במסגרת סכסוך ירושה בין אחות לבין חמשת אחיה, טענו האחרונים כי הוריהם ביקשו לאפשר לאחד מהם להמשיך לגור בדירת ההורים כל ימי חייו. השופט לא השתכנע וקבע: האח יפנה את הדירה.
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב דן בסכסוך בין אחות לבין חמשת אחיה ואחיותיה לגבי דירת ההורים, שאחד האחים עדיין מתגורר בה. את התביעה נגד האחים הגישה האחות יחד עם תובע נוסף – הנאמן של אחד האחים שנמצא בהליכי פשיטת רגל.
לייעוץ בתחום
פנו ל- עורך דין דיני משפחה
האם נפטרה בשנת 2008, ואבי המשפחה נפטר כשלוש שנים אחריה. בשלב זה פרץ סכסוך בין ששת ילדיהם בנוגע לדירה שירשו מהוריהם שווה בשווה.
התובעים טענו, בין היתר, כי יש להורות על פירוק השיתוף בדירה, על מנת לאפשר להם לקבל את חלקם – התובעת את חלקה והנאמן את חלקו של האח הנתבע, אותו יחלק בין הנושים במסגרת תיק פשיטת הרגל.
התובעת הוסיפה שאחיה לא התנגדו כשהגישה בקשה לצו ירושה וטענה שהם מנסים לעזור לפושט הרגל להתחמק מחובותיו. זה טען מנגד שהוא נחשב דייר מוגן לפי חוק הגנת הדייר כיוון שהוא גר עם הוריו משנת 1988 ועד היום, ולחלופין טען שהוא דייר מוגן מכוח פקודת פשיטת הרגל.
האחים האחרים הציגו מסמכים שטענו כי הם תמלול של צוואות שההורים המנוחים מסרו להם בעל-פה (בעגה המשפטית "צוואות שכיב מרע"). לטענתם, כאשר אמם הייתה על ערש דוויי היא ביקשה מהם לאפשר לאחיהם להמשיך לגור בדירה כל ימי חייו. גם האב, לדבריהם, "השביע" אותם לפני מותו בערבית עיראקית לאפשר זאת.
"הוכנו בתיאום"
השופט מרדכי (מוטי) לוי קיבל את התביעה, וקבע שאין כאן "צוואות שכיב מרע" של אף אחד מההורים המנוחים. "גרסת האחים אינה אמינה בעיני ואיני מאמין להם", כתב השופט. חלקם לא התייצבו להעיד ולהיחקר, אחת יצאה בהפגנתיות באמצע דיון, ואחרים הציגו טענות מופרכות.
כמו כן, במסמך הראשון לא נרשמו שני עדים, בניגוד לדרישת החוק, ועל שני המסמכים לא צוין תאריך, אין בהם ביטוי לנסיבות שבהן נערכו, הם לא תורגמו על ידי מתורגמן מוסמך, ואף לא הוגשו לרשם הצוואות.
"אין דרך אחרת לפרש את ניסיון הנתבע והאחים הנתבעים על ידי טענת קיומן של צוואות שכיב מרע אלא שהן הוכנו בתיאום שבין האחים הנתבעים לנתבע על מנת לשלול מהתובעת את זכויותיה, ולמנוע מהנושים להיפרע מחלקו של הנתבע בדירה", קבע השופט.
השופט אף דחה את טענות הנתבע והסביר שהזכות לדיירות מוגנת היא זכות מצומצמת. לפי הגישה הרווחת, אין לאפשר לחייב ליהנות מדירתו על חשבון נושיו.
בנוסף, בחקירתו בפני הנאמן, הנתבע לא הצהיר על קיום הדירה, וזכותו לכאורה לדיירות מוגנת. "אין בידי לקבל את הסברו שאכן אמר, אולם הנאמן לא הקליד זאת", הוסיף השופט.
בתוך כך השופט העיר שבארבע השנים בהן הנתבע גר בדירה מאז שהאב נפטר, הוא למעשה קיבל זכות השווה לכ-170,000 שקל, לפי חישוב שכר דירה ממוצע באזור.
בסיכומו של דבר, השופט הורה על פירוק השיתוף בדירה ומכירתה בשוק החופשי למרבה במחיר.
"לו היה ממש בטענות האחים הנתבעים ברצונם לפתור המשבר ולסייע לאחיהם דרך המלך הייתה למכור את הדירה לתת לתובעים את חלקם ולרכוש דירה קטנה אשר הייתה משמשת את הנתבע עד אחרון ימיו", כתב השופט.
עוד נקבע שהנתבעים ישלמו לתובעים הוצאות משפט בסך 20,000 שקל.
- ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
* עורכת דין מירה סייג עוסקת בדיני משפחה
** הכותבת לא ייצגה בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין