האישה טענה כי אולצה לחתום על ההסכם אף שהוא מקפח אך שתי ערכאות דחו את טענותיה בין היתר משום שבמשך שש שנים תמימות היא לא עשתה או טענה דבר בנושא.
סגני נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב ישעיהו שנלר וקובי ורדי, והשופטת שושנה אלמגור דחו פה אחד טענות כנגד הסכם ממון שאושר ב-2010. נקבע כי האישה לא הוכיחה שחתמה על הסכם מקפח בזמן שבעלה איים להפיץ תמונות אינטימיות שלה ברבים, בין היתר לנוכח העובדה שבמשך שש שנים לא מחתה על תנאיו ולאחריהן הותירה לבעלה מכתב פרידה חם ואוהב שהעיד על חופש בחירה מוחלט.
ב-2010 נקלעו בני הזוג למשבר וחתמו על הסכם ממון. כשהופיעו בבית המשפט למשפחה בתל-אביב לצורך אישורו הוחלט לדחות את הדיון ב-10 ימים מאחר שהשופטת שפרה גליק התרשמה כי יש בהסכם "מידה מסוימת של קיפוח כלפי האישה", והמליצה לה לנצל את הזמן להתייעצות עם עורך דין נפרד מזה של בעלה.
אך האישה לא עשתה זאת ובדיון שנקבע הודיעה כי היא עומדת מאחורי ההסכם. השופטת התרשמה כי האישה יודעת מה היא עושה ומבינה היטב את ההשלכות, ואישרה את ההסכם.
בין לבין חזרו בני הזוג לחיות יחד למשך שש שנים נוספות עד שהאישה החליטה לעזוב ולהגיש בכל זאת תביעה לביטול ההסכם.
אולם בפסק הדין של ביהמ"ש למשפחה נדחו טענותיה כי חתמה על ההסכם בכפייה, תחת איומי בעלה כי יפיץ תמונות אינטימיות שלה בקרב הילדים וחבריה לעבודה אם לא תיענה לתנאיו.
בית המשפט קבע כי בזמנו האישה קיבלה הזדמנות לחשוב על ההסכם טרם אישורו אך לא ניצלה אותה. מעבר לכך, טענות האישה לכפייה ועושק לא הוכחו בין היתר לנוכח העובדה שחלפו שש שנים עד ש"נזכרה" להעלות אותן, מה גם שמכתב פרידה חם ואוהב שהשאירה לבעלה סותר אותן.
קיבל את הנדל"ן
האישה לא השלימה עם פסק הדין והגישה עליו ערעור בו טענה לשגיאות בפסק הדין. בעלה טען לעומת זאת כי הסכם הממון אינו מקפח כלל, שכן הוא אמנם זכה בשלוש דירות אבל זאת משום שהן נרכשו על-ידו לפני הנישואים, כשמנגד האישה מחזיקה ביותר מ-1.5 מיליון שקל בחסכונות. מכל מקום הבעל עמד על כך ההסכם נעשה מרצון טוב וחופשי, ללא שום לחץ או השפעה רעה.
ואכן, סגן הנשיא שנלר, שכתב את פסק הדין, הבהיר כי לא מצא טעם להתערב בקביעותיו המנומקות והמבוססות של בית המשפט למשפחה.
השופט הדגיש כי ביטול הסכם ממון שאושר מחייב "טעמים כבדי משקל" שהמערערת לא הציגה.
בהיותה אישה חזקה ואינטלגנטית, נקבע כי לא נעשקה או נוצלה. כמו כן, השופט הפנה לכך שמדובר באישה שבמשך שש שנים לא מחתה על ההסכם, ולבסוף הותירה לבעלה מכתב שהעיד על חופש בחירה מוחלט.
יותר מזה, השופט הפנה לכך שהאישה קיבלה הזדמנות להתייעץ עם עורך דין ולשנות את תנאי ההסכם טרם אישורו אך בחרה שלא לעשות זאת. מלבד זאת, בסופו של דבר לנוכח העובדה שנכסי הנדל"ן היו של בעלה עוד לפני הנישואים, לא הוכח שמדובר בהסכם מקפח בצורה בלתי סבירה.
השופטים ורדי ואלמגור הסכימו עם דברי של השופט שנלר, והמערערת חויבה בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דין של 20 אלף שקל (בנוסף ל-15 אלף שקל בהם חויבה בערכאה הראשונה).
עו"ד מיה רשל ארבל
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין