אכיפה בררנית, אדישות תושבים וביטול מאסיבי של כתבי אישום הביאו את עיר הבירה לפריחה חסרת תקדים של בנייה בלתי חוקית. מה צריך לעשות כדי להילחם בתופעה ההרסנית?
מי שעוקב בשנים האחרונות אחרי פסקי דין של בתי משפט שלום שדנים בעבירות בניה נתקל לא אחת בנאשם שטוען להגנתו: ״כבודו! השכן שלי בנה ללא היתר קומה שלמה ולא ננקטו נגדו הליכים פליליים, אז למה נטפלתם אלי?״.
לעיתים קרובות בתי המשפט מקבלים את הטענה ומבטלים את כתב האישום תחת המטרייה המשפטית של ״הגנה מן הצדק״ או ״אכיפה בררנית״ על ידי הרשות. התוצאה: זיכוי הנאשם.
כך היה לאחרונה בשתי החלטות של בית המשפט לעניינים מקומיים ירושלים (כבוד השופטת סיגל אלבו). באחד המקרים מדובר היה בתושב שכונת הטורים שבנה במרפסת שלו קונסטרוקציית ברזל ללא היתר, לצורך בניית סוכה. כנגד האיש הוגש כתב אישום ובתגובה הוא הגיש תמונות של בתים ברחובות סמוכים בהם ניתן לראות בנייה של קונסטרוקציות דומות. הוא טען כי חוסר האחידות בקונסטרוקציות מעיד כשלעצמו כי אלה נבנו ללא היתר. לדבריו, הגשת כתב האישום רק נגדו מהווה אכיפה בררנית המצדיקה את ביטול כתב האישום משיקולי צדק.
השופטת קיבלה את הטענה וכתבה:
"לא אחת נפסק, כי העובדה שלא מבוצעות פעולות אכיפה זהות על ידי הרשות כלפי מקרים דומים ומוגש כתב אישום רק כלפי אחד, מצביעה על פגיעה בעקרונות הצדק וההגינות.
ודומה כי די בטעם זה לבדו כדי להקים לנאשמים טענת הגנה מן הצדק." התוצאה: זיכוי.
מדובר בהחלטה שכיחה ולא חדשנית, אך בירושלים להחלטות ברוח זו תרומה שלילית לעתיד העיר.
התחרדות מואצת
בירושלים ובעיקר בשכונות הלוויין הגדולות שלה, הבניה הבלתי חוקית פורחת בד בבד עם שינויים דמוגרפיים משמעותיים.
כך למשל, רמות, שכונת הלוויין הגדולה ביותר בעיר, עוברת תהליך התחרדות מואץ הכולל נטישה מאסיבית של מי שאינם חרדים.
אחד הקטליזטורים לתהליך דמוגרפי זה המרחף מעל השכונה למעלה מעשור ומשנה לבלי הכר את פניה הוא הבניה הבלתי חוקית. אכיפה יכולה לעכב ואף לעצור את התהליך, המשנה דרמטית את פני ירושלים ויוצר השלכות כבדות משקל על מעמדה של עיר הבירה.
כיצד מתרחש התהליך?
הבניה הבלתי חוקית כתופעה משמעותית מחייבת קיומו של מבנה בעל שלוש צלעות:
(1) תושבים שתומכים או אדישים לתופעה;(2) מערכת אכיפה עירונית חסרת אחריות ו-(3) מערכת משפטית ש״חיה בבועה״ ואינה מודעת להשלכות הרוחב של החלטות נקודתיות.
כל שלושת הגורמים הללו מתקיימים בעיר באופן שמחריף את תופעת הבנייה הבלתי חוקית ומזין אותה.
הצלע הראשונה – אוכלוסייה תומכת: תנאי זה מתקיים בעוצמה במגזר החרדי שהופך לרוב מוחלט בשכונה. ניתן להצביע על כמה סיבות לכך. ראשית, צורך קיומי-כלכלי במגזר זה בהרחבת שטחי הבניה כמקור למגורים/השכרה. שנית, יחס מנוכר לחוקי המדינה ולבסוף תפיסה בה אין חשיבות ערכית/תרבותית לאיכות הסביבה העירונית. כך למשל, מי שפועל נגד בנייה לא חוקית נחשב ל'עבריין' או 'מוסר' תוך ביסוס עולם מושגים הפוך.
הצלע השנייה – המערכת העירונית: בעירייה יש רוב למגזר החרדי מה שגורם לעתים קרובות ל״עצימת עיניים״ מול תופעת הבנייה הבלתי חוקית ולפעולה, אם בכלל, רק כשמוגשות תלונות.
במסגרת זו ניתן לכלול גם את המדיניות הליברלית ב'הקלות' בניה לה שותפה העירייה.
מדיניות שמשמעותה המעשית היא 'בנו לפי ראות עיניכם'.
הצלע השלישית – בית המשפט: כמובן, ללא שיתוף פעולה של התושבים והרשות העירונית במיגור עבריינות הבניה, אין לבוא בביקורת כלשהי נגד מערכת המשפט. בית המשפט תלוי לחלוטין בשתי צלעות אלו, ואין בכוחו לנהל מערכה עצמאית
ואולם, כפי שראינו גם כשתיק מגיע לבית המשפט, ״המחסום האחרון״ הופך למחסום של נייר בשל זיכוי נאשמים עקב קבלת טענות של אכיפה בררנית והגנה מן הצדק.
נדגיש כי אלו אינם מקרים חריגים. ההיגיון וחוש הצדק מובילים שופטים לאמץ בחום החלטות שכאלו. אך להחלטות מסוג זה השפעה הרסנית על מה שנותר משלטון החוק בעיר בתחום הבניה. כל זיכוי מעין זה משמש כמסמר נוסף בארון הקבורה של חוקי התכנון והבנייה ומעודד, שלא מדעת, תופעה הפוגעת קשות בפני העיר.
רק שינוי היחס לבניה הבלתי חוקית ומדיניות תקיפה הכוללת אכיפה בלתי מתפשרת מצד הרשויות, יצילו את ירושלים.
האם ראש העיר משה ליאון יתעורר ויראה את טובת העיר ועתידה, או שייהפך לשכיר חרב ושבוי בידי מגזר התורם לחורבן העיר? ימים יגידו.
* עו״ד יאיר ברגר עוסק בתביעות ייצוגיות ובתחום הפלילי. תושב שכונת רמות בירושלים הנאלץ בצער רב לעזוב את השכונה.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין