פסק דין נדיר ומהותי עבור קהילת הלהט"ב: לפני כחודש, בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב קבע כי יש לראות בילדות שנולדו מאותו תורם זרע כאחיות, ולאפשר את המשך הקשר ביניהן גם אחרי הפרידה בין אימהותיהן.
העניין הייחודי הגיע לבית המשפט בשנת 2012, קצת אחרי שבנות הזוג סיימו מערכת יחסים בת שש שנים, ואחת מהן עזבה עם בתה הביולוגית את הבית וניתקה קשר.
שאלות בנוגע להורות חד-מינית?
כנסו ל פורום דיני משפחה
מעשה זה הוביל לשורת תביעות מצד האישה שנותרה בבית, ובהן בין היתר ביקשה להכיר בה כאם בתה של הנתבעת או כאפוטרופוסית חוקית שלה ולאפשר לה לחלוק את המשמורת עם הנתבעת. בנוסף, היא ביקשה לאפשר את הקשר בין בתה הביולוגית לבתה של הנתבעת, שלטענתה גדלו כאחיות.
בנות הזוג גידלו יחד שתי בנות. כשלוש שנים לפני הפרידה כל אחת מהן הרתה מאותו תורם זרע, והן ילדו זו אחר זו. לאחר הלידה שינו הנשים את שם המשפחה לשם משותף אותו גם חלקו הבנות.
הנתבעת בתחילה היא התנדנדה בנוגע לקיומו של קשר בין שתי הבנות, אך לאחר מכן הודיעה כי אינה מסכימה לכך וכי הבנות אינן אחיות.
המקרה גרר דיונים רבים ובדיקות של פסיכולוגית ועובדת סוציאלית מטעם שירותי הרווחה. ארבע שנים לאחר הגשת התביעה, הוציאה השופטת תמר סנונית פורר פסק דין ארוך ומעמיק, שקבע כי אין להכיר בתובעת כהורה לבת הביולוגית של הנתבעת, אולם יש להכיר בקשרי ה"אחאות" של הבנות ולקיים ביניהן הסדרי ראייה.
"נראות כאחיות, מתנהגות כאחיות"
השופטת סנונית פורר מנתה מספר מאפיינים שסייעו לה לפסוק לטובת התובעת בסוגיית הקשר בין הבנות: הקשר הגנטי ביניהן (נולדו מאותו תורם), העובדה שנולדו כחלק מתכנון משפחתי משותף ועד היום נושאות את אותו שם משפחה, וכן העובדה שצדדים שלישיים כמו המשפחה המורחבת וגן הילדים ראו בהן כאחיות, ואפילו תאומות ממש.
לכך הצטרפו חוות הדעת שהמליצו על המשך הקשר בין השתיים. כך למשל, הפסיכולוגית קבעה באופן חד-משמעי כי "לא יעלה על הדעת לחשוב שאינן אחיות... הן נראות אחיות, מתנהגות כאחיות, גדלו יחד, עד לפני חצי שנה כאחיות לכל דבר, ויש ביניהן קשר גנטי".
השופטת סיכמה את הנושא בקביעה כי "בין הקטינות נוצר קשר עצמאי ונפרד של אחאות". עם זאת, השופטת הבהירה כי קביעה זו אין משמעותה שהבנות הן אחיות, אלא רק מזכה את הבנות בקיום "קשרי אחאות" (מונח שטיבו אינו ברור עד תום).
מכאן עברה השופטת לדון בזכויות התובעת כלפי בתה של הנתבעת וקבעה כי המשך הקשר ביניהן לא ישרת את טובת הקטינה, כפי שהעידו הגורמים המקצועיים.
השופטת סברה כי התובעת לא הוכיחה זכות להורות או אפוטרופסות בשום דרך, ולא התמודדה עם בעיות כמו העובדה שקשר ההורות מעולם לא הוסדר ברמה המשפטית, ואף לא הציגה פתרון להתנגדות הנתבעת לקשר הזה או לקיומו של קשר למרות מצב היחסים הרעוע בין שתי הנשים.
בסופו של דבר, התביעה התקבלה רק בנוגע לקשר בין הבנות. היא קבעה כי הן יתראו בין שעתיים לארבע שעות בשבוע, והורתה להפנות אותן לטיפול רגשי אצל מטפלת משותפת.
מאחר ש"התוצאה הסופית רחוקה מרחק רב מנקודת הפתיחה של התביעה", החליטה השופטת לחייב את התובעת בהוצאות משפט של 11,700 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד איריס אילוטוביץ-סגל
- ב"כ הנתבעת: עו"ד רחלי גרינברג
* עורכת דין שירן כהן דניאל עוסקת בדיני משפחה
** הכותבת לא ייצגה בתיק, השמות בפסק הדין בדויים
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין