במסגרת הליכי חלוקת רכוש, האישה טענה שאמה היא שמימנה את הדירה אך לא הציגה מסמכים ולא הביאה את האם לעדות. השופט דחה את גרסתה וקבע שהדירה היא חלק מהרכוש המשותף של בני הזוג.
בני הזוג התחתנו בשנת 1981 ובמרוצת השנים נולדו להם ארבעה ילדים – שתי בנות בגירות ושני בנים קטינים, בני 15 ו-12.
ב-1995 אמה של האישה רכשה דירה מקבלן בתל אביב, באמצעות בתה שחתמה בשמה כמיופית כח. הדירה נרשמה על שם האם, ובשנת 1997, לאחר שהסתיימה הבנייה, עברו בני הזוג להתגורר בה. כעשר שנים לאחר מכן, האם אף העבירה את הדירה על שם בתה – ללא תמורה.
לשאלות על דיני משפחה:
כנסו לפורום דיני משפחה
לאורך השנים, היחסים בין בני הזוג ידעו עליות ומורדות, עד שבשנת 2012 הם החליטו להיפרד סופית, והבעל עזב את הדירה. מאז התנהלו בין השניים הליכי משמורת ומזונות, אך חלוקת הרכוש טרם הוכרעה.
בשנת 2014 הגיש הבעל תביעה בבימ"ש לענייני משפחה בתל-אביב לאיזון משאבים ופירוק שיתוף. לפני מספר ימים הכריע ביהמ"ש את גורלה של הדירה בתל אביב בפסק דין חלקי.
התובע טען שרישום הדירה על שם אם הנתבעת נעשה בניגוד לדעתו, ועל מנת "להבריח" ממנו את חלקו.
לטענתו, לאורך השנים הנתבעת הרוויחה מעבודתה מאות אלפי שקלים, שהופקדו בחשבון הרשום על שמה בלבד, והם ששימשו למימון הדירה.
הנתבעת הציגה גרסה אחרת. היא טענה שלא הייתה לה שום יכולת כלכלית לרכוש את הדירה, וסיפרה שהדירה נרכשה מכסף של אמה, שהעבירה לה 307,000 דולר באמצעות חשבון מט"ח.
האישה הציגה חוזה שלכאורה נערך מול אמה וטענה כי בשנת 1997, כשהיא ובעלה לשעבר עברו להתגורר בדירה, הם חתמו על חוזה עם אמה, שלפיו הם ישלמו לה שכירות בסך 1,200 דולר לחודש.
מנגד, התובע טען שחוזה השכירות שהציגה הנתבעת הוא חוזה פיקטיבי.
אומר דרשני
אמנם, על החוזה לרכישת הדירה בתל אביב מופיע שמה של אמה של הנתבעת, ושמה של הנתבעת עצמה מופיע עליו כמיופת כוח. אולם, "לא הוכח, ולו בבדל ראיה, כי הכספים אשר שימשו לרכישת הדירה בתל אביב, ואשר הועברו, כאמור, מחשבון המט"ח של הנתבעת – מקורם היה באם הנתבעת", כתב השופט יהורם שקד.
הנתבעת לא עשתה דבר שישפוך אור על מקורות המימון של הדירה, הבהיר השופט. היא לא צירפה שום מסמך שיעיד על מקור הפקדת הכספים ואף לא הביאה את אמה להעיד. כמו כן, הנתבעת לא הסכימה לחשוף את תיקה במס הכנסה. "...סירובה העיקש לחשוף את תיקה האישי, הוא כשלעצמו, אומר דרשני", העיר השופט.
כשהדבר יכול לסייע לה – למשל בנוגע להכנסות בשנים מסוימות – הנתבעת כן הציגה מסמכים, אך לא את התמונה המלאה לגבי הכנסותיה ויכולותיה הכלכליות, אותה בחרה "להעלים מבית המשפט".
לכן, מבין הגרסאות השונות, השופט קיבל את גרסתו של התובע וכתב: "הנתבעת לא הוכיחה את גרסתה בעוד שנמצאו ראיות דווקא להוכחת ההיפך".
השופט הסביר שאמנם גם התובע לא הוכיח את גרסתו, אך לתובע קשה יותר לעשות זאת מאחר שמדובר בראיות הנמצאות בשליטתה של הנתבעת.
בסיכומו של דבר, השופט שקד קבע כי שוויה של הדירה בתל אביב יילקח בחשבון במסגרת "איזון המשאבים" שיתבצע במלואו בסוף ההליך. הוצאות תיפסקנה במסגרת פסק הדין הסופי.
- ב"כ התובע: עו"ד סיגל מוסקוביץ בכר
- ב"כ הנתבעת: עו"ד טוני דמארי שטיינר
* עו"ד מאיה רוטנברג עוסקת בדיני משפחה
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין