ביה"ד האזורי לעבודה בת"א קיבל את תביעתה של עורכת הדין שעבדה במשרד שנים רבות, ודחתה בין היתר את טענת האלמנה שלפיה התובעת הייתה שותפה ולא עובדת.
התביעה הוגשה לפני כשנתיים, נגד אלמנתו של עורך הדין המנוח, בהיותה היורשת היחידה שלו. מעבר לטיבם של יחסי הצדדים, נדונה שאלת תוקפו של מסמך שעליו השניים חתמו באוגוסט 2013 וכותרתו "זכרון דברים".
באותו מסמך נקבע כי המנוח ישלם לתובעת 500,000 שקל בגין פיצוי פיטורים, דמי הבראה, חופשה וכיוצא באלה. כחודשיים לאחר מכן הוא שלח לה מכתב בו הודיע על ביטול ההסכמות במסמך, וכעבור חודש נוסף שלח לה מכתב פיטורים בו צוין כי היא פוטרה לאור סגירת המשרד.
בתביעה היא ביקשה לאכוף את המסמך כהסכם וטענה כי נחתם הוא לאחר דין ודברים, כאשר המנוח היה ער לתקופת העבודה ולזכויותיה. מטעמה העידו גם מזכירתו של המנוח, רואה החשבון של המשרד וכן לקוח ותיק.
הנתבעת טענה מנגד כי בין התובעת ובין המנוח שררו יחסי שותפות ולא יחסי עובד-מעסיק. בין היתר נטען כי שכרה של התובעת חושב על פי 45% מהכנסות המשרד לאחר ניכוי הוצאות, ובחודשים מסוימים יכול היה לעמוד על אפס. מכאן עולה לשיטתה, כי מדובר ביחסי שותפים המבוססים על נטילת חלק ברווחי המשרד והפסדיו.
כמו כן, הנתבעת הציגה שורה של טענות שלפיהן ההסכם אינו תקף, בין השאר מאחר שהמנוח סבל מדמנציה ואושפז בבית חולים, כך שלא הבין על מה חתם.
ניהל את המשרד
"מעמדו של אדם כעובד או עצמאי, נקבע לפי מכלול נסיבות המקרה, מבחינת מערכת יחסים בין הצדדים בפועל ולא על פי המוסכם ביניהם או על פי התיאור שניתן למערכת היחסים", ציינה השופטת רוית צדיק, שהכריעה לטובת התובעת בכל המחלוקות שעמדו על הפרק.
השופטת הסבירה כי מהות היחסים בין הצדדים נקבעת בעזרת שורה של מבחנים, כאשר המבחן העיקרי הוא מבחן ההשתלבות, אליו מתווספים מבחני עזר כגון מבחן הקשר האישי, מבחן הכפיפות והפיקוח, מבחן התלות הכלכלית ועוד.
החלת המבחנים על המקרה שכנעה את השופטת שהתובעת הייתה עובדת ולא שותפה, בין היתר משום שהייתה כפופה למנוח, הוא שהחליט על שכרה וחופשותיה והוא זה שפיטר אותה (ולא "פירק" שותפות).
כמו כן, לפי השופטת, העובדה שהצדדים הסכימו ששכר התובעת ישתנה בהתאם להכנסות אינה מלמדת על קיומה של שותפות.
בהמשך פסק הדין נדונה סוגיית "זכרון הדברים" שגם היא הוכרעה לטובת התובעת. השופטת הבהירה כי לא הוכח שהמנוח סבל מבעיה שכלית, והמסמכים הקיימים בתיק מעידים כי ההפך הוא הנכון.
"לאחר האשפוז המנוח המשיך ונהל את ענייני המשרד לרבות הפחתת שכר התובעת, חתימה על מכתב להעברת הכספים בקופה על שם התובעת, מכתב פיטורים, ועוד מגוון מסמכים המלמדים כי המנוח היה פעיל וניהל את משרדו חרף מצבו הגופני הקשה והמחלות מהן סבל", כתבה.
בתוך כך השופטת הזכירה שמדובר בשני עורכי דין שחתמו על הסכם, כך שיש להניח כי הם בקיאים בדין ובחישוב הכספים להם הייתה זכאית התובעת.
בסיכומו של דבר השופטת חייבה את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכום עליו סוכם ב-2013 בסך של 500,000 שקל, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה. הנתבעת אף חויבה בשכ"ט עו"ד בסך 20,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד יעל עשת
- ב"כ הנתבעת: עו"ד אסתר לוי
עו"ד יעקב קורן
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין