קצין התגמולים החליט לשלול גמלת "מחוסר פרנסה" מנכה צה"ל, נפגע מלחמת לבנון הראשונה, בטענה שהוא מתחמק מעבודה אף שהוא מסוגל לעבוד. ועדת הערר מצאה כי הליך ההשמה של המערער כלל לא הותאם למצבו הנפשי שהלך והחמיר עם השנים.
ב-1986 הוכר נפגע מלחמת שלום הגליל כנכה צה"ל הסובל מהלם קרב. תחילה נקבעו לו עשרה אחוזי נכות, אך עם השנים הלכו אחוזי הנכות ועלו. באפריל 2009 הוגדל שיעור הנכות ל-30%.
לכתבות נוספות בנושא:
למרבה האירוניה, כשלושה חודשים לאחר מכן, החליט קצין התגמולים לשלול את זכאותו לגמלת "מחוסר פרנסה" –הניתנת לנכים שנשלחים לשיקום בין היתר באמצעות השמה בעבודה.
קצין התגמולים סבר, כי האיש הכשיל את תהליך ההשמה במכוון ולא השתלב בעבודות שהוצעו לו, אף שהוא מסוגל לעבוד בהן.
בערעור שהגיש לוועדת הערר שבבית משפט השלום בחיפה באמצעות עו"ד עומר יעבץ הסביר האיש שלא הצליח להשתלב בעבודות בשל מצבו הנפשי הקשה.
לטענתו, לאורך השנים הוא ניסה בכל מאודו להשתקם, ניסה לעבוד ואף ללמוד, אך לא הצליח: בכל פעם הוא נקלע ללחצים, לפחדים ולעצבנות, שלא הצליח להתמודד עמם.
קצין התגמולים, שיוצג ע"י עו"ד אלעד חן, עמד על החלטתו, והוסיף שגם אם המערער אינו מסוגל לעבוד כלל מפאת מצבו הנפשי, הוא אינו זכאי לגמלה, שלפרשנותו מוענקת רק לבעלי כושר עבודה.
זקוק לסביבת עבודה נטולת מתח
שלושת חברי הוועדה בראשות השופט יואב פרידמן דחו את עמדת המשיב וקיבלו את הערעור. הוועדה - שנסמכה על בדיקות רפואיות ועל סקירה של השתלשלות חיי המערער מאז הפגיעה בצבא – קבעה שחלה תקלה בתהליך ההשמה שלו.
מקור התקלה בכך שהרופא המחוזי לא ציין שהצוות הרפואי המורחב שבדק את המערער מצא שאינו מתאים לעבודה רגילה אלא לעבודה "נתמכת" ומוגנת, במשרה חלקית ובסביבה נטולת לחצים. ממצא שאושר גם בידי הרופא מטעם הוועדה.
מאחר שלאורך השנים נשלח המערער לעבודות 'רגילות', שכלל אינן תואמות את מצבו הנפשי, לא ניתן לייחס לו חוסר רצינות.
כך למשל, ביולי 2005 נשלח המערער לעבוד עם ילדים מוגבלים במצב קשה. הוא לא הצליח לעמוד בכך, ומצבו הנפשי אף החמיר לאחר מכן. לדברי הוועדה, "קשה להלום שזו תיחשב עבודה מוגנת לפגוע נפש", ואין לתמוה על כך שהמערער לא הצליח להשתלב במקום שמצריך התמודדות נפשית לא פשוטה.
הוועדה התרשמה כי המערער - אדם אינטליגנטי, הסובל מעצבנות, מתח ו"פתיל קצר" – אינו מתחזה או עושה מניפולציות.
מאחר שהמערער לא נשלח לעבודות שהולמות את מצבו הנפשי, קבעה הוועדה, שהוכח כי עשה כל שביכולתו כדי להשתלב בעבודה ולכן הוא זכאי לגמלה.
חברי הוועדה הבהירו למשיב, שיש הבדל בין נכות נפשית לנכות מוטורית ולא ניתן לקבוע באופן גורף שנכות נפשית כשל המערער כלל אינה פוגעת בכושר העבודה, ובהחלט ישנם מקרים, שנכות כזו לא תאפשר השתלבות תעסוקתית או תצריך גישה מיוחדת.
חברי הוועדה הוסיפו ודחו את הטענה שאם המערער לא כשיר לעבוד כלל הוא גם לא זכאי לגמלה. לשיטתם, חוק התגמולים הוא חוק סוציאלי שמטרתו "להיטיב עם מי שבאו להיטיב עם המדינה ונפגעו בגופם או בנפשם תוך כדי שירות בכוחות הביטחון", ועל כן – יש לפרשו לטובתם.
משכך, נקבע כי החלטת קצין התגמולים תתבטל וכי המערער ימשיך לקבל את הגמלה. קצין התגמולים חויב לשאת בהוצאות המערער לרבות שכ"ט עו"ד של 12 אלף שקל.
*המידע המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין