עובד בחברת ליסינג התפטר והחל לעבוד בחברה השייכת לאביו. חלק מלקוחות מעסיקתו לשעבר עברו לקבל שירותים מהחברה של אביו. לאחרונה, ביה"ד לעבודה בת"א חייב אותו בפיצויים על הפרת סודיות.
החברה-התובעת עוסקת בתחום הליסינג למשאיות וכלי רכב מסחריים. הנתבע עבד בה כסוכן מכירות מ-2008 ועד שהגיש מכתב התפטרות בסוף 2015. עד שנת 2008 הוא עבד בחברות אחרות כולל בחברת ליסינג השייכת לאביו, אליה חזר ב-2015.
לשאלות על דיני עבודה:
פורום דיני עבודה
לפני מספר חודשים הגישה נגדו החברה תביעה בבית הדין לעבודה בתל-אביב. השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ כתבה פסק דין מקיף, בו שטחה את טענות הצדדים הרבות.
התובעת טענה כי הנתבע למעשה "גנב" ממנה לקוחות אל החברה שלו בדרכים שונות, בכך שפנה אליהם לקראת סיום עבודתו בתובעת והציע להם לרכוש רכב ליסיניג במחיר נמוך יותר.
בנוסף היא טענה, בין היתר, כי הציג תיאורים כוזבים בפני לקוחות פוטנציאליים והשמיץ אותה בפני לקוחות.
בשל כך ובשל טענות נוספות, התובעת עתרה לפיצויים בסך של כ-1.2 מיליון שקל בגין הפרת חוק עוולות מסחריות והפרת חוזה עבודה.
הנתבעים – הם העובד לשעבר, אביו והחברה שלהם – טענו כי כולם בחברה ידעו שהנתבע מסיים את תפקידו ולשם כך אף האריך את תקופת ההודעה המוקדמת.
בנוסף נטען בין היתר כי בהסכם העבודה שעליו חתום הנתבע אין התחייבות לאי תחרות והנתבע לא קיבל תמורה מיוחדת. לשיטת הנתבע, התובעת מנסה ליצור הסדר כובל ותיאום מחירים בלתי חוקי המנוגד לתחרות החופשית בשוק.
תכנן מראש
השופטת גילצר-כץ קבעה כי רשימת הלקוחות אינה מהווה סוד מסחרי, בין היתר משום שהרשימה הייתה ברשות שאר העובדים ואף גלויה ומפורסמת באינטרנט.
עם זאת, השופט קבעה כי הנתבע – שהיה "איש מרכזי" בחברה ונחשף למידע סודי כגון היכולת הכלכלית של כל לקוח והתמחור של המשאיות המשווקות – אמנם לא התחייב לאי תחרות אולם הפר את חובת הסודיות לה התחייב בהסכם.
השופטת הבהירה כי הנתבע הפר את חובה זו כשפנה את לקוחות התובעת. בהקשר זה השופטת השתכנעה כי פעילות הנתבע – למשל שינוי שם החברה של אביו – מעידה על תכנון מוקדם ליטול את לקוחותיה של התובעת.
בנוגע לכך השופטת ציינה כי לפחות שבעה לקוחות של התובעת עברו לעבוד עם הנתבעת.
"הנתבע 1 הכיר את פעילות התובעת על בוריה מלבד שמות הלקוחות שאיתם ניהל מו"מ, הכיר הנתבע 1 את יכולת התשלום כל לקוח ולקוח ואת החוזה שנכרת עם הלקוח לרבות מועד סיום החוזה. אכן, חלק מידע זה כגון ניהול מו"מ הוא ידע שנרכש ע"י הנתבע מעבודתו אצל מעסיקיו הקודמים אך חלק ממידע זה הוא נחלתה של התובעת והנתבע 1 לא היה רשאי להשתמש בה".
בנוסף, השופטת בחנה תמלולי שיחות שהגישה התובעת וקבעה כי הנתבע הוציא את דיבתה. "הנתבע 1 השמיץ את מנכ"ל התובעת ואת יושרה העסקי של התובעת", נכתב.
בסיכומו של דבר, השופטת קיבלה את התביעה באופן חלקי וקבעה כי הנתבעים ישלמו לתובעת פיצויים בסך כ-261,000 שקל על גזל סוד מסחרי וכן 50,000 שקל בגין לשון הרע נגד התובעת, בתוספת שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסך 21,000 שקל.
מאידך, לאחר שניתחה את חומר הראיות בתביעה הנגדית, השופטת הורתה לתובעת (היא הנתבעת שכנגד) לשלם לנתבע כ-10,000 שקל בגין פדיון ימי חופשה בקיזוז כ-4,400 שקל בגין תשלומי יתר לפנסיה.
- ב"כ התובעת (והנתבעת שכנגד): עו"ד זוסים עינב
- ב"כ הנתבעים (והתובע שכנגד): עו"ד אסף רון
* עורכת דין נופית נתנאלי עוסקת בדיני עבודה
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.