ביה"ד לעבודה בבאר שבע פסק לטובת עובדת שהועסקה ב-2011 בסופרפארם על ידי חברת ניקיון, שבשלב מסוים החליטה להעביר אותה לסניף אחר, רחוק מביתה באשדוד.
עובדת ניקיון של חברת "בועת סבון" הועסקה בסופרפארם באשדוד במשך כ-15 חודשים שהסתיימו בפברואר 2012, אז קיבלה הודעה על "שיבוץ מחדש" באותם תנאים בסניף סופרפארם צומת ביל"ו.
לייעוץ בדיני עבודה:
עורך דין דיני עבודה
בעקבות זאת היא הגישה בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע בה דרשה פיצויי פיטורים, פיצויים בגין אי הפרשה לפנסיה, פדיון חופשה ופדיון דמי הבראה.
טענתה הייתה שהעברתה לסניף אחר היא בגדר הרעת תנאים. התובעת, אישה מבוגרת המתגוררת באשדוד, סיפרה שצומת ביל"ו רחוקה מביתה, וההגעה לעבודה דורשת גם הליכה רבה.
הנתבעת – בועת סבון – טענה בין היתר כי מדובר בתביעה קנטרנית ומיותרת. לטענתה, סופרפארם אשדוד הודיעה שאינה מעוניינת בהמשך העסקת התובעת אצלה, בשל תפקודה הלקוי וזלזולה בעבודה.
משכך, טענה הנתבעת, במקום לפטר את התובעת, הוחלט לפנים משורת הדין להציע לה עבודה בסניף אחר של הרשת. לשיטתה, זכותה להעביר את התובעת למקום עבודה אחר, בתוך מתחם של 40 ק"מ.
כמו כן, הנתבעת טענה שבכל מקרה יש לקזז מהפיצויים דמי הודעה מוקדמת, כיוון שהתובעת לא הודיעה על התפטרותה.
רצתה לפטר בלי לשלם
"האמנתי לתובעת שלא הייתה יכולה להגיע לעבודה בצומת ביל"ו בשל המרחק הרב ממקום מגוריה אל תחנת האוטובוס שמובילה לצומת ביל"ו וזמן הנסיעה הרב שאמור היה להתווסף לכל כיוון", כתב השופט צבי פרנקל.
כמו כן, השופט הבהיר שהנתבעת לא הודיעה לתובעת, כשהתחילה לעבוד, שהיא יכולה לעביר אותה לסניף אחר ורחוק, ולכן היא לא הייתה צריכה לצפות שיעבירו אותה לסניף אחר. "די בכך כדי לדחות את טענת הנתבעת שהיא זכאית לקבל מהתובעת דמי הודעה מוקדמת", הסביר השופט.
השופט דחה את הטענה שלפיה הנתבעת נהגה "לפנים משורת הדין" עם התובעת בכך שלא פיטרה אותה. לטעמו, מדובר בטענה לא ברורה, וניתן להסיק ממנה שהנתבעת דווקא רצתה לפטר את התובעת, אולם החליטה להעביר אותה לצומת ביל"ו כדי להימנע מלשלם פיצויי פיטורים.
"תוספת של 45 דקות לכל כיוון לעובדת שאינה עובדת במשרה מלאה יכולה להיחשב כהרעה מוחשית בתנאי העבודה", קבע השופט.
בנוסף, השופט ציין שעם מעבר של עובד מסניף לסניף, במיוחד כשמדובר על מעבר לעיר אחרת, יש לערוך לעובד שימוע, שבמקרה הזה לא נעשה.
השופט אף קבע כי התנהלות הנתבעת עצמה מלמדת על כך שבזמן אמת היא לא סברה שהתובעת צריכה למסור לה הודעה מוקדמת. הסכומים לא קוזזו עם סיום העבודה, והטענה הועלתה לראשונה רק אחרי שהתובעת הגישה את תביעתה.
בסופו של דבר, השופט קבע שהנתבעת תשלם לתובעת פיצויי בסך כ-7,000 שקל עבור פיצויי פיטורים, אי הפרשת לפנסיה, פדיון חופשה ופדיון דמי הבראה. כיוון שהתובעת הייתה מיוצגת על ידי הלשכה לסיוע משפטי, השופט חייב את הנתבעת בהוצאות לטובת המדינה בסך 3,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד נדב דלומי
- ב"כ הנתבעת: עו"ד תומר ריטרסקי
* עורכת דין שפרה גיטלמן ממשרד עזריאל ושות' עוסקת בדיני עבודה
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין