דירה שנמכרה בשנת 2013 עוררה מחלוקת בין חברת רימקס לבין בעלי הדירה שמכרו אותה בעזרת מתווך אחר. בימ"ש השלום בפתח תקווה השתכנע שהחברה והמתווך מטעמה אכן זכאים לדמי תיווך, כיוון שקיבלו בלעדיות מהמוכרים.
בני זוג רצו למכור דירה במרכז הארץ. בתחילת שנת 2013 הם נפגשו עם מתווך של חברת "רימקס" וחתמו על הסכם שירותי תיווך, וכן על הסכם המקנה לחברה בלעדיות למשך ששה חודשים.
לייעוץ בענייני מקרקעין:
עורך דין דיני מקרקעין
רימקס שיווקה את הדירה ופעלה לחיפוש קונה, אולם כעבור כארבעה חודשים, הדירה נמכרה לקונה שהביא מתווך אחר, כלומר בתוך ששת חודשי הבלעדיות שנקבעו בהסכם.
בעקבות זאת הגישו רימקס והמתווך מטעמה תביעה בבית משפט השלום בפתח תקווה, נגד בני הזוג המוכרים, בה דרשו כפל דמי תיווך בשיער של 2% + מע"מ.
השאלה העיקרית הייתה האם הסכם הבלעדיות היה תקף או לא, בזמן מכירת הדירה.
עובדה אחת לא הייתה במחלוקת: בערך שבוע לאחר חתימת הסכם הבלעדיות, ביקש הגבר, שייצג גם את אשתו לצורך העניין, לבטל את הסכם הבלעדיות.
מכאן "התפצלו" העובדות לשתי גרסאות שונות. התובעים טענו כי לאחר שיחת טלפון קצרה בין התובע לנתבע, הנתבע חזר בו מדרישתו לבטל את הסכם הבלעדיות. לדברי התובע, הוא הצליח לשכנע את הנתבע, תוך שהבטיח, בין היתר, להגביר את מאמצי הפרסום.
כמו כן, מנהל רימקס העיד שככלל, החברה לא מתווכת דירות ללא הסכמי בלעדיות.
מנגד, הנתבעים טענו כי באותה שיחה בוטל הסכם הבלעדיות, מאחר שהנתבע לא הסכים להותיר אותו בתוקפו, אלא עמד על דרישתו לבטל אותו למרות ניסיונות השכנוע מצד התובע.
השלט הכריע
הרשם הבכיר אורן כרמלי העדיף את גרסת התובעים, שלפיה הנתבע חזר בו מדרישתו לבטל את הבלעדיות.
כיוון שלא היו ראיות ישירות, הרשם התבסס על "ראיות נסיבתיות". הראייה המרכזית שבהן הייתה שלט שתלתה רימקס בחזית הדירה ונותר שם לאורך התקופה, ובו היא סומנה כדירה למכירה בתיווכה.
הנתבע העיד שהשלט נתלה כשבוע-שבועיים לאחר אותה שיחה שבה ביקש התובע לשכנע אותו להותיר את הסכם הבלעדיות בתוקף.
"יוצא איפוא שאם מתקבלת גירסת הנתבע, הרי שלאחר הבקשה לביטול נפגשו הצדדים והתובע ניסה לשכנע אותו להותיר את הסכם הבלעדיות בתוקפו; ורק לאחר כ- 3 שבועות תלה התובע שלט עם פרטיו על הדירה. דווקא בגירסה זו של הנתבע יש כדי להעלות המסקנה שגירסת התובע לפיה הוסכם בין הצדדים שהסכם הבלעדיות נותר בתוקפו, סבירה יותר בנסיבות העניין", כתב הרשם.
בהקשר זה הרשם קיבל את טענת התובעים שלפיה אין הגיון בכך שהם יותירו את השלט, אם להם הסכם בלעדיות לגבי הדירה.
עניין נוסף, בין השאר, שחיזק את מסקנת השופט היא העובדה שלאחר שהדירה נמכרה, הציע הנתבע לשלם סכום מופחת של דמי תיווך בגובה של כ-10,000 שקל.
לפיכך, בסופו של דבר, הרשם קיבל את התביעה וחייב את הנתבעים לשלם לתובעים כ-37,000 שקל בתוספת ריבית והצמדה. הנתבעים אף חויבו בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 9,200 שקל.
בתוך כך השופט דחה הרשם את דרישת התובעים לכפל דמי תיווך, בנימוק שהדבר אינו סביר בנסיבות העניין. התובעת צריכה לקבל מה שהפסידה, ולא מעבר לכך, פסק הרשם.
* עורך דין אמיר רוזנברג עוסק בדיני מקרקעין
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין