הגבר טען שבניגוד לדברי אשתו השיפוץ שנערך בדירתה בירושלים היה מאסיבי, אך בית הדין הרבני דחה אותו והשית עליו הוצאות לטובת אוצר המדינה
בפסק דין שפורסם לאחרונה דחה בית הדין הרבני בירושלים תביעת גבר לקבל חצי מדירת פרודתו0. לטענתו הוא הוציא מכיסו עשרות אלפי שקלים כדי לבצע שיפוץ מקיף בדירתה ומכאן שיש להכיר בו כבעלים על חציה. הדיינים יצחק אושינסקי (אב"ד), מאיר קאהן ויעקב מ' שטיינהויז נימקו כי "השיפוץ שבוצע היה יחסית מינורי, שגרתי וכלל לא מאסיבי, כפי הנדרש בפסיקה", תוך שמתחו ביקורת על האיש שהטריח את בית הדין לחינם.
הצדדים הם בני זוג המצויים בהליכי גירושים. במוקד הדיון – דירה בשכונת גילה בירושלים הרשומה בטאבו על-שם האישה. הצדדים גרו בדירה ובשלב מסוים היא הושכרה לאחרים.
בתביעה שהגיש לבית הדין דרש הבעל להכיר בו כבעלים של חצי מהדירה מכוח שיתוף ספציפי בנכס. כדי לבסס את תביעתו הוא סיפר ששילם את החזרי המשכנתה על הדירה, היה חתום על הסכמי השכירות כבעלים ואף שילם כ-80 אלף שקל עבור שיפוץ מאסיבי בדירה שכלל שבירת קירות, עבודות צבע, רכישת מזגנים, אינסטלציה באמבטיה ועוד.
עוד סיפר האיש כי מכר דירה שהייתה לו בצפון והקדיש את 700,000 השקלים שהתקבלו מהמכירה לכלכלה השוטפת של המשפחה – כך שלא הוגן שייצא ללא זכויות בדירת אשתו לאחר שהקריב את דירתו למען התא המשפחתי.
האישה מצדה הכחישה את טענות הבעל. היא סיפרה כי שילמה לבד את החזרי המשכנתה וכי המשפחה לא ראתה אפילו אגורה מכספי מכירת הדירה שלו. בניסיון להפריך טענה נוספת של התובע, הציגה האישה לבית הדין הסכם שכירות לשנת 2020 שבו לא הוזכר שמו כמשכיר.
האישה אף כפרה בכך שבוצע שיפוץ מאסיבי בדירתה המקנה לתובע זכויות כלשהן. לדבריה, הוא רק התקין שני מזגנים, החליף כמה דלתות ועשה מזווה מגבס בסכום כולל של 6,800 שקל בלבד.
לא הייתה אווירת שיתוף
הרכב הדיינים הסביר שאחת הדרכים להוכיח כוונת שיתוף ספציפי בדירה לפי הפסיקה, היא באמצעות שיפוץ מאסיבי או תוספת בניה מהותית שמומנה על ידי שני בני הזוג. ואולם, הדיינים קבעו שהמקרה שלפניהם אינו נופל להגדרה זו.
"השיפוץ שבוצע היה יחסית מינורי, שגרתי וכלל לא מאסיבי, כפי הנדרש בפסיקה. שיפוץ קיר במטבח כדי להכניס מקרר, הגדלת סלון, סיוד או אינסטלציה באמבטיה, אין בהם כדי להוכיח שיתוף", כתבו הדיינים.
יתרה מכך, ציינו, "אף אווירת שיתוף בדירה לא שרתה בין הצדדים". הדברים נכתבו על רקע טענת האישה כי הצדדים התנהלו במהלך הנישואים עם חשבונות בנק נפרדים, וכי היה להם ברור לאורך השנים שהדירה בגילה שייכת לאישה בלבד.
בנסיבות אלה קבעו הדיינים שהדירה שייכת לאישה בלבד. הם חתמו את פסק הדין בביקורת נוקבת על עצם הגשת התביעה: "בתביעה זו לשיתוף ספציפי בדירה הרשומה ע"ש התובעת הטריח התובע את הנתבעת לחינם וגרם לה הוצאות מיותרות, ואף את בית הדין הוא הטריח לחינם בתביעתו זו, שאין לה בסיס בהלכה או בחוק".
לאור זאת החליטו הדיינים לחייב את התובע לשלם לפרודתו הוצאות משפט בסך 20,000 שקל, ובצעד חריג אף לשלם הוצאות לאוצר המדינה בסך 2,000 שקל.
- ב"כ הבעל: עו"ד אסנת שרון וטו"ר אלחנן רבינסקי
- ב"כ האישה: עו"ד אביבה רפ
עו"ד מעין סבג
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין