בשנות ה-80 הקצתה רמ״י נחלות למושב שזור לטובת משפחות חדשות. בפועל, הזכויות חולקו בין התושבים הוותיקים. המצב הלא תקין בא לסיומו בפסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט העליון.
20 משפחות חדשות נקלטו במושב שזור בשנות ה-80. המשפחות לא עסקו בחקלאות אך קיבלו מגרשים לבניית ביתם. לפני כ-8 שנים הן תבעו לקבל זכויות שוות לאלו של בעלי הנחלות. בפסק דין של בית המשפט העליון שניתן לאחרונה נשמר הסטטוס קוו אך נפתרה התנהלות בעייתית של המושב שפעל מתוך אינטרס כלכלי צר של תושביו הוותיקים.
בשנות ה-70 של המאה הקודמת התיישבו במושב שזור שבצפון 55 משפחות שקיבלו נחלות וחברות באגודה השיתופית. בשנות ה-80 הפנתה הסוכנות משפחות חדשות לרמ״י כדי שיקצה להן נחלות במושב. בהתאם, הקצה רמ״י 20 נחלות נוספות למושב.
בפועל, המשפחות החדשות קיבלו מגרשים לבניית ביתן ולא עסקו בחקלאות. לפני כ-8 שנים פנו חלק מהן לבית המשפט וביקשו שיצהיר כי הן זכאיות לאותן זכויות המוקנות לבעלי הנחלות הוותיקים. בין היתר מדובר בתוספת של 30 דונם, הקצאת מים, הקצאת מכסה לייצור ביצים וקבלת חלק יחסי בפיצוי שקיבל המושב בעבר על הפקעת קרקעות לטובת כרמיאל.
לטענתן, המושב חילק את השטחים החקלאיים והזכויות שהוקצו עבורן מרמ״י בין התושבים הוותיקים. הן הוסיפו כי דרישתן להתקבל כחברי אגודה נדחתה מתוך אינטרס המושב לשמר את הזכויות הכלכליות העודפות של תושביו.
המושב מצדו התנגד וטען כי למשפחות מעולם לא הוקצו נחלות עם אמצעי ייצור וכי במושב יש 55 נחלות ולא 75 כפי שנטען על ידי המשפחות. עוד לטענתו, התושבים המייסדים חברים באגודה השיתופית, עוסקים בחקלאות ונושאים בחובות האגודה ואילו המשפחות החדשות לא, כך שאין בסיס להעניק להן את אותן זכויות.
בית המשפט המחוזי קיבל את תביעת המשפחות וקבע כי הן זכאיות לקבל נחלות במושב, על כל הנלווה לכך, אף שאינן חברות באגודה.
על החלטה זו הגיש המושב ערעור לבית המשפט העליון.
לא חקלאים
השופט יורם דנציגר קיבל את הערעור. הוא הבהיר כי התושבים החדשים אינם חקלאים ולא עסקו בחקלאות, הם אינם חברי האגודה וככל הנראה גם לא יהיו. לדבריו, מתן נחלה למי שאינו חקלאי ואינו חבר אגודה מנוגד לרעיון העומד בבסיסן של הנחלות החקלאיות.
זאת ועוד, המשפחות החדשות התנהלו לאורך שנים רבות כמי שזכאיות לקבל שטח למגורים בלבד ולא נחלה בת 30 דונמים. כמו כן, הן גם לא נשאו באותן חובות של בעלי הנחלות.
מנגד, חברי המושב מנעו את קבלת המשפחות כחברות באגודה כשהם פועלים מתוך האינטרסים הכלכליים הצרים שלהם. התושבים הוותיקים ניכסו לעצמם שלא כדין את השטחים והזכויות החקלאיות שיועדו לאותן משפחות.
כל אלה לדבריו יצרו מצב לא תקין בו המשפחות רשומות ברמ״י ובסוכנות כבעלות נחלה אף שאינן כאלה.
השופט קבע שיש לשים קץ לעיוות שנוצר באמצעות שמירת המצב הקיים מבחינת המשפחות החדשות וגריעת זכות היתר שממנה נהנו המשפחות הוותיקות שלא כדין במשך 30 שנים.
בסיכומו של דבר קבע השופט כי עשרים נחלות משטחו של המושב ייגרעו ויוחזרו לרמ״י והמשיבים יקבלו זכות לחכור את השטחים שעליהם הוקמו בתיהם במסגרת חוזי חכירה פרטניים מול הרשות.
נוכח התנהלותו הפסולה של המושב לא נפסקו הוצאות.
השופטים ענת ברון ודוד מינץ הצטרפו לפסק הדין.
- ב״כ המערער: עו"ד נדל״ן משה חורי
- ב״כ המשיבים: עו"ד פרי איקו, עו"ד יצחק אבידני, עו"ד רות גורדין
* עורך דין דן גינר עוסק באגודות שיתופיות, מושבים וקיבוצים
** הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין