בני זוג מצרפת התקשרו עם יזמי פרויקט בניה בתל אביב לשם רכישת דירה. כשניסו לקדם את העסקה, דרש איש השיווק של הפרויקט עוד ועוד כסף, ולבסוף מכר את הדירה לאחר. בתביעה שהגישו נגדו הוא טען שההסכם עליו חתמו אינו מחייב. ביהמ"ש חשב אחרת.
בני זוג תושבי צרפת ביקשו לרכוש דירה בפרויקט שנבנה בטיילת בתל אביב, וניהלו מו"מ עם החברות "מגורים ייזום בנייה" ו"רומעד הנדסה בנייה ופיתוח", שיזמו את הבנייה. המו"מ, אותו ניהלו מול משווק הפרויקט ונציג היזמיות, נשא פרי, ובנובמבר 2005 הם חתמו על הסכם הצעה לרכישת דירה שפירט את תנאי העסקה והפקידו פיקדון.
אלא שהזמן חלף והעסקה לא התקדמה. ניסיונותיהם של בני הזוג לקבל הסברים לגבי העיכוב עלו בתוהו. בסופו של דבר, שלח להם איש השיווק טויוטה של הסכם רכישה והם חתמו עליו. כעבור זמן מה, כשפנו לנציג היזמיות לבדוק מה קורה, נדהמו בני הזוג לגלות כי המחיר הנקוב בהסכם הוא מחיר מינימום, ובשל השינוי בתנאי השוק עליהם להוסיף עוד 80 אלף דולר.
לאחר שלא הצליחו להגיע להבנות עם מי מהנציגים, הגישו בני הזוג תביעה לאכיפת ההסכם ולפיצויים על הנזקים שנגרמו להם בעקבות הפרתו. במהלך הדיונים, שהתקיימו בביהמ"ש המחוזי בתל אביב, התברר כי אדם אחר כבר רכש את הדירה במחיר הגבוה בכ-260 אלף שקל ממה שהוצע להם. לבסוף, במסגרת פשרה, הסכימו היזמיות לפצות את התובעים ב-136 אלף שקל.
בספטמבר 2011 הגישו בני הזוג תביעה נוספת, הפעם נגד איש השיווק של הפרויקט. לטענתם, הוא הפר את התחייבויותיו כלפיהם ואת חובת האמון שהוא חב להם כשליח היזמיות, כשלא גילה להם שההסכם עליו חתמו לא מחייב את היזמיות. עוד טענו, כי נגרם להם נזק באובדן עליית ערך הדירה שנמכרה במחיר גבוה יותר, ולאחר שהפחיתו את הפיצוי שכבר קיבלו, העמידו בני הזוג את תביעתם על 166 אלף שקל.
הנתבע, לעומת זאת, היתמם וטען שלא היה מודע לעמדת היזמיות ולא ידע שההסכם אינו מחייב אותן.
כמו מתווך
לאחר שעיין בראיות, קבע השופט יאיר דלוגין שהנתבע ידע עוד לפני שהתובעים חתמו על ההסכם, כי היזמיות לא רואות בו כהסכם מחייב (אף שלעמדת השופט אין ספק שמדובר בהסכם תקף). לשיטת השופט, הנתבע, מונה כמשווק הבלעדי של הפרויקט, ולמעשה שימש כמתווך. ככזה, הוא פעל שלא כשורה כשהסתיר מהתובעים את המידע המהותי. עוד הוסיף השופט, שלא צריך להיות משפטן מדופלם כדי להגיע למסקנה שהנתבע היה צריך לגלות את המידע שהיה ברשותו בשל חובת הנאמנות וההגינות שמתווך חב כלפי לקוחותיו.
בסופו של דבר, השופט חייב את הנתבע לשלם לתובעים כ-57 אלף שקל בגין השבת דמי התיווך שקיבל, עוגמת נפש, הוצאות ושכר טרחת עו"ד.
בפסק דינו התייחס ביהמ"ש לעילות שונות, אך לא התייחס מספיק לחובת תום הלב של היזם או של המתווך. יש לציין, כי ניתן לתבוע בעילת תום הלב לבדה כאשר אין עילות אחרות. במקרה זה נראה כי היזם פעל בחוסר תום לב מוחלט, ודי בכך כדי לחייבו בפיצוי גם אם הייתה מתקבלת טענתו כאילו ההסכם בין הצדדים אינו מחייב.
* עו"ד דן שגיב עוסק בדיני מקרקעין.
**הכותב לא ייצג בתיק.
***המידע המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין