בעלת וילה בסביון חתמה על חוזה תיווך שכלל תנאי שקבע כי אם יימצאו שוכרים שיירצו לרכוש את הנכס בהמשך, המתווכת תקבל גם שכר בתעריף של מכירה. באחרונה נקבע כי תזכה רק במחצית מאחר שלא עמדה על זכותה בזמן.
ההסכם עם המתווכת נחתם באפריל 2007. מושא החוזה הייתה וילה נחשקת בסביון בשווי 5 מיליון דולר.
במסגרת ההסכם התחייבה המתווכת למצוא לה שוכרים או קונים תמורת 2% במקרה של מכירה, ו-8000 דולר בשנה במקרה של שכירות. על גבי ההסכם התווסף בכתב יד סעיף שקובע כי ככל שהשוכרים יקנו את הווילה בעתיד, היא תקבל על כך שכר טרחה נוסף בתעריף מכירה.
ואכן, כעבור זמן קצר מצאה המתווכת שוכרים מתאימים וקיבלה את שכרה בהתאם. ביולי 2011 נודע לה כי השוכרים מעוניינים לרכוש את הנכס. לאחר שהעסקה הושלמה היא פנתה לבעלת הווילה בדרישה לדמי תיווך גם בגין המכירה, אך סורבה.
במאי 2015 הגישה המתווכת תביעה לקבלת דמי התיווך בבית משפט השלום בתל-אביב, בטענה שהיא הייתה החוט המקשר בין השוכרים לבין הנתבעת.
הנתבעת מצידה שללה כל קשר בין המתווכת לבין עסקת המכירה. לטענתה, היא לא הייתה מודעת לתנאי הכובל ובכל מקרה, הזמן הרב שחלף ממועד חתימת ההסכם מבטל את תוקפו.
הנתבעת הוסיפה כי העובדה שהשוכרים האריכו את תקופת השכירות במשך 4 שנים, מעידה על כך שבתחילת הדרך הם לא תכננו לרכוש את הבית. עוד נטען כי גם העובדה שבסופו של דבר מתווך אחר היה שותף לעסקת המכירה וקיבל את שכרו, מנתקת את הקשר בין המתווכת-התובעת לבין העסקה, ומבטל את התנאי הכובל.
הקשר לא נותק
לאחר שמיעת הצדדים, השופטת ניצה מימון שעשוע הגיעה למסקנה כי התובעת היא שהובילה את עסקת המכירה. השופטת השתכנעה כי לא היה כל גורם שניתק את הקשר בין כניסת השוכרים למגורים בשכירות עם אופציה לקניה בעתיד, לבין החלטתם לרכוש את הבית.
בהקשר זה השופטת הדגישה כי גם מעורבותו של מתווך אחר בשלב המו"מ אינה שוללת את הקשר של התובעת לעסקה.
יחד עם זאת, השופטת ייחסה חשיבות למשך הזמן שחלף ממועד חתימת ההסכם עם המתווכת לבין מועד המכירה (כ-4 שנים, כאמור). לטעמה, העובדה שהתובעת פנתה לנתבעת רק לאחר שהמו"מ הושלם ולא הזכירה לה על כוונתה לממש את התנאי הכובל עוד קודם לכן, מהווה התנהלות לא תקינה.
"משנודע לתובעת עובר לחתימת הסכם המכר על קיומו של המו"מ, חובתה היתה להזכיר לצדדים את קיומם של הסכמי התיווך עם התנאי הכובל, ולהודיע לצדדים על עמידתה על קיומו. משלא עשתה כן, אני מפחיתה ב-50% את הסכום לו היא זכאית מכח הסכם התיווך", כתבה השופטת בפסק הדין.
לפיכך הנתבעת חויבה בדמי תיווך מופחתים בשיעור 1% (ולא 2%) מסכום עסקת המכר, שהם 180,000 שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 שקלים.
- שמות באי הכוח לא צוינו בפסק הדין
עו"ד הראל לפידות
עוסק/ת ב-
דיני חוזים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין