אישה שעברה ניתוח להחלפת ברך בבית החולים גילתה בעקבות צילום רנטגן שברגלה הושאר חפץ מתכתי. בית המשפט פסק לה פיצוי על פגיעה באוטונומיה.
ב-2010 עברה אישה ניתוח החלפת ברך בבית החולים רמב״ם שבבעלות המדינה. כמה ימים לאחר מכן הודיע לה טכנאי רנטגן שברגלה נותר חלק ממקדח רפואי. בית המשפט קבע שהצוות הרפואי היה צריך להודיע לה על האירוע מיד לאחר הניתוח וחייב את המדינה לפצות אותה על עוגמת הנפש.
בתביעה סיפרה האישה כי לאחר הניתוח אושפזה למשך כשבוע. במהלך האשפוז היא עברה צילום רנטגן לצורך מעקב ואז נודע לה שבמהלך הניתוח נותר חלק מהמקדח שבו נעשה שימוש בתוך אחת העצמות ברגל. רק לאחר שפנתה בעצמה למנתח הוא אישר בפניה שבגופה נותר החפץ.
התובעת לא צירפה חוות דעת רפואית ולא טענה שנותרה עם נכות. עם זאת, היא דרשה פיצוי של 100,000 שקל על פגיעה באוטונומיה לנוכח העובדה שהצוות המנתח לא יידע אותה שנותר חלק מתכתי בגופה.
המדינה לא הכחישה שבניתוח נשבר חלק מהמקדח ונותר בעצם. לשיטתה, מדובר ב״דבר שקורה בניתוחים״ ואין לכך כל השלכה רפואית על מצבה של התובעת ועל החלמתה מהניתוח. היא גיבתה את עמדתה בחוות דעת אורתופדית שלפיה הצוות לא פעל ברשלנות ולא היה כל מקום במהלך הניתוח לנסות להוציא את החלק השבור, שכן הנזק שעלול היה להיגרם מהוצאתו עולה על התועלת.
המדינה ציינה עוד שהמנותחת חזרה לבצע ניתוח בברך השנייה אצל אותו מנתח, ואף הגישה לו שעון קיר עם הקדשה, כך שניכר שהייתה מרוצה מהטיפול.
המנתח עצמו העיד שהמקרה ״חסר חשיבות קלינית״ ומדובר בדינמיקה של התרחשויות בלתי צפויות. הוא ציין שאין חובת דיווח מיידית למטופל על הותרת חלק בגופו וסדר העדיפות הוא קליני. במקביל הוא העיד שאין בליבו ספק שהודיע לתובעת על החלק שנשבר למחרת הניתוח כמקובל, אך אינו זוכר מה אירע לפני 9 שנים.
רשלנות מובהקת
סגן נשיא בית משפט השלום בקריות, השופט ערן נווה, קיבל את התביעה. השופט נתן אמון בעדותה של התובעת שהצוות המנתח לא יידע אותה על כך שחלק מהמקדח נשאר בגופה. הוא הוסיף שהתיעוד הרפואי צריך היה להכיל בתוכו התייחסות להותרת החלק אך הדבר לא נעשה.
זאת ועוד, המומחה מטעם הנתבעת לא הכחיש שנותר חלק מתכתי ברגלה של התובעת וכי כך לא היה צריך להסתיים הניתוח.
השופט הדגיש כי הפסיקה קבעה לא אחת שהשארת חפץ בגוף החולה בעת ניתוח היא מהמקרים המובהקים המוכרים כרשלנות ואינה יכולה להתיישב עם נורמת התנהגות מקובלת.
עם זאת נסיבות התיק אינן מצדיקות פיצוי בסדר הגודל שדרשה התובעת. ״אכן נפגעה האוטונומיה של התובעת והגילוי האקראי בוודאי הסב לה חוסר נחת קשה״, כתב השופט. ואולם, הגילוי היה מספר ימים מועט אחרי הניתוח, התובעת הגישה את תביעתה שנים רבות לאחר המקרה ואף עשתה ניתוח נוסף אצל אותו מנתח.
בסופו של דבר פסק השופט לטובת התובעת פיצוי בסך 35,000 שקל בתוספת שכ״ט עו״ד בשיעור 20% והחזר האגרה ששילמה.
- שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו״ד אסתר שלום
עוסק/ת ב-
רשלנות רפואית
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין