מאבקי כח ושליטה בין זוגות נשואים שזורים להם בסיפור המגילה
שלושה זוגות מרכזיים מככבים להם במגילת אסתר, והם מספקים לנו הרבה תובנות על יחסים מורכבים בין בני זוג, ומה קורה כשצד אחד לא מבין את הראש של השני, מה קורה כשהשניים עם אגו חזק, מה קורה כשאחד הצדדים מחפש נקמה, ומה קורה כאשר יש סינרגיה חיובית והכלה של כל צד את רעהו?
אחשוורוש וושתי - הזוג הראשון
הזוג הראשון מלמד אותנו שמדובר במלחמה מי יהא הראשון והחשוב בבית! מלחמה בה הבעל לא חס על כבוד אשתו, ואילו האשה ניהלה קרב הישרדות, אשר תוצאותיו היו ככל הנראה ידועות מראש, והיא נדונה לכשלון!
יש אומרים שושתי היתה הפמיניסטית הראשונה בעולם העתיק, אשר שילמה מחיר אישי למען הכבוד הנשי שנרמס עד עפר בממלכת אחשוורוש ובהרמון / ארמון הנשים!
שימו לב להתפתחות העלילה ביניהם:
אחשוורוש, שבהתאם למדרש היה שומר סוסים בעברו, היה נשוי לושתי שהיתה בתו של מלך (בלשצאר? אוויל מרודך - בנו של נבוכדנצאר מלך בבל).
אחשוורוש עושה משתה, כדי להראות את "עושר כבוד מלכותו". הוא חסר בטחון, וזקוק שכולם יחניפו לו, ויכירו במעמדו כאיש החזק באזור!
אבל הוא לא מסתפק בכך. הוא מאפשר לכולם לשתות, להשתכר, ובעיקר הוא קובע שיש לפעול כרצון "איש ואיש".
ושתי המלכה, אשתו, מבינה שהבעל / המלך "לא סופר אותה", והמין הגברי הוא המתיימר לשלוט, לרבות בתא הזוגי, ואז היא מחליטה, עצמאית: "גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים בית המלכות אשר למלך אחשוורוש". היינו, היא מתגרה בו, ואומרת לו: גם אני קיימת, ואפגין את נוכחותי בבית המלכות שלך!
אחשוורוש, בתגובה, מחפש הזדמנות להראות לה מי כאן בעל הבית. הוא מצווה על שבעת סריסיו "להביא את ושתי המלכה לפני המלך בכתר מלכות, להראות העמים והשרים את יופיה כי טובת מראה היא".
מה הוא רצה להשיג בכך? הוא משפיל אותה עד עפר! הוא מצווה להביא אותה עירומה, אך עם כתר מלכות, כדי להראות את יופיה... כאילו אמר לה: גברת ושתי, את תבואי עם כתר של מלכה, אך כל מה שייראו אצלך הוא שאת בלונדינית טיפשה... אין לך שום מעמד, ומה שאת שווה זה רק היופי שלך. אין לך כל מעמד של מלכה כאן! רצית מלחמה, קיבלת אותה! אני כאן המלך!
בעידן העתיק, אין לאשה יכולת להתנגד, אך ושתי מחליטה ללכת עד הסוף עם האג'נדה שלה, ופשוט מצפצפת עליו: "ותמאן המלכה ושתי לבוא בדבר המלך". זו לא ושתי המלכה הממאנת, אלא המלכה ושתי! קודם אני מלכה, ואח"כ ושתי! צריך להבין שמה שנראה לנו פשוט היום, שלא יעלה על הדעת לומר לאשה להתפשט מול האורחים, לא היה פשוט אז, ועובדה שהיא שילמה על כך בכיסאה!
אגב, אינני בטוח שהיום זה פשוט כל כך, שהאשה אינה אובייקט מיני. ראו את ההצלחה המסחררת של טרילוגיית "חמישים גוונים", מאת אל ג'יימס...
בכל אופן, אחשוורוש מבין שכעת היא לא הותירה בפניו ברירה: או את או אני, והוא מאדים מכעס - "ויקצוף המך מאד וחמתו בערה בו"! זהו, אני עצבני, תנו לי, יועצים יקרים, עצה דחופה. דווקא אז, מגיע "היועץ" - ממוכן / המן, ותוך כדי אינטרס אישי, הוא נותן נאום מתייפייף, שוושתי לא ביזתה רק את המלך, אלא את כל המין הגברי: "כי ייצא דבר המלכה על כל הנשים להבזות בעליהן בעיניהן... וכדי בזיון וקצף". ומהי העצה? להחליף את האשה למישהי טובה יותר... וכמובן, במקרה שכזה: "כל הנשים יתנו יקר לבעליהן".
הבעל - המלך, היה צריך להבין שהוא טעה. הוא הביא זאת על עצמו. אולם, הוא הקשיב למלחכי פינכה, והמשפחה התפרקה!
תובנות ראשוניות:
שניהם טעו! הוא טעה כאשר חשב רק על עצמו, ולא שיתף את המלכה כחלק בלתי נפרד מהמשפחה. הוא טעה כאשר נתן לכבוד להוביל אותו, ולא הבין שבלי תא משפחתי בריא, הכל יתפרק! הוא טעה כשלא ידע לעצור את המשבר באבו, ולא ניסה הליך של שלום בית, שמתחיל קודם כל בבית, ולא ביועצים אינטרסנטיים!
היא טעתה כאשר התגרתה בו, בכך שעשתה משתה מקביל, שהיה מעין "משתה קונטרה"! היא לא טרחה לשוחח אתו על המעשה שעשה, ועל הפגיעה בה, שבעצם היתה פגיעה בתא המשפחתי, שנותן לו את העוגן! היא טעתה כאשר ביטאה את תגובתה בכך שמיאנה לבוא, באופן מתריס מול הסריסים שלו! היא היתה צריכה לחפש מסלול ישיר של התדברות, בלי הפגנות, כי זה היה קרב של לחיות או לחדול! היא צדקה במיאון שלה להגיע ללא לבוש! אך לא מספיק להיות צודקת, אלא גם חכמה! חז"ל מרחיבים על כך שהיא אמרה לסריסים שיגידו למלך שיזכור שהוא היה שומר סוסים, וכעת הוא שיכור, לעומתה, בת מלכים, ששם שתו הרבה ומעולם לא השתכרו...
סוף המערכה: תיק גירושין בבית הדין הרבני... והיא נעלמת מההסטוריה (לא כתוב שהרגו אותה, לא כתוב שהוא גירש אותה, אלא לענ"ד הוא הותיר אותה בארמון, כך שתראה שיש מלכה אחרת, ועיניה תהיינה כלות מקינאה!!! זהו מוות איטי ומורט עצבים!).
המן וזרש - הזוג השני
המן מתגלה כאדם היודע להיות ברגע הנכון, ליד האדם הנכון, והמצלמה תופסת אותו לוחש לאזנו של המלך...
הוא זוכה לקידום בדרגה אצל המלך, ומקבל מעמד של "ראש השרים". יתירה מזאת, "כל עבדי המלך אשר בשער המלך כורעים ומשתחווים להמן".
אבל, יוק! יש את היהודי המעצבן, מרדכי היהודי, "לא יכרע ולא ישתחווה".
אמרנו שאחשוורוש כעס כשושתי סירבה לבצע פקודתו, "וחמתו בערה בו". בדיוק קורה להמן אותו דבר, כאשר הוא מגלה שמרדכי לא משתחווה לו, ואז "וימלא המן חמה". אחשוורוש פעל מהבטן, מתוך עצבים, וגם המן פועל מתוך עצבים. אולם, הוא יותר מתוחכם, הוא יודע איך קונים את המלך, ומצד אחד מוכר לו את "הפרוטוקולים של זקני ציון", ומצד שני, משחד אותו, כך שיתן לו לבצע את "הפתרון הסופי".
אבל אותנו מעניין מה קרה לזוג המן וזרש. ובכן, האגו של המן מתנפח, כאשר הוא מוזמן לילה אחרי לילה למשתה עם אסתר המלכה ואחשוורוש. מצד שני, כאשר הוא יוצא מהמשתה, הוא רואה את מרדכי "לא קם ולא זע ממנו"... ושוב, "ויתמלא המן חמה".
כאן, הוא כבר עושה את טעות חייו בזוגיות, והביא על עצמו את האסון. הוא מגיע הביתה בעצבים, ומזמין "את אוהביו ואת זרש אשתו". שימו לב, אוהביו קודמים לזרש אשתו!
ומה הוא מספר להם? "את כבוד עושרו, ורוב בניו, ואת כל אשר גידלו המלך, ואת אשר נשאו על השרים ועל עבדי המלך". שמתם לב בוודאי, שהוא ציין את עצמו ואת עצמו ואת עצמו ואת בניו, אך את מי הוא "שכח"? את אשתו! כשהחברים שלו יושבים אתו, והאשה נוכחת בחדר, הוא פשוט מתעלם ממנה! לא שכחנו את העצה שנתן לאחשוורוש באשר למעמד האשה...
לא רק זאת, אלא שהוא "מחמם" אותה! הוא מספר לאשתו ולחבריו שאסתר הזמינה אותו לילה אחרי לילה עם המלך...
נו, מה צריך הדמיון שלה לומר לה על הסיפור? הוא הרי גם התעלם מאשתו, ועכשיו נותן לכך את ההסבר החבוי, מבלי שיאמר זאת: יש אשה אחרת, המלכה, ששמה עליו עין...
כאן כבר זרש לא שותקת. היא יוזמת מהלך, אליה מצטרפים ה"אוהבים". היא נותנת לו עצה צינית, שמתאימה לגובה האגו שלו: לך תבנה עץ ענק, 25 מטר גובה!!! ויתלו את מרדכי עליו...
התגובה של המן ל"עצת" אשתו, היתה בדיוק כתגובת אחשוורוש ל"עצת" המן: "ויטב הדבר בעיני המלך והשרים ויעש המלך כדבר ממוכן", וכאן: "וייטב הדבר לפני המן ויעש העץ"...
הפינג פונג בין זרש והמן מגיע לשיאו, כאשר היא שמחה לאידו, ברגע הכי קשה שלו. לאחר שהוא נאלץ להרכיב את מרדכי על הסוס, במצוות אחשוורוש, ולאחר שהוא חוזר הביתה עם זנב בין הרגליים, "אבל וחפוי ראש", הוא מבין שלפחות נשאר לו התא המשפחתי, ואז הוא "נזכר" באשתו. לפתע, הוא מכנס קודם את זרש אשתו, ורק אח"כ את אוהביו, ומספר להם על האסון. אולם, במקום לתת לו עצה כיצד להתמודד עם עלייתו המטאורית של מרדכי, הם נותנים לו להבין שהוא כבר "בר מינן", "אם מזרע היהודים מרדכי, אשר החילות לנפול לנפיו, לא תוכל לו, כי נפול תיפול לפניו". אגב, נפילתו ממשיכה, כאשר הוא נופל על מיטת אסתר, כשהבין שטמנו לו פח בזימון למשתה אסתר ואחשוורוש, "אין ארוחות חינם"...
סוף המערכה: התיק של המן מסתיים במילוי עצת חרבונה, המזכיר שהמן הכין עץ למרדכי, ואז תולים את המן, ובהמשך מחסלים את עשרת בני המן. מה קרה עם זרש? לא ידוע. גם לגביה לא נאמר שהיא נהרגה.
הינה עוד תיק מורכב בדיני משפחה. אילו רק היה המן נותן כבוד לאשתו, ומבין שיועצים מתחלפים, אך משפחה לא מתחלפת, לא היה מקבל ממנה עצה מטופשת להכין עץ למרדכי. ככלות הכל, אשה חכמה היתה אומרת לו: תהיה חכם, אל תתקוף את מרדכי, אתה רק בונה את מעמדו כשאתה נלחם בו (מזכיר לכם משהו?!). הרי כדי לתלות את מרדכי, צריך לבצע מהלכים אצל המלך, ומי יודע אם הוא יסכים לכך, ולא יתרגז. מי יודע מה יהא אפקט הפרפר מעצה קיצונית זו, שהיתה בבחינת "בור כרה ויחפרהו, ויפול בו"...
גם היא היתה צריכה לזכור שכאשר היא נותנת לו עצה קיצונית, שיש סיכון שתפגע בו, היא בעצם תפגע בה בסופו של דבר, כי אם חלק מהמשפחה מתפרק, השאר כבר מתמוטט כמו בנין קלפים! עוד תיק של אגו משפחתי, שהמיט אסון על כל המשפחה!
מרדכי ואסתר - "הזוג" השלישי
כאן כבר המצב מרתק יותר, ומדובר על יחסים בריאים בין שני אנשים, שיודעים לפרגן ברגע הנכון, ולתת ביקורת בונה ברגע האחר. אין חנופה ואין התייפייפות!!!
קשה לדעת מה היו היחסים הבין אישיים ביניהם. כתוב שמרדכי היה אומן את אסתר, מעין משפחת אומנה. מרדכי חש אחריות כלפי הנערה היתומה, שהינה בת אביחיל, דודו, ומלווה אותה עקב בצד אגודל.
אסתר נלקחת מבית מרדכי ע"י פקידי המלך, אל יד הגי שומר הנשים. אין למרדכי אפשרות למנוע את לקיחתה, אך הוא נותן לה את העצה הראשונה, שמסתבר כי היא זו שהצילה את העם היהודי בהמשך: "לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה", ולמה? "כי מרדכי ציווה עליה כאשר לא תגיד". חשיפת זהותה ברגע הנכון, הביאה את התשועה לאומה!
בכל אופן, מרדכי אינו דיקטטור, שוביניסט, ה"מצווה" על אסתר. אותו מרדכי שאמר לה לדעת מתי לשתוק, הוא זה ש"בכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים לדעת את שלום אסתר ומה יעשה בה". היינו, מדובר באדם איכפתי, דואג, ולא נוטש את בת משפחתו!
גם כאשר היא כבר מלכה, היא לא שוכחת את מיטיבה: "ואת מאמר מרדכי, אסתר עושה כאשר היתה באומנה אתו". ראו איזו נאמנות של אסתר, שהגיעה למעמד הרם ביותר, כלפי מי שגידל אותה!
מרדכי דואג לקשר שוטף עם אסתר, בקודים שהם בנו. כך היה כאשר בגתן ותרש רצו לחסל את המלך, ומרדכי מגלה זאת לאסתר, המספרת למלך "בשם מרדכי". היא יכלה לפאר את עצמה, בכך שהיא גילתה זאת. אולם, היא היתה נאמנה למי שהיה נאמן לה! התוצאה: מרדכי מקבל קרדיט בספרי הזכרונות של המלך! מכאן אמרו חז"ל: "כל האומר דבר בשם אומרו, מביא גאולה לעולם"!
אסתר מקבלת מידע מודיעיני על מצב מרדכי, וכאשר הוא לובש שק ואפר, בשל גזירת המן, היא מייד שולחת לו ביגוד, אך הוא לא נעתר לכך, והיא מבינה שהמצב מורכב, ושולחת את התך לבדוק עם מרדכי מה קורה. מרדכי מבהיר לה, באמצעות התך, שעליה להתחנן אצל המלך למען עם ישראל. משל היה כאילו היתה "סוכנת רדומה", ועליה להיחשף כעת.
כאן מתפתח מעין עימות בינה לבין מרדכי, אך היה זה דיאלוג אמיתי ביותר, שרק יחסים בריאים ביניהם יכלו להביא לתוצאה חיובית בסופו: אסתר מודיעה לו שעל פי כללי הטקס, אסור לה להגיע למלך בלי הזמנה, אחרת היא תמות. מרדכי מבהיר לאסתר, ללא כחל וסרק, שעליה להבין שאם העם היהודי יחוסל בידי המן, היא לא תוכל להימלט לבית המלך, וכל משפחתה תלך לאבדון. לא זו אף זו, אם היא תחריש כעת, ולא תיקח אחריות, רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר. לבסוף, הוא אומר לה את המשפט המדהים: "ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות"?!
כאן נופל האסימון לאסתר, והיא מבינה שהוא ויתר על האגו הפרטי שלו, בכך שהוא עמד כיהודי גאה מול המן, ולא השתחווה לו, ולקח סיכון אישי בנדון. היא מבינה שהוא דורש את טובתה. היא מבינה שעליה לזכור שעל כתפיה מונח גורלו של העם היהודי!
לכן, במקום להתחמק, ולקוות שאחשוורוש ישמור עליה אישית, היא אומרת למרדכי "לך כנוס את כל היהודים". כולם צריכים להתאחד, תתפללו עלי, כי אני נציגתכם בבית המלכות! אך לא רק אתם תצומו, אלא גם אני ונערותיי!
זהו רגע מרטיט לבבות, ושימו לב לפסוק הבא: "ויעבור מרדכי ויעש ככל אשיר ציוות עליו אסתר". בתחילת הדרך קראנו שאסתר עשתה כפי שמרדכי ציווה עליה, וכעת הוא פועל על פי הציווי שלה! אין זאת, אלא ששניהם נטולי אגו, ומבינים שיש לכבד את התובנות של האחר, ברגע הנכון. אין מלחמת מעמדות! יש שיתוף פעולה. כאשר צריך לומר ביקורת, היא נאמרת במלוא עוזה, אך מתוך אהבה. רק כך ניתן להבין את חילופי התפקידים בין המורה / האומן מרדכי לבין הנערה / המלכה אסתר!
במצב זה, אסתר מגיעה אל המלך, אולי חלשה פיזית, אחרי צום של שלושה ימים, אך עם גאווה לאומית, עם עוז וענווה, ואז אחשוורוש נשבה בקסמיה של המלכה האמיתית! לא סתם בלונדינית, אלא מלכה חכמה, שיודעת לכבד את המלך מצד אחד, ולעמוד על עקרונותיה מצד שני. הפעם היא מזמינה אותו למשתה שלה... זוכרים את ושתי? היא עשתה משתה לנשים בלבד - הוא עשה הדרת נשים, והיא השיבה לו בהדרת גברים... ואילו כאן היא מזמינה אותו למשתה שלה... אלא שהיא פועלת בתחכום בהזמינה את המן, זה שנתן לו את העצה להדיח את ושתי.
בוודאי אחשוורוש שואל עצמו לאיפה זה מוביל, אך ממתין, עד אשר הכל מתחוור לו: ראשית כל, המן מתיימר לקחת את מקומו, באופן התשובה לשאלת המלך: "מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו". בתגובה, דואג המלך להשפיל את המן בהרכבת מרדכי, אוייב המן, על הסוס. שנית, מגלה המלך את המן נופל על המיטה של אסתר, לאחר שסיפרה שהוא רוצה להשמיד את עמה, ואז הוא מגיב: "הגם לכבוש את המלכה עימי בבית"?! ואז, צץ לו חרבונה, ומספר על העץ שהכין המן, ובתגובה מצווה המלך לתלות את המן.
שימו לב לציר המשולש שנוצר כאן:
אסתר ואחשוורוש בונים בית המושתת סוף סוף על שיח, ולא על פחד להיכנס אל המלך. זה קורה, כאשר המלך מגלה שהמלכה לא מחפשת קרבות חצר אתו על האגו.
אסתר ומרדכי בונים עוצמה בבית המלכות, בכך שאסתר ממנה את מרדכי על בית המן. כעת, מרדכי כבר לא יושב בשער המלך, אלא הוא ראש שרי המלך...
אחשוורוש משוחח עם אסתר ומרדכי ביחד, כאשר מאפשר להם לכתוב איגרת להצלת העם היהודי, ולאיבוד אוייבי ישראל.
תובנה מסכמת בתחום המשפחה
שיתוף פעולה בין בני זוג, או בני משפחה, יכול להוביל להצלת התא המשפחתי, ולהצלת האומה.
ויתור על אגו, והתמודדות אמיתית, גם אם היא נראית ככואבת, עדיפים על חנופה!
אתה או את עצבניים? בן / בת הזוג הרגיזו אתכם? חמתכם בערה בכם? תספרו עד עשר לפני שתגיבו!!! ראו מה קרה כשאחשוורוש התרגז, כשחמתו בערה בו, ראו מה קרה כשחמת המן בערה בו!
מצד שני, ראו מה קרה כשמרדכי ואסתר ניהלו דו שיח נוקב, אך מתוך כבוד והערכה. הם הגיעו לתובנות חכמות, שבסופן ניצל העם היהודי, והם עלו לגדולה.
כאשר המשפחה חזקה, גם המדינה חזקה
ראו את הסיומת במגילה: "והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור, משפחה ומשפחה, מדינה ומדינה, ועיר ועיר...".
היינו, קודם התא המשפחתי צריך להיות חזק, ורק אז המדינה בעלת עוצמה! אין מדינה ללא משפחה!
אחשוורוש וושתי או המן וזרש היו קליינטים פוטנציאליים של עורכי דין לדיני משפחה. יעוץ נכון, היה יכול להציל את הזוגיות שלהם.
ואולי, פשוט היו צריכים לקבל יעוץ אצל מרדכי ואסתר, אבל אז לא היה לנו את חג הפורים...
* הרב עו"ד צוריאל בובליל, עוסק בדיני משפחה, יועץ, מגשר ומתיר עגונות
**כל המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות יעוץ ו/או חוות דעת משפטית כלשהי . המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין