לוחם שהשתתף בגיבוש ליחידה מובחרת נפגע בירכו הימנית כחודש בלבד לאחר שהחליק בטיול בהודו ונחבל באותה ירך. השופט: "אלמלא הפציעה בגיבוש נכותו הייתה נמנעת"
צעיר שנפצע במהלך גיבוש צה"לי הוכר בבית משפט השלום בראשון לציון כנכה צה"ל, וזאת חרף העובדה שכחודש לפני האירוע – כשעוד היה אזרח – נפגע באותו מקום בגופו. השופט גלעד לובינסקי זיו אימץ את קביעת מומחית בית המשפט לפיה אלמלא הפציעה בגיבוש נכותו של הצעיר בירך הייתה נמנעת, כך שהלכה למעשה מתקיים הקשר הסיבתי הנדרש שבין השירות הצבאי לבין נכות. בהינתן הערבוב בין הפציעות, 50% מהנכות יוחסה לשירות בצה"ל.
ביולי 2017 התגייס הצעיר לצה"ל עם פרופיל 97 ושובץ כלוחם בחטיבת כפיר. כשבועיים לאחר הגיוס הוא השתתף בגיבוש ליחידה מובחרת במסגרתו התקיימו תחרויות ריצה על-גבי משטח חצץ. במהלך אחת הריצות הוא נפל ונחבל בירך הימנית. בתחילה הוא לא התייחס לפציעה כמשהו דרמטי אלא שכעבור מספר שעות הכאבים התעצמו והוא פונה למיון, כשלבסוף הוכר כסובל מנכות ברגלו הימנית.
הצעיר פנה לקצין התגמולים על-מנת שיכיר בו כנכה צה"ל אך בינואר 2019 תביעתו נדחתה בנימוק שלא הוכח קשר סיבתי בין הכאבים בירך לבין השירות הצבאי. החלטת קצין התגמולים ניתנה על רקע פציעת הצעיר באותו איבר ממש כחודש בלבד לפני הגיוס, כשטייל במזרח. מכאן הערר שהוגש לבית המשפט במסגרתו ביקש הצעיר להכיר בקשר שבין פציעתו במהלך הגיבוש לבין נכותו.
כחלק מההליך מינה בית המשפט מומחית רפואית שעמדתה הראשונית ביחס לקשר הסיבתי הייתה ספקנית. עם זאת, בשלב חקירתה על דוכן העדים החל המצב להשתנות לטובת הצעיר.
שלושה גורמים
כך, המומחית הסבירה בעדותה כי לדעתה הפציעה בגיבוש מילאה תפקיד בהתפתחות הנכות, וזאת יחד עם החבלה שאירעה בהודו. בתוך כך המומחית אישרה כי אלמלא החבלה בגיבוש, הצעיר לא היה מפתח נכות ברגל.
עוד הוסיפה המומחית, שמלבד הפציעה בהודו ובגיבוש ישנו גורם שלישי שתרם להתפרצות המחלה: סטרס נפשי שלא ברור אם מקורו בשירות הצבאי או בהפסקת השימוש של הצעיר בסמים קשים לאחר הטיול במזרח ("עשיתי קצת אם די, קוק, גראס וירוק", הוא סיפר). הצעיר התגייס לצה"ל יומיים בלבד אחרי שחזר מהטיול ומכאן חוסר הוודאות בקשר למקור הדחק הנפשי.
בסופו של יום השופט אימץ את מסקנות המומחית וקבע כי "שלושה גורמים אשר חברו יחדיו מעורבים בגרימת המחלה: האחד גורם צבאי מובהק (החבלה בגיבוש), השני גורם אזרחי מובהק (החבלה בהודו) והשלישי גורם מעורב צבאי ואזרחי (הדחק הנפשי)".
הוא הסביר כי המשמעות המשפטית של קביעתו היא שיש להכיר בקשר סיבתי מסוג החמרה – להבדיל מגרימה – בשיעור 50% בין השירות הצבאי לבין מחלתו של הצעיר. זאת מאחר שחצי מהנכות מיוחסת כאמור לאירועים שקרו באזרחות בעוד שהחצי הנותר נשען על מסכת עובדות מהצבא וספציפית מהגיבוש.
בשורה התחתונה השופט הכיר בצעיר כנכה צה"ל וחייב את קצין התגמולים לשלם לו הוצאות בסך 15,000 שקל.
- באי כוח הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד אורן רבינוביץ׳
עוסק/ת ב-
צבא ומשרד הבטחון
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין