עם הסרת חסינותו של ראש הממשלה והגשת כתב האישום לבית המשפט המחוזי, קמה סמכות בית המשפט למנוע את המשך כהונתו של נתניהו. המבוי הסתום של הבחירות החוזרות ונישנות זקוק לפתרון משפטי.
לפני מספר חודשים, עוד בטרם הוחלט על הגשת כתב האישום כנגד ראש הממשלה, כתבתי כך: ״אף פקיד, בכיר ככל שיהיה, לא יהיה מקובל עלינו. דעות הציבור חצויות. אנחנו מפשפשים במניעיו של הפקיד הבכיר, חוששים מהשפעה זרה, מהתקשורת, מהשפעת פקידים בכירים אחרים עליו, מחרדותיו, משאיפותיו להתמנות לתפקידים אחרים, מהפגנות, מהמאבטחים שסביבו״.
השתכנעתי אז שאסור לתת את גורלו של ראש הממשלה שלנו בידי פקיד זה או אחר, ויהא בכיר ככל שיהא, גם אם הוא יועץ משפטי לממשלה שמונה על ידי ראש הממשלה עצמו.
׳הפיכה שלטונית׳ היא בסך הכל מטאפורה להחלטה מנהלית שיש לה תוצאות מיידיות שמחליפות שלטון. אף שהעמדה לדין פלילי אינה מתכוונת מלכתחילה ליצור ׳הפיכה שלטונית׳ – הרי שזוהי התוצאה בפועל. מציאות זו אינה מתקבלת על הדעת, מהטעם הפשוט, שזו לא אמורה להיות החלטה מינהלית, אלא החלטה שיפוטית. אלא שהמשפט הפלילי, במיוחד של נתניהו, יארך זמן רב.
מה בינתיים?
אנחנו תקועים עם ׳הפיכה שלטונית׳ מצד אחד – והעדר ממשלה מצד שני. לא לבלוע ולא להקיא. אנחנו לא יכולים לפגוע בחזקת החפות של ראש הממשלה, כי טרם נשמעו הראיות ויתכן שהוא יזוכה. מצד שני, קשה לעכל מצב שבראש הממשלה יעמוד נאשם בהליך פלילי וישאיר אחריו אדמה חרוכה.
לכן הפתרון היחיד הוא משפטי; ראוי להוציא את ההחלטה על המשך כהונתו של ראש הממשלה מידי הפקידות הבכירה או הכנסת ולהעביר אותה לבית המשפט. על בית המשפט להכריע בדבר בשישה שופטים: שלושה בערכאה המחוזית ועוד שלושה בערעור בעליון – והכל על פי חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים).
כל נאשם, גם נתניהו, כפוף להחלטת בית המשפט מה ייעשה בו מיום הגשת כתב האישום ועד לתום ההליכים.
לפי חוק המעצרים, בשלב זה אין צורך להכריע בדבר אשמה או חפות. בית המשפט בודק רק ׳ראיות לכאורה׳ ובוחן לאורן אם מתקיימת אחת משלוש עילות המעצר: מסוכנות, שיבוש, התייצבות למשפט. אם בית המשפט קובע כי יש ראיות ויש עילה למעצר, הוא רשאי לשחרר את הנאשם בתנאים שפגיעתם בחרותו פחותה ולקבוע לו תנאי שחרור בערובה.
אם המונח ״לשחרר את הנאשם״ מפריע, והוא מפריע, כי נתניהו הרי לא נעצר מעולם, הרי שאין חובה לפי החוק - לא לעצור ולא לשחרר, אלא פשוט לקבוע ׳תנאים מגבילים׳. אחד מהם לפי חוק המעצרים הוא ״איסור המשך עיסוק הקשור בעבירה״ או ׳איסור עבודה במוסד׳, כאשר מתקיים יסוד סביר לחשש שהמשך העיסוק מהווה סכנה לביטחון הציבור, או עלול להקל על ביצוע עבירה דומה״. במסגרת החוקית הזו מוסמך בית המשפט לעצור את המשך כהונתו של ראש הממשלה כל עוד מתנהל נגדו הליך פלילי.
סעיף 18
תומכי נתניהו מפנים לסעיף 18 לחוק יסוד הממשלה, שמקנה סמכות לכנסת להעביר מכהונתו ראש ממשלה שהורשע בעבירה שיש עמה קלון ומחייב את ראש הממשלה להתפטר כשפסק הדין הפך סופי. לשיטתם, הסעיף גובר על חוק המעצרים ומונע את העיסוק בשאלת הפסקת הכהונה עד לתום המשפט.
גישה זו מוטעית. הסעיף אינו מתייחס כלל לתקופת הביניים בה מתנהל ההליך המשפטי. יש כאן לאקונה (חסר) ולא הסדר שלילי, מה שמקנה לבית המשפט סמכות לפרשנות תכליתית של הסעיף.
שמירה על האינטרס הציבורי
נחזור להתחלה. חלקים מהציבור מאמינים לראש הממשלה שזועק מדם ליבו שהוא חף מפשע, שעשו עליו פוטש מאורגן. אולי הוא צודק? אולי צריך לחקור את החוקרים? מי יעשה את זה? מה יקרה אם יזוכה? מי ישיב לו את נזקיו?
לכן, כמו בכל תיק פלילי, ההכרעה חייבת להיות משפטית, שכן אין פתרון אחר שיפיס את דעת הציבור.
הדברים נכתבים לא מנקודת מבט של מי שמצדד בפיטוריו של נתניהו או בהישארותו בתפקיד, אלא מתוך שאיפה למצב בו המדינה תשקוט בשנות המשפט הארוך הצפוי לנו. מאחר שאין בינינו הסכמה בשאלה זאת, אין ברירה אלא להביא אותה להכרעת השופטים, להבדיל מהכרעת הפקידים, בכירים ככל שיהיו, ואז יתכן שהפקידים לא ייאלצו להסתובב עם מאבטחים - ותנוח דעת המדינה ואזרחיה.
נתניהו הוא נאשם בפלילים כעת וכפוף לסמכות בית המשפט לתת סעדים זמניים והגבלת זכויות כדי לשמור על האינטרס הציבורי ולהגן על שלום הציבור. האם יהיה ליועץ המשפטי האומץ להגיש את הבקשה המתאימה לבית המשפט?
* עו״ד יעקב שקלאר עוסק מזה 25 שנים בייצוג חשודים ונאשמים בהליכים פליליים. משמש כפרשן משפטי בתקשורת ומרצה בבתי הספר למשפטים ובהשתלמויות לשכת עורכי הדין על עבודת הסנגור הפלילי
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין