הרפורמה בסדרי הדין לא שינתה את הדרישה לצירוף חוות דעת מומחה אף שברור כי ייטה לאשש את טענות הצד ששכר אותו ובתי המשפט ממילא ממנים גם מומחה מטעמם. מדובר בפרקטיקה שגוררת הוצאות משמעותיות עבור האזרח הפשוט ומקנה יתרון לבעלי כיס עמוק. הגיע הזמן לשנות אותה.
בקרוב ייכנסו לתוקפן תקנות סדר הדין האזרחי החדשות. בפרק עקרונות היסוד מפורטות המטרות שבתיקון התקנות, כמו הליך הוגן וראוי, פתרון צודק של הסכסוך, ייעול ההליך המשפטי, חסכון בעלויות וכיו"ב.
למרבה הצער, בכל הקשור לחוות דעת מומחים ומינויים התקנות החדשות אינן מחדשות דבר. כך, על פי תקנות סדר הדין האזרחי – הישנות והחדשות, הוכחת עניין שבמומחיות דורשת צירוף חוות דעת מומחה.
הרציונל מאחורי דרישה זו ברור: השופטים מומחים לתחום המשפטי שלפניהם אך לא יכולים להכריע בשאלת נזק וערכו הכספי מבלי שמומחה בעניין ייתן את דעתו. טעם נוסף נעוץ בבחינה ראשונית של התביעה באמצעות נתונים עובדתיים-מדעיים שמבססים את העילה עליה הושתתה.
משנה את דעתו עם הרוח
העניין הוא שבצד הכותרת "חוות דעת מומחה" והצהרתו של המומחה כי אין לו עניין אישי בחוות הדעת והיא ערוכה באופן אובייקטיבי, ברור לצדדים, כמו גם לבית המשפט, כי עורך חוות הדעת מטעם התובע ייטה לאשש את טענות התובע, ומנגד, המומחה מטעם הנתבע ישלול את ממצאיו של המומחה מטעם התביעה.
פרקטיקה בלתי ראויה זו מערערת מן הסתם את אמינותם ומקצועיותם של המומחים, שכן לא מן הנמנע שמומחה בתחום ליקויי בנייה שמונה על ידי תובע היה מחווה דעה שונה לגמרי באותו עניין לו היה ממונה על ידי הנתבע.
מסיבה זו, בתי המשפט אינם מייחסים משקל ראיתי גבוה לחוות הדעת שמוגשות מטעם הצדדים, ובצדק. ואכן, על פי התקנות, השופט רשאי למנות מומחה מטעם בית המשפט ובתי המשפט אף נוטים בדרך כלל למנות מומחה כזה כדי לקבל את הגרסה המאוזנת לכאורה של מצב הדברים.
מינוי מומחה על ידי בתי המשפט יכול שיעשה בהסכמת הצדדים ויכול שיעשה בהחלטה מחייבת ללא הסכמה. במקרה הראשון תוביל הסכמת הצדדים לביטול חוות הדעת מטעמם ומאותו הרגע, עיקר המשקל יינתן לחוות המומחה מטעם בית המשפט. במקרה השני במידה שהם מעוניינים בכל זאת לחקור את המומחים מטעמם עליהם לקבל אישור מבית המשפט.
הוצאה של אלפי שקלים
יצוין כי למעט בענייני רפואה, התקנות לא מחייבות את בעלי הדין להגיש את חוות הדעת כבר בשלב הגשת התביעה. ובכל זאת, בתי המשפט בדרך כלל לא מתרשמים מתביעה שלא מצורפת לה חוות דעת. במקרים קיצוניים, השופט אף יגער בתובע בשל כך.
העובדה כי מדובר בהוצאה בת אלפי שקלים, שבשלב מוקדם של ההליך תיזנח ללא שימוש – אם בשל מינוי מומחה על ידי בית המשפט ואם משום החתירה להשגת פשרה – אינה מעניינו של בית המשפט או של מתקין התקנות. ברם, כאשר מדובר באנשים קשי יום הרי שהחובה לצרף חוות דעת מהווה מכשול של ממש שמונע מהם גישה לערכאות.
מצב דברים זה יוצר חוסר שוויון מובהק ופער משמעותי לטובת גופים חזקים שהגישה לערכאות ממילא פתוחה בפניהם נוכח כיסם העמוק והעובדה שאין להם שום בעיה לממן חוות דעת יקרה.
כך למעשה, נוסף כאן עוד ממד לתמיכה הרחבה שלהם זוכים הגופים החזקים על פני האזרחים הפשוטים. הרי אף אם ימצא האזרח הפשוט מקור למימון חוות דעת מטעמו, אם יוחלט לבסוף למנות מומחה מטעם בית המשפט, כפי שקורה במקרים רבים, הוא יצטרך למצוא מימון נוסף לתשלום חלקו בשכר טרחתו וכספו לא יוחזר לו אלא אם ינהל את התיק עד תום (חלף הגעה לפשרה) וינצח בו.
היבט נוסף של הדברים הוא האפשרות שאותו מומחה שימונה על ידי בית המשפט יביע דעה שונה לחלוטין בתיק אחר שבו הוא נשכר לשמש כמומחה מטעם אחד הצדדים. האין מדובר בטעם לפגם בביסוס האמון במקצועיותו ובמומחיותו נוכח העובדה שאותו גורם שיש בכוח מסקנותיו להכריע גורלות משנה אותן בהתאם לזהות הצד ששוכר אותו?
זאת ועוד, ידוע לכל עוסק בפרקטיקה כי בדרך כלל חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט תהיה מעין "נקודת אמצע" בין שתי חוות הדעת הסותרות מטעם הצדדים ולא בהכרח תצביע על המצב העובדתי והמסקנות שעולות ממנו למיטב שיפוטו ומקצועיותו. אז במה הועילו חכמים בתקנתם?
להכיר בקושי
כאמור, תחילתה של הפרקטיקה הנוהגת הוא בתקנות סדר הדין האזרחי עצמן. אם אכן עומדת לנגד מנסחי הרפורמה בסדר הדין האזרחי המטרה של ייעול סדרי הדין או כפי שמנוסח בסעיף המטרות: "למנוע שרירותיות ולהגשים את העקרונות החוקתיים העומדים ביסודו של הליך שיפוטי ראוי והוגן", אזי מתחייבת בחינה של אלטרנטיבה אשר תגשים את התכלית העומדת בבסיס הכללים לעניין חוות דעת מומחים.
אולי הגיעה העת כי בתי המשפט יעשו שימוש תדיר יותר בהטלת הוצאות משפט על בעל דין. כך למשל, אם מסתבר שחברת ביטוח או חברה קבלנית אילצה בעל דין לנהל הליך משפטי הכולל הוצאות רבות בגין עריכת חוות דעת עקב התעלמות מחובותיה החוקיות או התרשלות, ראוי שיוטלו עליה הוצאות מכובדות שיכסו גם את עלויות המומחים.
פתרון אחר עשוי להיות ברמת נטל הראיה המוטל על תובע בשלב ראשון של ניהול ההליך. ייתכן ובית המשפט יוכל להסתפק בראשית ראיה כמו תצלומים, מסמכים שונים ותצהיר ראשוני של בעל דין, שיעמידו תשתית בסיסית למינוי מומחה מטעם בית המשפט, תוך חסכון בהוצאה משמעותית לבעל הדין. כל שנדרש, אם כן, הוא להכיר בקושי שיוצרות התקנות הללו על האזרחים הפשוטים.
* עו"ד שרית לנגה כהן היא ליטיגטורית העוסקת בתחומי המשפט המנהלי, דיני החוזים, העבודה והמקרקעין
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין