העובד ניצל את היעדרות מנכ"ל החברה כדי להנפיק חשבוניות פיקטיביות עבור סחורה שלא הוזמנה ושלשל כספי לקוחות לכיסו. הוא פוטר בבושת פנים לאחר שהחברה 'עלתה' עליו, אך בכל זאת דרש פיצויי פיטורים. מאחר שהחברה הוכיחה את מעשיו, התוצאה הסופית לא הייתה לשביעות רצונות, בלשון המעטה.
חברת הפצת מוצרי הטואלטיקה "א.פ.י חורי הפצה" העסיקה את העובד בשנת 2006, תחילה כמחסנאי ולאחר מכן כסוכן מכירות.
בשנת 2010 מנכ"ל החברה אושפז בבית החולים (ולימים הלך לעולמו) וכך נאלצה החברה להתמודד עם בלאגן ועומס, ובמקביל גם לטפל בתלונות פתאומיות שהגיעו מלקוחות שחויבו בתשלום מבלי שקיבלו סחורה.
לשאלות על דיני עבודה:
פנו ל-פורום עבודה של אתר פסקדין
בירור שערכה החברה העלה חשד שאותו סוכן מכירות ניצל את אי-הסדר הזמני ששרר בחברה, הוציא חשבוניות מזויפיות ללקוחות וגבה כספים על סחורה שלא קיבלו או הזמינו מעולם.
בעקבות חשדותיה, זימנה החברה את הסוכן לשימוע וביקשה הבהרות בנוגע לחשבוניות ולסחורה שהוצאה על ידו מהמחסנים. לאחר השימוע הסוכן הושעה עד לפיטוריו בתחילת 2011. מספר חודשים לאחר הפיטורים הגישה חורי תביעה נגד העובד לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, ובה דרשה כ-230 אלף שקל עבור הסחורה שגנב והסכומים שגבה מהלקוחות ושלשל לכיסו. בנוסף, היא ביקשה פיצויים בסך 350 אלף שקל עבור פגיעה במונטין, אבדן לקוחות ו-90,000 שקל שהוציאה לצורך חשיפת המעילה.
הנתבע, שדחה את כל ההאשמות נגדו וטען ש"תופרים לו תיק", הגיש תביעה נגדית לקבלת פיצויי פיטורים, לאחר שלדבריו פוטר בבושת פנים.
הנתבע טען כי כל הסחורה שהוציא מהמחסן הגיע לידי הלקוחות וכי החברה הפנתה לו עורף לאחר שלא הסכים "לסגור פינה" מול לקוח, שלא שילם על סחורה בטענה שהחברה מרמה אותו. הנתבע זימן את אותו לקוח לעדות, וזה סיפר שסירב לשלם לחברה משום שהיא, ולא הנתבע, זייפה חשבוניות ולא מסרה לו סחורה.
לבסוף טען הנתבע, שזו לא הפעם הראשונה בה החברה מאשימה עובדים בגניבה כדי להתחמק מתשלום פיצויים.
מעל באמון
השופטת דגית ויסמן לא התרשמה מהנתבע כעד אמין. כך, היא לא מצאה כל בסיס לטענותיו להתנכלות מכוונת או ל"שיטה" כלשהי של האשמות שווא כלפי עובדים.
גם אותו לקוח, שהעיד לטובת הנתבע, לא עשה רושם חיובי. מדובר באדם שנמצא היום בהליכי פשיטת רגל עקב הליכים שפתחה נגדו התובעת, כך שסביר להניח שהוא פועל מטעמי נקמה, ציינה השופטת.
לעומת זאת, השופטת התרשמה לחיוב מהתובעת, שגיבתה את טענותיה בראיות ובמסמכים רבים ועדות נציגיה הייתה אמינה ומהימנה.
ממצאים אלה הביאו את השופטת לדחות את תביעתו הנגדית של הנתבע, שגם ציינה כי החברה רשאית לשלול ממנו פיצויי פיטורים מאחר שהוכח כי גנב ממנה.
עם זאת, השופטת הבהירה כי החברה לא הוכיחה את כל הנזקים שטענה להם, כמו למשל, שמעשי הנתבע גרמו לה לאבדן לקוחות.
על כן, קבעה השופטת שהנתבע ישלם לה רק עבור הסחורה והכספים שנטל, המסתכמים ב- 197,876 שקל. בנוסף, יישא הנתבע בהוצאות משפט בסך 15,000 שקל ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 שקל.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
* עו"ד זהבה גרוס מידן עוסקת בדיני עבודה
** הכותבת לא ייצגה בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין