הפרשה, שנחשפה ב-2011, הסעירה את עולם הבנקאות, לאחר שהתגלה כי מנהל סניף כרמיאל של מזרחי-טפחות ברח והותיר אחריו חובות של מיליוני שקלים לבנק. לפני מספר ימים הכריע בית המשפט המחוזי בנצרת בתביעה שהגיש הבנק נגד מנהל הסניף וחברו הטוב.
במאי 2011 נמלט שחר נאוס, מנהל סניף מזרחי-טפחות בכרמיאל, לחו"ל, לאחר שהתגלה כי מעל בכספי הבנק לאורך שנים ארוכות.
הבנק תובע?
פנו ל- עורך דין בנקאות
המעילה התגלתה באופן מקרי על-ידי עובדת הסניף, שערכה בירור בחשבונות חברו הטוב של מנהל הבנק, אברהם אלג'ים, וגילתה שחשבונותיו, הנמצאים ב"מינוס" עצום, קיבלו אשראי לא כדין, תוך הצגת בטחונות פיקטיביים.
בעקבות תלונת הבנק המשטרה פתחה בחקירה, ובמקביל הגיש הבנק תביעה כספית נגד נאוס ואלג'ים. לפי כתב התביעה המעודכן היקף המעילה עומד על 6.5 מיליון שקל.
הבנק טען כי נאוס נטל הלוואות לכיסוי חובות בשוק ההון, תוך ניצול מעמדו בבנק וטשטוש פעולותיו.
אלג'ים, טען הבנק, שיתף פעולה עם נאוס ויחד גזל כספים באמצעות הלוואות כדי לממן את הפסדי פעילותו בניירות ערך. אלג'ים לא היה לקוח רגיל, סיפר הבנק, אלא חברו ובעל בריתו של נאוס. הוא היה לקוח אמיד שזכה בלוטו בלמעלה משמונה מיליון שקל, ומאז ניהל פעילות פיננסית בהיקף לא מבוטל.
נאוס ברח לחו"ל כאמור, ולא התגונן מפני התביעה אולם השאיר בידי חברו, אלג'ים, תצהיר שמנקה אותו ממעורבות בפרשה. אלג'ים הציג את התצהיר וטען כי נאוס היה אחראי לפעילות לבדו ועצם העובדה שהיו חברים אינה מעידה שהוא שיתף עמו פעולה. הוא, אלג'ים, הכחיש שידע על החשבונות המדוברים או על הפעילות שנעשתה בהם.
לשיטתו, אין זה הגיוני שהוא או כל אדם שמעורב יפקיד את כל ההון שלו בסניף בו הוא מועל, תוך לקיחת סיכון בלתי סביר שהבנק יוכל לשים את ידו על כספו עם חשיפת הפרשה.
בנוסף, הגיש אלג'ים תביעה נגדית כלפי הבנק על הקיזוז שביצע בין חשבונותיו עם יתרת הזכות לבין החשבונות המוכחשים, הרשומים על שמו, עם יתרת החובה.
עצימת עיניים
השופט עאטף עיילבוני תיאר את הפגיעה הקשה שגרמו מעשיו של נאוס לבנק. מעבר לכסף, ציין השופט, הבנק נפגע במישור מוסרי, שכן הפרשה העיבה על טוהר מידותיו ויושרו בעיני הציבור כולו.
על בסיס הראיות שהציג הבנק ולנוכח בריחתו המחשידה של נאוס עם חשיפתה הפרשה, קיבל השופט את התביעה נגדו וחייב את נאוס לשלם לבנק את סכום התביעה המעודכן, העומד על 6,598,335 שקל, בתוספת הוצאות משפט בסך 100 אלף שקל.
מכאן ניגש השופט עיילבוני לדון בחלקו של אלג'ים. אף שנמנע מלקבוע בצורה חד-משמעית כי ידע על מעשי המרמה, השופט קבע כי אלג'ים חטא ב"עצימת עיניים" כשהתעלם מכל תמרורי האזהרה שהצביעו על קיומם של חשבונות חשודים, ועל כן יפצה את הבנק.
ואולם, השופט לא סיים בכך והבהיר לבנק שגם לו יש חלק משמעותי באשמה. לפי השופט, הבנק חטא בכך שאיתר את המעילה בשלב מאוחר מאוד, אחרי שנים של פעילות חשודה בחשבונות, וכן בכך שלא פיקח על נטילות האשראי התמוהות של המנהל.
על סמך קביעה זו סבר השופט שהקיזוז נעשה שלא כדין, מאחר שהאחריות לגניבת הכספים צריכה להתחלק בין הבנק לאלג'ים באופן שווה. בשל כך, קבע השופט כי הבנק רשאי לקזז לטובתו רק מחצית מיתרות הזכות בחשבונות של אלג'ים עבור הנזק שנגרם לו.
לא נפסקו הוצאות.
- ב"כ התובע והנתבע שכנגד: עו" ממשרד ש.הורוביץ
- ב"כ הנתבעים: עו"ד ירון זומר
* עו"ד יפתח אבן-עזרא עוסק בבנקאות
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין