כיום, מרבית ההורים היהודים החיים במדינת ישראל בוחרים לערוך ברית מילה לבנם הרך. עבורם, ברית המילה היא דבר מובן מאליו, שכלל אין צורך להרהר בו או לשאול לגביו שאלות. למרות זאת, ישנו אחוז קטן מהאוכלוסיה היהודית, אשר מעדיף לוותר לחלוטין על הפרוצדורה.
מה קורה כאשר מדובר בהורים שמייצגים את שני צידי המתרס- האחד מעוניין בברית מילה, סמל לברית בין העם היהודי לאלוהיו, ואילו האחר מסרב, כיוון שהמצפון אינו מאפשר לו? על שאלה זו ננסה לענות כעת.
כן או לא?
כעקרון, כאשר הורים חלוקים ביניהם בכל הנוגע לטיפול רפואי, ובכלל זה ברית מילה, עליהם לפעול לפי האמור בסעיפים 18-19 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, המטילים את זכות ההכרעה לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה. האם גם לבית הדין הרבני סמכות לדון בעניין זה? בכך דן בין היתר, פסק דין של בית הדין הרבני שניסה לפתור מחלוקת בין הורים לקטין.
בתיק, שהתנהל בפני בית הדין הרבני האזורי בנתניה, עלו שתי שאלות: האחת, האם בית הדין אכן מוסמך לדון בסוגיית ברית המילה בקטין כאמור, והשנייה, האם יש להורות על ביצוע ברית בקטין, למרות התנגדות אמו?
במענה לסוגיית הסמכות, הפנה בית הדין לסעיף 79 לחוק הכשרות והאפוטרופסות, המעניק לבית הדין סמכות לדון בכל מחלוקת שקשורה לטיפולו של הקטין ודורשת התערבות שיפוטית.
במקרה זה, ביקש האב מבית הדין להכריע במחלוקת בינו לבין האם, במסגרת תיק הגירושין שממילא מתנהל שם. האם טענה כי הסמכות נתונה רק לביהמ"ש לענייני משפחה. ביה"ד קבע, כי סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים מעניק לבית הדין הרבני סמכות לדון בכל עניין שקשור לקשר הנישואים. לעמדת הדיינים, וודאי שעריכת ברית מילה לילד משותף היא עניין עקרוני שניתן לכרוך לתביעת הגירושין.
נקבע, כי ברית המילה קשורה לחינוכו של הילד המשותף, נושא הקשור לענייני משמורת, שמעצם טיבם וטבעם כרוכים בתביעת הגירושין. בית הדין קבע, כי עניינה של ברית המילה קשור באופן מהותי לחינוכו היהודי והרוחני של הקטין וניסה להבהיר לאם כמה המצווה חשובה.
בסופו של דבר, חייב בית הדין את האם לערוך ברית מילה לבנה. נקבע, כי מדובר בתינוק בן שנה עם התפתחות ומשקל תקינים, שאיננו ידוע כבעל חולי. האם לא הופיעה לשני הדיונים שנקבעו לה בבית הדין ואף לא המציאה כל ראיה של ממש כי ביצוע הברית עלול לסכן את חיי הקטין. משלא הוכח כי ביצוע הברית יהווה סכנה לבריאות הקטין- אין כל סיבה לאשר את עמדת האם.
במקרה אחר, שהגיע לבית המשפט לענייני משפחה, היה זה דווקא האב שהתנגד לביצוע הברית. בעקבות זאת, הגישה האם "בקשה בהולה של קטין למתן צו לעריכת ברית מילה".
האם טענה כי סירוב האב ניתן בחוסר תום לב וללא כל סיבה, וכי הוא אינו רואה לנגד עיניו את טובת הקטין. לדבריה, המילה היא מצווה דתית החשובה גם בעיני מי שאינם מקפידים בקיום מצוות והוסיפה, שגם האב וכל בני משפחתו נימולו.
בתגובתו טען האב, כי הבהיר עוד טרם לידת הקטין שאינו מסכים לבצע בבנו ברית מילה בשום פנים ואופן. זאת, מסיבות מצפוניות ומתוך דאגה לשלומו ובריאותו. לטענתו, שיקול הדעת אם לבצע ברית מילה בגופו נתון אך ורק לקטין, אשר יחליט מה הוא רוצה כשיבגר.
הותרת שיקול הדעת בידי הקטין לא תפגע בשום אינטרס, טען האב. לדבריו, המתנה להגיע הקטין לגיל בגרות, תאזן בין רצונו לבין רצון הוריו. עוד טען, כי גם ברמה הבריאותית, הוא חושש לילדו. לבסוף אמר האב כי ביצוע ברית המילה בהיעדר הסכמת השני הוריו, מהווה פגיעה בכבודו ובחירותו של הקטין.בית המשפט מינה לקטין אפוטרופוס, שיראה מהי טובתו. עמדת האפוטרופוס הייתה כי יש לבצע את ברית המילה.
בית המשפט פסק כי אינו מכריע בין שתי השקפות העולם השונות, אלא מחליט לפי המתווה החוקי שמאפשר הדין. במקרה זה - העקרון המכריע הוא "טובת הילד" ותו לא.
במקרה זה, האם הגישה חוות דעת מומחה, אשר המליץ על ביצוע הברית בהקדם, בעוד שהאב לא תמך את עמדתו בחוות דעת נגדית. משכך, נענה בית המשפט לבקשת האם, והורה על עריכת הברית. עם זאת, בית המשפט ציין, כי ייתכן שההחלטה הייתה שונה, לו רק היה האב מביא חוות דעת רפואית.
משני מקרים אלה למדנו, כי הורה הדורש את עריכת הברית ומציג חוות דעת רפואית תומכת, סביר להניח שעמדתו תתקבל אם ההורה המסרב לא ימציא חוות דעת סותרת. מאחר שברית מילה היא פעולה כירורגית סטנדרטית, הנערכת בכל ילד יהודי, הורה שאינו מעוניין בביצועה אינו יכול לעכב בידי ההורה המבקש לבצעה, אלא אם יוכיח שהדבר מסוכן לקטין מבחינה רפואית.
תביעות נזיקין בעקבות ברית מילה
הסיבוכים הנפוצים לאחר מילה הם דימום, זיהום, פגיעה בעטרה, נמק בפין, הידבקות של שאריות עורלה לעטרה, חיתוך לא סימטרי של העורלה והיצרות של פתח השופכה.
בישראל, הוגשו לא מעט תביעות כנגד מוהלים ורופאים בגין ביצוע רשלנית של ברית מילה. בדרך כלל מדובר על מצבים בהם נגרם נזק אסתטי או תפקודי לאיבר המין. ישנם מקרים, בהם בתי המשפט פוסקים פיצוי והדבר תלוי בגודל הנזק שנגרם ובהשלכות שיהיו לו על חיי הילד. תביעות מסוג זה מתפרסות, בדרך כלל, על פני כמה שנים, והפיצויים יכולים לנוע בין עשרות למאות אלפי שקלים, בהתאם לחומרת המצב.
בע"א 2055/99 שהינו אחד ממקרי הרשלנות הידועים ביותר חויב הרב ניסים זאב לפצות ב-800,000 שקל תינוק שאיבד שני שליש מאיבר מינו, בשל האופן בו חבש הרב את איבר המין לאחר המילה, והוביל לנמק. בעת שפסק בית המשפט העליון, בשנת 2001, את הפיצוי הגבוה, נלקחו בחשבון הטיפולים ההורמונליים והרפואיים שיידרש התינוק לעבור במרוצת השנים.
במקרה אחר, שאירע בשנת 2005, חייב בית המשפט המחוזי בתל אביב מוהל לפצות בחצי מיליון שקלים תינוק שבעקבות המילה נאלץ להטיל את מימיו דרך פתח באיבר המין ולא דרך השלפוחית.
* עו"ד אלינור ליבוביץ עוסקת בדיני משפחה, גירושין ובגישור, מנהלת ובעלת האתר gerushin.co.il.
** כל המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות יעוץ ו/או חוות דעת משפטית כלשהי. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
לפסקי הדין המאוזכרים במאמר:
למדור: דיני משפחה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין