומקרקעין
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין