"הילד הוא כמונו, הוא אדם בעל ערך". זה המשפט שהנחה את השופטת נלי רוסמן גליס מבית המשפט למשפחה בתל אביב, כשקבעה כי לנער זכות להחליט בעצמו מי מהוריו יהיה המשמורן הקבוע שלו.
בפברואר 2016 הגישה אמו של הנער, אז בן 14.5, את השבתו לביתה שכן לדבריה, חלפה שנה וחצי מאז שאביו "נטל" אותו, כלשונה, ולא השיבו לביתה, על אף שהיא זכתה במשמורת עליו. במסגרת התביעה האב הואשם שהסית את הנער נגדה במתכוון, בשל מחלוקת רכושית הקשורה למכירת דירתם המשותפת.
האב כפר בהאשמות ההסתה, וטען כי סרב להשיב את בנו לבית האם, לאחר שסיפר לו כי הייתה אלימה כלפיו במשך שנים.
בתסקיר שהוגש לבית המשפט, הנער תיאר מקרי אלימות ותחושות קשות בנוגע להתנהלות האם, והעובדת הסוציאלית הביעה את חששה כי הוא "מצוי בתהליך ניכור הורי כלפי אמו, שאם לא ייפסק, עלול להשפיע קשות על התפתחותו בעתיד".
בהמשך הוגשה חוות דעת גם בדבר מסוגלות הורית, לפיה האב הוא "בעל פוטנציאל הורות תקין" והאם מסוגלת להוות "הורה טוב דיו". עם זאת, הומלץ לשני ההורים לפנות להדרכת הורים ולתקשר אחד עם השנייה.
השופטת גליס החליטה לזמן את הנער לשיחה על מנת לשמוע את העדפותיו באופן בלתי אמצעי, וציינה שלא התרשמה שמדובר בנער שמוסת כנגד אמו אלא להיפך, נראה כי הוא אוהב ומעוניין בקשר עמה, אך באופן הדרגתי וללא כפייה.
לאור חוות הדעת שהוגשו וההתרשמות השופטת מתחושות הנער, היא החליטה שהנער ימשיך להתגורר עם אביו, ובמקביל יקיים הסדרי ראייה עם האם, שיורחבו בהדרגה בהתאם להמלצות המטפלת המשפחתית.
בדיון שהתקיים בינואר 2017 ניכר שינוי משמעותי במפגשי הנער עם האם: מנתק מוחלט עברו השניים למפגשים של פעם בשבועיים בנוכחות האב, שלאחר מכן הורחבו לפעם בשבוע בנוכחות משפחת האם, עד שלבסוף הנער הסכים לשהות במחיצת אמו ללא נוכחות אנשים נוספים.
"אין הורה שלא טועה"
אלא שבכך לא נגמר הסיפור. כחצי שנה לאחר מכן האם טענה שהנער מסרב ללון אצלה משום שהאב אסר עליו, וביקשה מבית המשפט להורות על לינה בביתה. אך השופטת הנבונה והרגישה הסבירה כי לדעתה, יחסי האמון שנבנו בין הנער לבין אמו רק ייפגעו אם בית המשפט יחייב אותו ללון בביתה בניגוד לרצונו.
השופטת הביעה תקווה שהאם תתנצל על מעשיה בעבר, וכי האב ישכיל להעביר לבנו את המסר החשוב בדבר סליחה על "טעות הנעשית בידי אם אוהבת", מקומה החשוב בחייו "ותרומתה המכרעת בעיצוב אישיותו ועתידו".
לבסוף השופטת קבעה כי הנער יהיה במשמורת קבועה אצל אביו וישהה עם אמו פעמיים בשבוע לפחות, עם או בלי לינה – בהתאם לבחירתו.
לסיום, השופטת ציטטה מדבריה של השופטת דורנר באחד מפסקי הדין המכוננים בתחום המשמורת (בעניין פלונית - דנ"א 7015/94): "ילד איננו חפץ שלהוריו זכות קניין בו, להחזיקו לטובתם. הוא בעל ישות עצמאית ולו זכויות ואינטרסים משלו".
בנסיבות העניין וכדי לאפשר להורים לגשר על הפערים לטובת בנם, לא נפסקו הוצאות.
עו"ד מירב בלאיש
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין