אישה שילדה את בנה במרכז הרפואי בני ציון ב-2010 תבעה את בית החולים בטענה כי שארית שלייה שנותרה ברחמה גרמה לה נזקים גופניים ונפשיים. בית המשפט דחה לאחרונה את התביעה מאחר שלא הוכחה רשלנות בטיפול שקיבלה מהצוות הרפואי.
התובעת, אם לשלושה ילדים, ילדה את בנה האחרון במרכז הרפואי בני ציון ב-2010 בלידה רגילה. בתביעה שהגישה ב-2013 כנגד משרד הבריאות, בית החולים ושניים מרופאיו טענה האישה כי לאחר הלידה נותרה ברחמה שארית שלייה אך הדבר התגלה רק כחודש וחצי לאחר הלידה.
לעזרה בהגשת תביעות בנושא:
עורך דין רשלנות רפואית
לדבריה, המיילדת והרופא שבדקו את השלייה לאחר הלידה התרשלו כשלא הבחינו שאינה שלמה. כמו כן, בית החולים התרשל כשלא ביצע בדיקת אולטרה סאונד לפני שחרורה. כתוצאה מההליך להוצאת השארית שעברה בבית החולים נגרמו לה הידבקויות ונקב ברחם.
לטענתה, בעקבות המקרה היא אינה מצליחה להרות, סובלת מירידה בערך העצמי, חרדות, דיכאון ועיסוק אובססיבי בהריון, לידה ומשפחה – מה שפוגע בתפקודה היומיומי.
הנתבעים הכחישו את אחריותם לנזקי התובעת ואת הנזקים עצמם. על פי חוות הדעת הרפואית שצורפה לכתב ההגנה הטיפול הרפואי בתובעת לא חרג מהפרקטיקה המקובלת. חוות דעת פסיכיאטרית שצורפה שללה דיכאון וחרדה אצל התובעת ונקבע כי לכל היותר היא סובלת מכעס ותסכול בעקבות המקרה.
סיכון מוכר וידוע
השופטת דליה גנות מבית המשפט המחוזי בתל אביב ציינה כי אין מחלוקת שבדיעבד נמצאה ברחמה של התובעת שארית שלייה. עם זאת, התובעת לא הוכיחה כי היתה רשלנות בטיפול בה במהלך הלידה ואחריה.
כך, התובעת טענה כי המיילדת נראתה "מוטרדת" לאחר הלידה ולכן קראה לרופא שיבחן את השלייה אך מדובר בהתרשמות סובייקטיבית שנעשתה בדיעבד ואינה יכולה ללמד כי הצוות אכן חשד בזמן אמת שהשלייה אינה שלמה.
השופטת קיבלה את עדות המיילדת כי קראה לרופא על פי הנוהל המקובל וציינה כי יש להעדיף את סיכום הלידה שאינו מעלה ממצאים חריגים.
כמו כן השופטת קיבלה את חוות הדעת הרפואית מטעם הנתבעים לפיה הדרך לבחון את השלייה לאחר הלידה היא בהתבוננות. מעצם טיבה בדיקה זו עלולה להביא לטעויות אך טעות אינה מוליכה בהכרח למסקנה כי הבדיקה היתה רשלנית. הדברים נכונים במיוחד במקרה זה בו השארית שנותרה ברחם היתה קטנה מאוד.
גם באשר להליך הוצאת השלייה, שבוצע כחודש לאחר הלידה, קבעה השופטת כי לא הוכחה התרשלות. לדבריה, אף לגרסת המומחה הרפואי מטעם התובעת, הפעולה שבוצעה, ריקון הרחם באמצעות וואקום, היתה הפעולה המתבקשת במצבה של התובעת.
כמו כן המומחה מטעם התובעת הודה כי נקב בעקבות פעולת ריקון הרחם הוא סיכון מוכר וידוע ועצם התרחשותו אינה מעידה בהכרח על התרשלות.
השופטת דחתה גם את טענות התובעת כי היא סובלת בעקבות האירועים מ"תסמונת אשרמן" (הידבקויות ברחם) שמונעות ממנה להיכנס להריון וקבעה כי לא הוצג בפניה מסמך רפואי אחד שמוכיח אותן.
השופטת סיכמה כי ההתנהלות הרפואית בטיפול בתובעת לאחר הלידה הייתה בהתאם לסטנדרט המקובל וכתבה כי "עם כל הצער בגין חוסר הצלחתה של התובעת להרות... אין בידי לקבוע, כי מצבה של התובעת נובע מהתרשלות מי מהנתבעים".
נקבע כי בשל הנסיבות המצערות של המקרה אין צו להוצאות.
תגובתה של עורכת הדין דנה דייגי העוסקת ברשלנות רפואית: לנוכח העובדה כי נותרה שלייה ברחם האם לאחר הלידה ובשל הנזקים החמורים מהם סבלה היה מקום לפסוק לטובתה פיצוי. בית החולים לא הוכיח כי נקט בכל האמצעים הסבירים כדי למנוע את התופעה ולא ברורה ההבחנה שעשה בית המשפט בהקשר זה בין רשלנות לבין טעות.
- ב"כ התובעת: עו"ד ש. גוטרמן
- ב"כ הנתבעים: עו"ד ע. סלע - בורבין
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את גט לויר
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין