נכון להיום הרשויות המקומיות אמנם חייבות לאסור על פתיחת העסקים בשבת, אך כל רשות רשאית לנסח את חוקי העזר ברוח העומדים בראשה. ויכוחים ומחלוקות רבות התעוררו סביב הסוגיה המורכבת, שכולם מפחדים להתעמת עמה. האם יבוא יום ותקום ממשלה אמיצה שתדאג לטפל בה ברמה הארצית?
פתיחת עסקים בשבת היוותה מוקד למחלוקות ציבוריות, פוליטיות ומשפטיות מאז קום המדינה הואיל ומדובר בסוגיה של יחסי דת ומדינה, שהוסדרו (או לא הוסדרו – הכל בעיני המתבונן) על יסוד מכתב הסטטוס קוו ששלח בן גוריון לאגודת ישראל ב-1947.
דבר המחוקק
ההגבלה על פתיחת עסקים בשבת מעוגנת בשני דינים, האחד באחריות המדינה והשני באחריות הרשות המוניציפאלית. הדין הראשון הוא חוק שעות עבודה ומנוחה, שבו נאסרה העסקת עובד ביום המנוחה, ובמקרה של עובד יהודי – בשבת.
לפנייה בנושא רישוי עסקים
עורך דין רישוי עסקים
אכיפת חוק זה היא בסמכות משרד הכלכלה (בגלגוליו הקודמים משרד התמ"ת ומשרד העבודה) שרשאי גם לתת היתר להעסקה בשבת, בין היתר, אם השר סבור כי "הדבר ימנע פגיעה בסיפוק צרכים הדרושים לציבור או לחלקו" – כלומר הותירו לשר לעשות שימוש בשיקול דעתו ועל פי השקפת עולמו על מנת לאפשר לעובדים מענף מסוים לעבוד בשבת.
מטרת החוק כפולה: שמירת השבת מצד אחד ושמירת זכויות העובד מצד שני. במובן הזה, אגב, החוק מבטיח שהעובד יזכה ליום חופש בשבוע ולא יוותר עליו כדי להגדיל את הכנסתו. אלא שבפועל, האכיפה מצד משרד הכלכלה דלה ביותר, בין היתר בשל העדר משאבים.
ברמה המוניציפאלית, פקודת העיריות הקנתה לרשות המקומית את הסמכות לקבוע בחוקי עזר הוראות בנוגע לפתיחת בתי עסק בשבת. כך נוצר המצב שכל רשות מוניציפאלית קובעת הגבלות על פתיחת עסקים בשבת באמצעות חוקי עזר שנחקקים ברוח המקום, לפחות כפי שהיא בעיני נבחרי העיר. מדובר כאן בקשת רחבה של הגבלות, לעיתים על סוג העסק (למשל חנויות, מרכולים) ועל מיקומו (לדוגמה באזור תעשיה או חנויות נוחות בתחנות דלק). ובהתאם, החיכוך שבין בעלי העסקים לרשויות זוכה מפעם לפעם לסיקור תקשורתי או להתערבות של בית המשפט.
בתחילה, היה זה בית המשפט שקם ופסק שסמכות העירייה לא נועדה לכפות את מצוות השבת. היה בשנת 1987, במשפט שהתנהל בבית המשפט השלום בירושלים כנגד בעל בית קולנוע שהופעל בשבת בניגוד לחוק העזר המקומי. בית המשפט זיכה את בעל בית הקולנוע תוך שקבע כי הסמכות שניתנה לעירייה נועדה לצורך קיום סדר ציבורי וניהול תקין ולא במטרה לקבוע מטעמים שבדת.
אלא שפסק הדין הזה הביא את הכנסת ה-12 לתקן את פקודת העיריות במה שקרוי חוק ההסמכה, שבמסגרתו הסמיכה הכנסת את הרשות המוניציפאלית לקבוע הוראות בדבר פתיחה וסגירה של עסקים בשבת גם בהתחשב בטעמים שבמסורת דתית.
כך לדוגמה, בשנת 2004 פעלה עיריית פתח תקווה נגד סניף טיב טעם שפעל בניגוד לחוק העזר המקומי שאסר על פתיחת חנויות בתחומי העיר בשבת. בית המשפט אישר את פעילות העירייה אך בד בבד גם הורה לה להתאים את חוק העזר לשינויי העיתים ולשינוי באוכלוסיית העיר.
בעלי המכולות נגד AMPM
פתיחת חנויות בשבת לא היוותה רק מחלוקת משני צדי הדת כי אם גם מחלוקת בין בעלי אינטרסים כלכליים. בשנת 2007 פנו בעלי מכולות בתל אביב לבית המשפט בדרישה שיורה לעיריית תל אביב לפעול כנגד רשתות AM PM וטיב טעם שפעלו בשבת. הטענה הייתה שבעוד שהם שומרים על החוק ולא פותחים בשבת, מרוויחות הרשתות על חשבונם ועל גבם.
חשוב לציין כי חוק העזר העירוני של תל אביב לא התיר את פתיחת החנויות בשבת ומדיניות העירייה הייתה הטלת קנסות של 660 שקל מדי שבת.
בעלי המכולות טענו שהקנס אינו אפקטיבי, כי הוא יוצר מן הסכמה בשתיקה בניגוד לחוק, והדבר פוגע בהם מאחר שהם, בניגוד לרשתות החזקות, אינם יכולים לעמוד בנטל הכספי של תשלום הקנס וממילא זקוקים למנוחה ביום השבת. לכן, לטענתם, העירייה למעשה תורמת להעמקת הפערים בין הרשתות לבעלי המכולות.
בית המשפט המחוזי לא קיבל את עמדת בעלי המכולות אולם אלו לא הרימו ידיים וערערו לעליון. בית המשפט העליון הפך את החלטת המחוזי וקבע שעל עיריית תל אביב לנקוט סעדים אפקטיביים שיביאו לאכיפת החוק וסגירת החנויות בשבת.
לאחר פסק הדין החליטה עיריית תל אביב לתקן את חוק העזר כדי שיתיר פתיחת מכולות בשבת ובכך לשמור על מה שראתה כרוח העיר ורצון תושביה. ואולם, מיד לאחר מכן גדעון סער, שהיה אז שר הפנים, הודיע על ביטול עיקרי התיקון, מה שלא הותיר בידי העירייה ברירה והיא הגישה לבית המשפט בקשה לצווי סגירה כנגד עסקים הפתוחים בשבת.
אז הגיע בית המשפט וביטל את החלטת השר (שפרש בינתיים) כך שכיום החנויות פתוחות בשבת אך כולם יודעים שטרם נכתבה המילה האחרונה בעניין. זוהי דוגמה מאלפת למורכבות הסוגיה והשפעתה על האינטרסים השונים.
והמדינה שותקת
יצוין כי במהלך הדיון בבית המשפט הוזמנה המדינה, באמצעות היועץ המשפטי לממשלה, להתייצב לדיון ולהביע את עמדתה אך הממשלה בחרה להשאיר את תפוח האדמה הלוהט אצל העירייה והסתפקה בעמדה לאקונית, שלפיה על הרשות לחוקק חוקי עזר בנוגע לפתיחת עסקים בשבת ולדאוג לאוכפם.
כך נוצר מצב שהסמכות לקבוע הוראות לפתיחה וסגירה של עסקים בשבת נתונה בידי הרשות המקומית ואין אחידות בעניין זה בין הרשויות השונות – כל עיר וה'סגנון' שלה. נראה, שזה מה שמוביל להתרעמות כנגד פתיחת עסקים מצד אחד וסגירת עסקים מצד אחר.
נראה שהותרת סוגיה כבדת משקל שכזו בידי הרשות המוניציפאלית וחוסר הרצון של הממשלה (הנוכחית או כל אחת שהייתה לפניה) להיכנס לעומק הקורה ולפתור את הסוגייה הזו ברמה המדינית, הם כר פורה לביקורת. ואולם, כפי הנראה מדובר באפשרות הפחות רעה לנוכח העדר יציבות הממשל והעדר יכולתה של הממשלה בעת הזו לחוקק חוקים שינגסו בסטטוס קוו.
יש לקוות כי בעתיד תקום ממשלה שתדע ותעז לגעת בסוגיות אלו, ולהעלותן למוקד הדיון הציבורי, שכן במצב כיום ישנה תחושה של הטמנת הראש בחול וזילות החוק.
* עו"ד אבי פרימס עוסק בתחומי המשפט האזרחי ובהם מקרקעין, רישוי עסקים והוצאה לפועל
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין