הניתוח המסוכן בעמוד השדרה לא צלח והמנותח נותר עם נזק נוירולוגי חמור. ביהמ"ש מתח ביקורת חריפה על התנהלות המנתח שנהג בהתנשאות וביהירות.
במשך מספר שנים סבל המטופל, גבר כבן 58, מכאבי גב. ב-2010, בעקבות החמרה במצבו הוא נותח בבית החולים אסותא בידי מומחה לניתוחי עמוד שדרה, כאשר הניתוח בוצע בשני חלקים בהפרש של יומיים.
הטיפול הרפואי היה רשלני?
פנו ל- עורך דין רשלנות רפואית
אלא שהניתוחים לא צלחו ולמנותח נגרם נזק נוירולוגי חמור שכולל חוסר יציבות בהליכה, אי-שליטה בסוגרים, אין-אונות ועוד.
בשנת 2012 הגיש המנותח תביעת רשלנות רפואית נגד המנתח בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. הוא דרש פיצוי על הנזקים שנגרמו לו ובכללם הפסדי השתכרות, כאב וסבל, עגמת נפש והוצאות רפואיות.
התובע טען כי עד לניתוח היה אדם בריא ופעיל, נסע הרבה לחו"ל, עסק בספורט וסייע רבות בבית. כיום, הוא שבר כלי. עוד הוא טען כי הסכמתו לניתוח לא ניתנה מדעת, שכן המנתח, שנהג כלפיו בחוסר סבלנות מוחלט, לא סיפר לו באיזה שיטה הוא הולך לנתח ומהם סיכוניה.
המנתח הכחיש את הטענות נגדו וטען כי ביצע את הניתוח בשיטה המתאימה והמקובלת בהתחשב במצבו של התובע. לשיטתו ולשיטת המומחה מטעמו, לא ברור ממה נבעו נזקיו של התובע, אולם הם אינם תוצאה של התרשלות.
חוות דעתו של המומחה מטעם התובע סתרה את הטענות הללו. לפי המומחה, המנתח בחר בטכניקת ניתוח שגויה ומסוכנת והשתמש במכשירים לא מתאימים. גם כלל לא ברור מדוע הניתוח הראשון הופסק באמצע ולמה המנתח השתהה יומיים עד ביצוע הניתוח המשלים.
רופאים אינם אדוני החולים
השופטת דליה גנות קיבלה את חוות דעתו של המומחה מטעם התובע. השופטת סברה שהנתבע לא הצליח להפריך את טענות התובע בין היתר מאחר שלא ערך דו"ח ניתוח מלא ומפורט ולא העיד את הצוות הרפואי שסייע לו בניתוח. עניין זה מקבל משנה תוקף כשמדובר בניתוח מסובך ולא שגרתי.
השופטת הזכירה את החשיבות העצומה של עריכת רשומות רפואיות מלאות ומדויקות, דבר, שבמקרה זה, יכול היה לשפוך אור על התנהלות הנתבע בזמן אמת.
בסוגיית ההסכמה מדעת סברה השופטת כי התובע ידע היטב את הסיכונים הצפויים מהניתוח. עם זאת, לקביעתה הנתבע הפר את חובת הגילוי כלפי התובע כשלא הסביר לו באיזו טכניקה בחר לנתח – טכניקה, שכאמור נמצאה פסולה. זאת, כנראה משום שסבר שלעולם אינו טועה.
בפסק הדין נכתב: "... הנתבע, כמו רופאים רבים אחרים, מתנהג ביהירות ובהתנשאות, וחמור מכך, בניגוד לדין, המחייבו ליתן למטופל הסברים מקיפים בדבר הטיפול הצפוי, לרבות אלטרנטיבות טיפוליות אחרות".
עוד נכתב, כי "... יש להצר על כי עדיין קיימים רופאים הדבקים בתפיסתם על פיה הם אדוני החולים, והינם רשאים לבצע כל טיפול, אף אם מדובר בטיפול מסוכן, או חריג, ללא מתן הסברים מפורטים לחולים...".
עם זאת, השופטת סברה כי התובע היה עובר את הניתוח בכל מקרה ולכן לא הוכח קשר סיבתי בין הפרת חובת הגילוי לבין ההסכמה לניתוח. משכך, העובדה שהנתבע לא פירט את מלוא האינפורמציה הרלוונטית, מצדיקה פיצוי רק על עוגמת הנפש שנגרמה לו מכך.
לאחר שבחנה את נזקי התובע וקבעה כי נכותו מהניתוח עומדת על 80%, היא קבע שהפיצוי הראוי עומד על 5,120,524 שקלים, בהפחתת תגמולי ביטוח לאומי. הנתבע ישלם גם שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% מסכום הפיצוי.
- ב"כ התובע: עו"ד י. ויינברג
- ב"כ הנתבע: עו"ד ב. בוטוש ויזל
* עו"ד אסף גרינבוים ממשרד עורכי הדין גבריאל ראובינוף עוסק ברשלנות רפואית
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין