אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> מגזין >> צבא ומשרד הבטחון >> יש בסיס משפטי להכרה באלון שמריז כחלל צה"ל

יש בסיס משפטי להכרה באלון שמריז כחלל צה"ל

מאת: עו"ד אורי צפורי | תאריך פרסום : 20/12/2023 09:37:00 | גרסת הדפסה

עו"ד אורי צפורי | אילוסטרציה חיצונית: Benjamin Rascoe, Unsplash

משפחתו של אלון ז"ל, אחד משלושת החטופים שנורו למוות בשוגג בידי צה"ל, דרשה הכרה ממשרד הביטחון חרף היותו אזרח. בקשה דומה כבר אושרה בעבר

הוריו של החטוף אלון (לולו) שמריז ז"ל, שנורה למוות בשוגג בידי חיילי צה"ל לאחר ששרד 70 ימים בשבי מחבלי החמאס, ביקשו ממשרד הבטחון להכיר בבנם כחלל צה"ל – וסורבו. אלון, שנחטף מביתו בכפר עזה ב-7.10 כאזרח לכל דבר ועניין, הוכר אמנם על ידי הביטוח הלאומי כחלל פעולת איבה, אולם בני משפחתו מבקשים להכיר בו כחלל צה"ל.

חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש"י-1950 ("חוק המשפחות"), מכוחו מוענקות הזכויות למשפחות השכולות, מגדיר חלל צה"ל כ"חייל שנספה במערכה". חייל מוגדר בחוק כ"אדם בשירות צבאי". אין ספק כי אלון ז"ל נספה במערכה, אך לא בהיותו חייל. האם במצב המשפטי הקיים יש אפשרות להכיר באזרח כחלל צה"ל?

אביו של אלון סיפר בראיון כי אלון התנהג כמו חייל: הוא הנחה את החברים שלו איך להשתלט על השובים, איך לברוח ולצאת משם בלי פגע, ולכתוב את השלטים שנועדו להכווין אליהם את צה"ל. לטענת האב, הואיל ואלון התנהל כחייל לכל דבר ופעל להציל את עצמו ואת חבריו מידי האויב, מגיע לו להיות מוכר כחלל צה"ל.

דומה אבל שונה

יש בסיס משפטי מסוים לטענה הזו. בשנת 2019 הכיר משרד הביטחון בנווטת תמר אריאל ז"ל כחלל צה"ל, הגם שבעת פטירתה לא היתה בשירות פעיל. תמר נפטרה במהלך חופשה בנפאל תוך כדי טיול בהרי ההימלאיה, כשפעלה לחלץ ישראלים במהלך סופת שלגים קשה שפקדה את המקום. היא הוכרה מכוח חוק תגמול לחייל הנפגע בהצלת חיי הזולת, הקובע כי חייל שהקריב חייו עקב הצלת אדם בסכנת חיים, דינו כדין חייל שנספה במערכה".

על פי הטענה, גם אלון ז"ל, הגם שבעת מותו לא היה חייל בשירות פעיל, פעל בגבורה רבה וסיכן את חייו כדי להציל את עצמו ואת האנשים שעמו מהשבי. בנסיבות אלו יש מקום לכאורה לבחון את האפשרות להכיר בו כחלל, בדומה לנווטת תמר אריאל ז"ל.

יחד עם זאת הנסיבות אינן זהות. מצד אחד תמר, בשונה מאלון, לא היתה חיילת משוחררת בעת פטירתה אלא שהתה בחופשה ללא תשלום, סטטוס המותיר זיקה כלשהי לשירותה הצבאי. מהצד שני, הנסיבות בהן מצא אלון  את מותו, קרובות הרבה יותר לנסיבות מבצעיות בהשוואה לנסיבות מותה של תמר ז"ל, ואולי יש בכך כדי ליצור זיקה כלשהי לשירות הגם שאין לכך תקדים משפטי.

בכל מקרה, כדאי לדעת כי הזכויות והתגמולים המוענקים למשפחה שכולה מכוח חוק נפגעי פעולות איבה או מכוח חוק משפחות חללים שנספו במערכה, הם דומים ביותר. זאת,  הן בכל הקשור לגובה התגמולים, הן בהטבות הנלוות והן בסל השיקום.

להגדרה של אדם כחלל פעולת איבה או כחלל צה"ל יש בעיקר משמעות סמלית, אולם אין לזלזל בחשיבותה ובמשמעותה עבור המשפחות השכולות.

המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין

 

קטגוריות


שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 


תגובות

הוסף תגובה
4

מדוע רק אלון שמריז?

צודק המגיב, שכתב כי כל ה"נרטיב" הוא פרי יצירתו של האב, ללא כל הוכחה אחרת. בין השלושה היו עוד אזרח יהודי ואזרח בדואי, וכלל לא בטוח כי דווקא אלון שמריז הוא שהצטיין בארגון הבריחה ובמעללים שעברו על השלושה לאחר בריחתם. יתכן כי דווקא היהודי השני, או הבדואי, הם שהתגלו כבעלי תושיה והם שהוליכו את אלון ב'מבוך של הריסות עזה. יתכן כי כל השלושה הצטיינו במציאת הדרך הנכונה. לכן, יש להכיר לא רק באלון אלא בשלושתם, בשל היעדר ראיות. ההכרה דווקא באלון תביא להשפלת חבריו, אולי אפילו לגרום עוון למי שהצטיין באמת ואינו אלון. לדעתי, בהיעדר ראיה מוצקה להצטיינות מיוחדת של אלון באותה פרשה, יש להתייחס אליו כמו אל שני חבריו, וכמובן לאפשר למשפחתו האבלה להשתקם ולקבל אל כל המגיע למשפחה כזו. ברור ללא ספק כי, אלמלא אותה טעות טראגית, לא היה אלון מוכר כחייל אלא כפדוי-שבי רגיל.
3

בעד הכרה אלון שמריז ז"ל כחלל צה"ל

אני כותב כקצין צה"ל בעבר, כמשפטן וכניצול שואה. האירוע הזה בו כוחותינו הרגו בשוגג שלושה חטופים בעת מלחמה הוא אירוע נורא. מוות זה הינו חלק ממהלך צבאי נגד מדינת ישראל בו אותם חטופים נטלו חלק בעל כורחם ונבצר מהם להילחם בפועל הינו זהו אירוע המחייב לדעתי הליכה לפנים משורת הדין כלפי משפחתם. אין דינם כדין חטופים שנהרגו או מתו בשבי באשמת האויב, השובים, אלא הרג בידי חיילינו בעת לחימה. אין גם ספק שאילו נצלו והיה נוצר מצב שחיילינו היו נזקקים לעזרה בהמשך הלחימה בה בעת השללושה היו מצטרפים ללוחמים בו במקום ובו זמן יצויין גם שב"ה אין מקרים רבים כאלו ומי יתן ולא יהיו עוד. אכן אינני יודע אם הנרטיב שהציג אבי המנוח יש ביסוס אך לא של נרטיב כזה הגעתי לדעתי זו. ת.נ.צ.ב.ה יוסף אליעז, להבים מכל מקום לדעתי יש לנהוג לגבי "מעמדם, כפי שהמדינה תנהג כלפי לוחמים שלחמו באויב בהגנה על קיבוציהם או עירם מבלי שהיו מגוייסים
2

מצטרף לתגובה הקודמת

אין לי התנגדות להגדרתו של אלון כחלל שנספה במערכה, אבל הטיעון שמסתמך על הנרטיב של האב צריך להיות מוכח וחלא נראה שניתן להוכיחו. לכן, צריך למצוא טיעון שונה שיצדיק את המהלך.
1

כל הסיפור בכלל מבוסס על הנרטיב של אביו

אף אחד לא יכול להוכיח את הנרטיב של אביו לפיו : "הוא הנחה את החברים שלו איך להשתלט על השובים, איך לברוח ולצאת משם בלי פגע, ולכתוב את השלטים שנועדו להכווין אליהם את צה"ל." מי קבע את כל זה ?
1
שירותים משפטיים





עורכי דין בתחום צבא ומשרד הבטחון באזור :
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות











כתבות נוספות בתחום צבא ומשרד הבטחון
נפצעתם בסדיר או במילואים? כך תמצו את זכויותיכם
עו"ד אורי צפורי | אילוסטרציה חיצונית: Toa Heftiba on Unsplash
במלחמה יש נפגעים, גם בנפש
אילוסטרציה: Timon Studler on Unsplash
יש בסיס משפטי להכרה באלון שמריז כחלל צה"ל
עו"ד אורי צפורי | אילוסטרציה חיצונית: Benjamin Rascoe, Unsplash

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ