נושאים שעלו על סדר היום הציבורי לאחרונה מחייבים יצירת שינוי בעניין סמכותו של בית המשפט להתערב בשיקולי היועץ המשפטי לממשלה ובעניין האפשרות להרשיע נאשם בדעת רוב.
את הטור הזה החלטתי לכתוב בעקבות שלושה נושאים שעלו לאחרונה למודעות הציבורית וזכו להד תקשורתי רב.
הראשון, החלטת בית המשפט העליון להעמיד לדין את השוטר שירה למוות באזרח בכפר כנא ב-2014. ההחלטה התקבלה בדעת רוב של השופטים שופטים עופר גרוסקופף וג'ורג' קרא כנגד דעת המיעוט של השופט נעם סולברג. בכך הפכו השופטים את החלטת היועץ המשפטי לממשלה שלא להעמיד לדין את השוטר ולסגור את התיק.
השני, שחרור סימון בן-ארי לאחר 27 שנות מאסר בגין רצח ישראל דז'לובסקי ז"ל. בן ארי, שטען לאורך השנים שהוא חף מפשע, הורשע בזמנו בבית המשפט העליון ברוב של ארבעה שופטים נגד שלושה.
השלישי פרשיות ראש הממשלה השונות אשר נתקבלה בהן החלטה על ידי היועץ המשפטי לממשלה להעמידו לדין.
אמנם, כעורך דין איני עוסק בדין הפלילי אלא בליטיגציה מסחרית-אזרחית ובינלאומית מורכבת, אך כמתבונן מהצד ברור וצורם לי שמשהו כאן דורש שינוי ברמה העקרונית.
ספק סביר
האסיר סימון בן ארי ״בילה״ 27 שנים מחייו במערכת הכליאה ״המשובחת״ של מדינת ישראל אף ששלושה שופטי עליון הגיעו למסקנה שיש לזכות ולשחרר אותו. מה יכול להיות ספק סביר גדול יותר משלושה שופטי עליון שקובעים שיש לשחרר אדם? אבל איתרע מזלו וארבעה שופטי עליון אחרים חשבו בדיוק ההיפך – והנה התוצאה. האדם נמק בכלא אף שעל המקרה נותר סימן שאלה גדול.
אותה בעייתיות חוזרת גם בעניין היורה מכפר כנא. גם כאן שני שופטי עליון קבעו כי ראוי להעמידו לדין ולהתערב בשיקול דעת היועץ המשפטי לממשלה אך שופט עליון אחד מוערך ומוכר קבע שאין הצדקה להעמידו לדין. אם ההחלטה לא תשונה בדיון נוסף, התיק צפוי להגיע לבירור בבית המשפט לאחר הגשת כתב אישום. השאלה המתבקשת היא מה יחשבו השופט או השופטים שישמעו את התיק לגופו כשעומדת מולם דעה של אחד מגדולי הדור, שופט עליון בחסד, שסבור כי בכלל לא היה מקום להעמיד לדין מלכתחילה? היכן דברים אלו עומדים למול מבחן הספק הסביר?
כמו כן, בתיק זה עולה שאלת גבולות התערבות בית המשפט בהחלטות היועץ המשפטי לממשלה – האם היא מוגבלת רק למקרי קיצון? היכן עובר הגבול?
האם למשל לבית המשפט נתונה סמכות להתערב בשיקול דעת הדעת של אביחי מנדלבליט בעניין העמדתו לדין של ראש הממשלה בנימין נתניהו?
״מבול של תביעות״
במידה שההחלטה להעמיד לדין את היורה מכפר כנא תישאר על כנה והרכב מורחב לא ישנה אותה, היא מהווה על פניו פתח ל-"מבול" של עתירות מטעם גופים כאלו ואחרים בענייני העמדה או אי-העמדה לדין של אישי ציבור – בין אם המדובר בראש ממשלה, בשרים, בחברי כנסת, בראשי ערים, ברבני עיר, בחברי מועצה, במנהלי בית ספר ואולי אף נגיע לדרג של מורים או גננות וכיו"ב.
כך, כל בעל אינטרס או "נפגע" יוכל בשם האינטרס הציבורי לפקפק או להעמיד לשבט ביקורת שיפוטית את שיקול דעתה של מערכת האכיפה. הדבר עלול להביא למדרון חלקלק בו יתערער האיזון בין הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת.
חיזוק האמון במערכת המשפטית
אנו נמצאים בתקופה בה הכרחי לבצע שינויים מהותיים במערכת המשפט הפלילית על מנת לשקם את מעמדה בעיני הציבור.
לציבור חייב להיות ביטחון מלא בכך שכל אדם שהורשע ויושב בכלא הוא כזה שהוכחה אשמתו מעבר לכל ספק סביר ושאין בבתי הכלא אנשים חפים מפשע.
הבעיה בולטת במיוחד כשמשווים את שיטת המשפט הישראלית לשיטות משפט במדינות אחרות. ברוב המוחלט של שיטות המשפט די בדעת מיעוט בכדי לזכות נאשם (או למנוע העמדה לדין בכלל), או שיש צורך ב-"רוב מיוחס" מאד, כמו למשל הכרעת עשרה מושבעים (שאינם אפילו שופטים מקצועיים) מול שניים וכיו"ב.
רק פה אחד
הצעד הראשון והברור בשינוי המתבקש הוא קביעה כי הרשעה תיעשה אך ורק רק פה אחד ולא ברוב קולות. דעת מיעוט מזכה מהווה לכשעצמה ספק סביר, בוודאי כשמדובר בשופט או שופטי עליון.
במציאות הישראלית לרוב הנאשמים יש הזדמנות להיות לכל היותר מול הרכב של שלושה שופטים (ולא הרכב גדול יותר שמפחית מטבע הדברים את הסיכוי לטעות או להרשעה לא מוצדקת) והדבר רק מחזק את המסקנה שדעת מיעוט מזכה, אפילו של שופט אחד בלבד, צריכה להוביל לזיכוי ולהוות מעין "זכות וטו" ששמורה לכל שופט על הרשעה.
המצב הנוכחי משדר מסר רע מאד לציבור, לפיו ייתכן ובשל ביש מזל אדם חף מפשע יישב שנים ארוכות מאחורי סורג ובריח ויזכה ל-"אות קין" משך כל חייו.
הן בית המשפט העליון והן המחוקק (לאחר שיתייצב המצב הפוליטי) ראוי שייתנו דעתם לנושא ויישקלו החלת רפורמה בה הרשעה בפלילים תהיה בהחלטה פה-אחד כאשר דעת מיעוט כשלעצמה תוביל ל״ספק סביר״ ולזיכוי. במסגרת הרפורמה יש גם לשרטט את ״גבולות הגזרה״ בכל הקשור להתערבות בית המשפט בשיקולי היועץ המשפטי לממשלה או התביעה בעניין העמדה לדין.
* עורך דין פז יצחקי וינברגר עוסק בהליכים משפטיים בינלאומיים, מומחה לדינים זרים.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין