מטופלת שנדרשה לעבור צילום רחם בהליך פולשני לקתה בדלקת חמורה שהובילה לכריתת רחמה. בתביעה שהגישה כנגד המוסד הרפואי טענה, כי הסכימה לביצוע הצילום מבלי שהובהרו לה כל הסיכונים הכרוכים בביצועו.
בית המשפט העליון, שדן בתביעה, דחה את טענת הרופא לפיה לא מצא צורך ליידע את המטופלת על הסיכון, כיוון שההסתברות לו היא אפסית. השופטים קבעו, כי סיכון של 3.1% אינו אפסי ואין להתעלם ממנו, ומשהמטופלת לא יודעה עליו - הרי שהסכמתה לטיפול ניתנה שלא מדעת. נפסקו לה פיצויים בגובה 200 אלף שקל.
השימוש בביטוי "הסכמה מדעת" כורך את דרישת הגילוי ואת דרישת ההסכמה יחדיו. חוק זכויות החולה מטיל על הרופא חובה חד משמעית למסור למטופל מידע מהימן ומלא על הפרוצדורה הרפואית אותה הוא אמור לעבור, ובכלל זה גם על הסיכונים הטמונים בה, על האפשרויות האחרות העומדות בפניו, על הפרקטיקות המקובלות ועוד. רק אז תיחשב הסכמתו של המטופל לטיפול כהסכמה מדעת.
לחסות בצל ההסכמה
הסכמה מדעת ניתנת הן במילים, הן במוכנות פיזית לטיפול והן בחתימה על טופס הסכמה בפרוצדורות רפואיות מיוחדות. מטופל, שנמסר לו כל המידע ולא נתן את הסכמתו - לא יטופל בפרוצדורה האמורה והוא רשאי לקבל טיפול בפרוצדורה חלופית לבחירתו, או לא לקבל טיפול כלל.
עם זאת ההסכמה אינה חזות הכל וגם חתימה על טופס הסכמה לא בהכרח מעידה עליה: אישה שסבלה מכאבים ברגלה ובכתפה חתמה על טופס הסכמה לניתוח ברגל בלבד. כשהיתה על שולחן הניתוחים, לאחר שקיבלה תרופות מטשטשות, הוחתמה גם על טופס הסכמה לניתוח בכתף. תוצאות הניתוח הובילו לתביעה, ובית המשפט העליון פסק שעל אף חתימתה, ההסכמה לניתוח לא היתה מדעת ובית החולים חויב לפצותה.
ניהול תיק בעילה של אי הסכמה מדעת מצריך עמידה על הדקויות: כיצד ומתי נתן המטופל הסכמתו לטיפול? האם הוסברו לו כל הפרטים ונמסר לו כל המידע הרלוונטי? האם הטיפול נצרך בדחיפות?
גם אם לטענת המטופל ההסבר שקיבל אינו מספק, הרי שיש לבדוק אם יש בנסיבות האמורות כדי לגבש עילה לתביעה: אין מקום להגיש תביעה בעילה של אי הסכמה מדעת, כאשר הסכמה כזו לא היתה נחוצה או לא נתבקשה נוכח הנסיבות.
כך, למשל, כאשר מצבו של המטופל אינו מאפשר לקבל הסכמתו לטיפול חיוני ומידי שנדרש לבצע בו - בין אם הוא מחוסר הכרה ובין אם מכל סיבה אחרת - הרי שהחוק קובע סייגים ותנאים להכשיר את פעולת הרופאים.
סירוב לטיפול מציל חיים?
ומה עושים כאשר מטופל מתנגד בדעה צלולה לטיפול חיוני מידי ומציל חיים, על אף הסכנה הנשקפת לו? גם כאן קבע החוק תנאים להכשרת הטיפול, מתוך ההנחה שלאחר שמצבו של המטופל ישתפר הוא ייתן את הסכמתו בדיעבד. הסיכוי לקבלת תביעה בעילת העדר הסכמה מדעת במקרים כאלו נמוך מאוד, נוכח נחיצות הטיפול וערך קדושת החיים.
מאידך, מי שלא קיבל הסבר על טיפול שהותיר אותו עם פגיעה משמעותית, הרי שפרט לפגיעה הפיזית נפגע גם החופש שלו לבחור ועל כן יש לצרף לעילות התביעה גם את עילת הפגיעה באוטונומיה. הקושי עומד בבחינת השאלה, האם ניתן לרופא החופש לפעול לאחר שלמטופל נמסר כל המידע האפשרי.
מי שנגרם לו נזק בעקבות טיפול רפואי שלא נתן לו הסכמה מושכלת, מומלץ שייוועץ בעורך דין ויבדוק האם יש קשר בין היעדר ההסכמה לבין מצבו, והאם יש מקום להגשת תביעה לפיצויים. ככלל, ככל שהנזק שנגרם למטופל רב יותר והמידע שאמור היה להימסר לו הוא בעל חשיבות - סיכויי התביעה להתקבל גדולים יותר.
* הכותבת היא עו"ד העוסקת בתחום הרשלנות הרפואית.
**המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמור.
למדור: רפואה ומשפט
אתר המשפט הישראלי פסקדין
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין