האם יכול אדם לנשל את בן זוגו מרכוש המוגדר "משותף" על דרך עריכת צוואה? אמנם, חוק הירושה קובע שצוואתו של אדם תקוים במלואה (בחריגים מסוימים), ואולם אדם אינו יכול להוריש יותר רכוש ממה שיש לו. על כן, מתערבים בתי המשפט ומורים על חלוקה על פי דין של הרכוש, כך שהצוואה תחול רק על חלקו של המוריש ולא על חלקו של בן זוגו. עו"ד סיגל מוסקוביץ' ממליצה על הקפדה יתרה בעריכת צוואה.
איש ואישה היו נשואים במשך 31 שנה ובתקופת נישואיהם רכש האיש דירה בגבעתיים ומגרש בתל אביב, ורשם את שניהם על שמו. לבני הזוג לא נולדו ילדים, וטרם מותו חתם האיש על תצהיר, לפיו הוא מסוכסך עם בת זוגו ולכן הוא משאיר לה זכות מגורים בלבד בדירה בגבעתיים. את כל רכושו - ובכללו הדירה בגבעתיים והמגרש בתל אביב - ציווה האיש בצוואתו לאחיו ולאחייניו.
האישה הגישה תביעה כנגד הזוכים על פי הצוואה. היא עתרה למחצית הזכויות בדירה ובמגרש מכוח דיני השיתוף, הואיל ואלה נרכשו במהלך הנישואין ולא משנה כיצד נרשמו הזכויות באופן רשמי.
בית המשפט קבע, כמובן, כי האלמנה היא בעלת הזכויות הן במחצית הדירה בגבעתיים והן במחצית המגרש. כך למעשה נפסק, כי היורשים שקבע האיש בצוואתו, זוכים רק בזכויותיו של האיש בנכסים, היינו רק במחצית הנכסים.
מה ששלי - שלנו?
בצוואתו רשאי אדם להוריש את כל מה שיש לו או את מה שיהיה לו בעתיד. אין אדם יכול להוריש יותר ממה שיש לו או לצוות או לתת הוראות לגבי רכוש שאינו שלו. לכאורה אין פשוט מזה, בעיקר כאשר מדובר במי שאינו נשוי ואין לו מערכת של שיתוף עם אנשים אחרים.
כשבנשוי עסקינן, או מי שמנהל מערכת יחסים של ידועים בציבור, הרי שהמצב סבוך מעט. רכושם של בני זוג החיים יחד - כנשואים או כידועים בציבור - אינו שייך, לרוב, לאחד מהם בבלעדיות. הדברים אמורים גם לגבי נכסים הרשומים רק על שם אחד מבני הזוג.
חוק יחסי ממון בין בני זוג קובע, שזכויות ונכסים אשר נצברו ו/או נרכשו במהלך החיים המשותפים שייכים לבני הזוג בחלקים שווים ביניהם.
לכן, גם אם יצווה אדם בצוואתו שכל הרכוש הרשום על שמו, יתחלק בין אחייניו בלבד וכי הם-הם יורשיו היחידים - גם אז תהא אלמנתו זכאית למחצית משווי הרכוש המשותף שהוריש לאחרים.
שיתוף גם בפרק ב'
על פי החוק, כאמור, כל הכספים והזכויות שנצברו על ידי אחד מבני הזוג או שניהם במהלך הנישואין שייכים בחלקים שווים לשניהם, ללא הבדל אם הם מופקדים לחשבון בנק נפרד או משותף, וגם כאשר הזכויות רשומות על שם אחד מבני הזוג בלבד.
כלומר, אם המצווה נישא בשנית ואשתו החדשה שותפה בחשבון הבנק שרשום על שמו, היא תהא הבעלים של מחצית הכספים והזכויות שנצברו בחשבון במהלך שנות חייהם המשותפים, אך לא של הכספים שחסך טרם הנישואין. גם אם יצווה בן הזוג את הכספים שנצברו בחשבון המשותף לילדיו - גם אז הם יקבלו רק מחצית מהם, שכן המחצית הנותרת שייכת לבת הזוג.
על אותו משקל, גם עריכת הסכם ממון אינה יכולה להבטיח כיצד ולמי יעבור הרכוש לאחר מות מי מבני הזוג. הסכם הממון אך מגדיר מהן הזכויות והרכוש השייכים לכל אחד מבני הזוג. אך אין הגדרות אלה מונעות מצב בו בן הזוג האחד יורש את משנהו. כדי להגדיר מה ייעשה ברכושו של אדם לאחר מותו, יש הכרח לערוך צוואה. כך, עורך הצוואה יקבע בצוואתו למי הוא מצווה את רכושו שלו, כאשר הוא גם יודע מהו רכושו, בנפרד מרכוש בת זוגו, הכול על פי הסכם הממון.
לפסק הדין בעניין ס.כ. נ' עזבון המנוח פ.ד. ואח'
* עו"ד סיגל מוסקוביץ' עוסקת בדיני משפחה
* המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות יעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
למדור: דיני משפחה
אתר המשפט הישראלי
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין