עיריית ת"א לא הוכיחה בעלות בנכס – הדייר לא יפונה

בית משפט השלום קיבל את תביעת הפינוי של העירייה על סמך הסכם פשרה עם פקיד ההסדר ומנהל מקרקעי ישראל. אלא שבמסגרת ערעור שהוגש למחוזי התברר שלא עמדה בתנאי מהותי שחייב אותה להציג ראיות לזכויותיה בקרקע

עיריית תל-אביב לא תוכל לפנות דייר מנכס ביפו מאחר שלא הוכיחה את הבעלות בקרקע. כך קבעו לאחרונה סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב יהודית שבח והשופטים יונה אטדגי ומיכל עמית-אניסמן במסגרת ערעור שהגיש הדייר על פסק דין של בית משפט השלום שקיבל את תביעת הפינוי של העירייה. השופטים קבעו כי בית משפט השלום התבסס על הסכם פשרה שנכרת בנוגע למקרקעין בין העירייה לבין פקיד ההסדר ומנהל מקרקעי ישראל אלא שלפי תנאי ההסכם העירייה נדרשה להציג מסמכים שמעידים על בעלותה – וזאת היא לא עשתה עד היום.

לפני כעשור ניהלה עיריית תל-אביב הליך משפטי מול פקיד הסדר המקרקעין בתל-אביב ומנהל מקרקעי ישראל דאז בנוגע לקרקע שרשומה על שם רשות הפיתוח בטענה שנרכשה על-ידה. ההליך הסתיים אז בהסכם פשרה שבו הצהיר המנהל שהוא לא מתנגד שהעירייה תירשם כבעלת הקרקע כל עוד תציג אישורים ומסמכים להוכחת זכויותיה.

בהתבסס על ההסכם הזה התקבלה בשנה שעברה תביעת פינוי שהגישה העירייה נגד הדייר שמתגורר במקום תוך דחיית טענותיו כי הקרקע שייכת למשפחתו.

בערעור שהגיש על פסק הדין של בית משפט השלום התמקד הדייר בטענה מרכזית אחת והיא שהעירייה לא עמדה בתנאי הסכם הפשרה כיוון שלא הוכיחה את הבעלות בפני פקיד ההסדר ולא קיבלה ממנו אישור על זכויותיה במקרקעין.

איפה הסכם הרכישה?

שופטי המחוזי סגנית הנשיא יהודית שבח, יונה אטדגי ומיכל עמית-אניסמן קיבלו את טענת המערער. השופט אטדגי הסביר כי הזכות לתבוע פינוי נתונה בחוק למי שזכאי להחזיק בקרקע אבל העירייה לא הציגה הסכם רכישה שמעיד על כך שרכשה אותה מרשות הפיתוח.

יותר מזה, השופט הפנה לכך שבקשה שהגישה בזמנו לקבלת פסיקתא שתורה לפקיד ההסדר לרשום את הקרקע על שמה נדחתה, ובית המשפט סירב להצהיר על הזכות שלה להירשם כבעלת הקרקע ולהורות על תיקון לוח הזכויות. במילים אחרות, העירייה לא עמדה בתנאי ההסכם שקבעו כי עליה להמציא לפקיד ההסדר ראיות ומסמכים שמעידים על זכויותיה בקרקע.

השופט ציין כי העירייה ניסתה לטעון שהאישור היחיד שחסר לה קשור לענייני מיסוי אבל לא הציגה ראיות התומכות בטיעון זה, ונציגת העירייה אף הודתה כי לא בדקה אם העסקה דווח לרשויות המס. מעבר לכך, השופט ציין כי לא הגיוני ש"נושא המסים" נמשך כבר עשר שנים.

השופט הזכיר כי בהסכם הפשרה מול המינהל הוא הצהיר כי אינו מתנגד לרישום ולא הביע הסכמה לשינויו בפועל. יותר מזה, פקיד ההסדר ציין בעצמו כי הרישום לא אוטומטי אלא מותנה בהמצאת כל המסמכים הדרושים על פי החוק להוכחת הבעלות.

לפיכך נקבע כי נכון להיום העירייה עדיין לא הוכיחה שהיא זכאית להירשם כבעלת הקרקע ולכן אין לה סמכות חוקית לדרוש את הפינוי. בהתאם לכך פסק הדין של בית משפט השלום בוטל והעירייה חויבה לשלם למערער שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 שקלים.

• ב"כ המערער: עורכי דין סאלח זבידה, אמיר בדראן ומוחמד בכריה 
• ב"כ המשיבה: עו"ד מקרקעין אורנית צילקר בר

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין