מוכרי נחלה במושב אבן מנחם טענו שהמחיר שסוכם אינו כולל את מכסת הביצים, אולם השופטת קיבלה את עמדת הקונים וקבעה כי נוסח ההסכם ויתר הנסיבות מחייבות את המסקנה כי המחיר כולל הכול.
השופטת ברכה בר-זיו מבית המשפט המחוזי בחיפה הכריעה לטובת רוכשי נחלה במושב אבן מנחם, בנוגע לסכום שיצטרכו לשלם עבורה. בפסק הדין נקבע כי הסכום שנכתב בהסכם כלל גם את מכסת הביצים שבמשק. מדובר על כ-400,000 ביצים בשווי של למעלה מ-600,000 שקל.
מסמך שכותרתו "זיכרון דברים" נחתם ביולי 2013, ובו הוסכם שהתובעים ששוכרים את הנחלה החל מ-2011, ירכשו מהנתבעים את הזכויות בה.
בזיכרון הדברים צוין מחיר של 1,540,000 שקל (בפריסת תשלומים). בסעיף אחר צוין כי "לקונה תינתן אפשרות להפחית את רכישת כמות מכסת הביצים במחיר של 1.55 ₪ לביצה לא כולל מע"מ". בהמשך צוין כי "מכסת ביצים תחושב לפי 1.55 ₪ לא כולל מע"מ לביצה סה"כ לפי 400,000 ביצה 620,000 ₪".
הנתבעים הודו שמדובר בהסכם מחייב, והמחלוקת התמקדה בפרשנות סעיפים מסוימים בו. עיקר המחלוקת היתה בשאלה האם התמורה שנקבעה בזכרון הדברים כוללת רק את הנחלה או גם את מכסת הביצים. הנתבעים טענו כי שני הסעיפים מתווספים זה לזה.
שמאי שמונה בהסכמת הצדדים העריך את שווי הנחלה נכון לשנת 2017 ב-1,300,000 שקל, ומכסת הביצים ב-600,000 שקל.
התובעים טענו שיש לאכוף את זכרון הדברים כלשונו, באופן שהסכום שנקבע בו כולל את מכסת הביצים. בנוסף הם טענו שיש לקזז את דמי השכירות ששילמו מהחתימה על זכרון הדברים ועד מועד המכירה בפועל.
לתמיכה בטענתם הם הפנו לעדותו של מי שהיה באותה עת יו"ר המושב, שאמר כי נחלה במושב כוללת "מבנה מגורים, מחסנים/מבנה לול, מכסת ביצים, שותפויות בנכסים בתוך האגודה ואדמות לעיבוד".
עוד טענו התובעים כי גרסת הנתבע אינה הגיונית, שכן לפי גרסתו יוצא שהתמורה עבור הנחלה ומכסת הביצים היתה 2,140,000 שקל – סכום גבוה ב-50% משווי השוק ב-2013 על פי קביעת השמאי.
אין סתירה
בשלב מסוים, הנתבעים טענו כי בזכרון הדברים חסרים פרטים מהותיים, אך השופטת בר-זיו הבהירה כי נכללו הו הפרטים המהותיים כמו שמות בצדדים, מהות העיסקה, המחיר, ומועדי התשלום, ודי בהם כדי לקבוע שזהו הסכם מחייב.
באשר לשאלה מה כולל המחיר, השופטת סברה כי שהסעיף שעוסק בחישוב מחיר מכסת הביצים, יכול להתשלב בסכום שבתחילת המסמך, שכן מדובר באופן החישוב ולא נאמר כי הסכום הוא בנוסף לתמורה הכוללת בגין העסקה.
כמו כן, השופטת סברה כי מעבר ללשון המסמך, גם יתר הנסיבות – בהן עדות יו"ר המושב לשעבר והערכת השמאי – מתיישבות עם פרשנות זו.
בהתאם להערכת השמאי מ-2017 בתוספת ריביות מאז ועד למועד פסק הדין, השופטת קבעה כי שווי התמורה כיום יעמוד על 1,945,600 שקל.
יחד עם זאת, השופטת דחתה את טענת התובעים שביקשו לנכות מסכום הרכישה את דמי השכירות ששילמו לאורך השנים, וזאת לאחר ששוכנעה כי נוסח המסמך קבע במפורש כי "העברת הנחלה לשמו של הקונה יחול בתום כל התשלומים (השכירות החודשית וסכום הקנייה)".
הנתבעים חויבו לשלם לתובעים שכ"ט עו"ד בסך 10,000 שקל, אותו התובעים רשאים לקזז מהמחיר עליהם לשלם.
- ב"כ התובעים: עו"ד א. שילה ואח'
- ב"כ הנתבעים: עו"ד י. שוורץ
עו"ד שגיב לוי
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין