טען שעבד כרואה חשבון בחברה של חברו ונדחה: יחסים עסקיים בלבד

התובע אמנם ישב במשרדי החברה והפנה אליה לקוחות אך נקבע כי בחלק מהזמן עסק בעבודות פרטיות שלו, הפיקוח עליו היה מזערי והוא קיבל תשלום בריטיינר

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים דחה לאחרונה תביעה של רו"ח להכרה ביחסי עובד מעסיק בינו לבין חברה למתן שירותים חשבונאיים. התובע טען כי פוטר מהנתבע וביקש לקבל פיצוי עבור זכויות סוציאליות בגין תקופת העבודה וסיומה. הנתבעת הכחישה את יחסי העבודה וטענה שקשר בינה לבין התובע היה עסקי בלבד. השופטת שרה שדיאור התרשמה שהתובע עבד ממשרדי החברה בעבודות פרטיות שלו בהיקפים משמעותיים, והשירותים שהעניק לה היו במסגרת הסכם "ריטיינר" - תשלום חודשי קבוע שאינו מותנה בביצוע כל שירות בנפרד. לכן נקבע כי לא מדובר ביחסי עובד-מעסיק והתובע אינו זכאי לזכויות סוציאליות.

רואה החשבון עבד במשרדי החברה בין השנים 2014-2018, עד אשר לדבריו פוטר.

בתביעה שהגיש נגד החברה ונגד מנהלה ובעליה, הוא טען לקיומם של יחסי עובד-מעסיק ותבע פיצויים עבור זכויות שלא שולמו לו כעובד כגון הפרשות לפנסיה, חלף הודעה מוקדמת, דמי הבראה, דמי נסיעות, אי מתן הודעה לעובד, תלושי שכר לא תקינים, פיטורים שלא כדין בהיעדר שימוע, ופיצויי פיטורים.

התובע ציין כי הוא ובעל החברה היו חברים קרובים ובמהלך 2014 קיבל את הצעתו לעבוד בחברה כרואה חשבון במשרה מלאה ובתוספת שעות נוספות. עוד לטענתו, בשנה הראשונה קיבל תלושי שכר והדבר מעיד על היותו עובד החברה לאורך כל התקופה. התובע הוסיף כי השתמש במשרדי החברה ובציוד שלה והיה עליו פיקוח מקצועי מטעמה - מה שמוכיח לשיטתו כי היה עובד שלה.

החברה ובעליה הכחישו את הטענות. לטענתם, לכל היותר מדובר היה ביחסים עסקיים על בסיס ריטיינר חודשי. הנתבעים ציינו כי החברה אכן הקצתה לתובע משרד, אך הם לא הגבילו את עיסוקו והוא היה חופשי להשתמש במשרד כדי להעניק שירותים לכל אדם כיועץ מס עצמאי, מבלי לדווח על כך לחברה. התובע ניהל את זמנו לפי שיקול דעתו והפיקוח עליו היה מינורי.

לא כמו יתר העובדים

השופטת שדיאור דחתה את התביעה. ראשית, היא קבעה שהתובע לא עסק בליבת העיסוק של הנתבעת - ראיית חשבון - כפי שטען, אלא רק סייע לחברה בתחום התמחותו כיועץ מס ועריכת דוחות אישיים.

בהמשך, דחתה השופטת את גרסתו בדבר היקף שעות העבודה בחברה, לאחר שהתרשמה מהראיות כי עבד הרבה פחות שעות ממה שטען. השופטת ציינה שהדבר מחזק את טענת הנתבעים כי התובע ביצע ממשרדי החברה עבודות נוספות שאינן קשורות אליה.

זאת ועוד, מעיון במסמכי המס התרשמה השופטת שהכנסותיו החיצוניות של התובע כעצמאי גדלו במהלך השנים, מה שמלמד כי מלבד עסקיו עם הנתבעים, התובע ייצר הכנסות מעניינים פרטיים שלו, לעיתים ממשרדי הנתבעת.

בעניין הפיקוח קבעה השופטת שאומנם החברה פיקחה באופן מזערי על התובע בנושאים מקצועיים, אך מדובר במידת פיקוח סבירה בין מזמין עבודה לקבלן שלא מעידה בהכרח על יחסי עובד-מעסיק. מעבר לכך התרשמה השופטת שהתובע לא התנהל כמו יתר העובדים בחברה ולמעשה היה מנהל את זמנו לפי רצונו.

עוד הוכח כי בעוד שהעובדים בחברה קיבלו שכר שעתי, מהחשבוניות שהציג התובע עולה שהתשלומים שקיבל שולמו לו במועדים שאינם קבועים (בשונה ממשכורת) ועל בסיס ריטיינר.

בנוסף, מעדות התובע עלה כי בעצמו לא חשב שהנתבעים צריכים להפריש עבורו לקרן פנסיה ולכן ביצע את ההפרשות בעצמו ואף פתח קרן השתלמות.

לאור כל זאת נקבע שלא התקיימו יחסי עובד-מעסיק.

• ב"כ התובע: משרד עו"ד אביטן בן שימול, יקותיאל
• ב"כ הנתבעים: עו"ד יואב ברקאי

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין