גם ללא קשר ביולוגי: זוגתה של האם זכאית לזמני שהות עם הילד

האם הביולוגית התנגדה להמשך הקשר בין בנה לבין בת הזוג שלה לשעבר לאחר פרידתן. בית המשפט למשפחה קבע שניתוק הקשר יפגע בילד והורה על הסדרי שהות קבועים

בית משפט למשפחה בראשון לציון הורה לאחרונה על קיום הסדרי שהות בין אישה לבין הבן של זוגתה לשעבר. לאחר פרידתן, התנגדה האם הביולוגית להמשך הקשר של בנה עם בת הזוג. בת הזוג שהגישה את התביעה טענה שההחלטה להביא את הילד לעולם הייתה משותפת והיא שימשה לו כאם לכל דבר. סגן הנשיאה השופט נחשון פישר קבע שלמרות שמעמדה של בת הזוג כהורה מעולם לא הוסדר, טובת הילד היא המשך קיום הקשר איתה. זמני השהות יורחבו בהדרגה.

התובעת והנתבעת היו בנות זוג במשך 11 שנים, במהלכן הרתה הנתבעת מתרומת זרע ובשנת 2012 נולד הקטין. התובעת מעולם לא פעלה להסדרת מעמדה המשפטי כהורה של הילד.

השתיים נפרדו כשהילד היה בן 4.5, וכעבור חצי שנה מהפרידה האם הביולוגית לא אפשרה עוד את קיום הקשר בין הילד לתובעת.

בעקבות זאת הגישה התובעת תביעה, בה עתרה למשמורת משותפת בטענה שהיא מעוניינת להמשיך להיות אימו של הקטין. היא טענה שההחלטה להביא ילד לעולם הייתה משותפת, היא הייתה אימו לכל דבר וגם הוריה נהגו בו כנכד. לטענתה, בסמוך לפרידה הנתבעת הבהירה לה שהיא מעוניינת שתמשיך להיות חלק מחייו של הבן, אולם בהמשך שינתה את דעתה עקב לחץ ממשפחה וניתקה אותה מהילד.

בשנת 2018 בית המשפט אישר לתובעת להיפגש עם הילד פעם בשבוע באופן זמני, עד שתתקבל החלטה קבועה בתביעת המשמורת.

בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי נאלצה להפסיק את המפגשים כאשר הבינה שהתובעת מנסה לפגוע במעמדה האימהי, ושהמפגשים מזיקים לילד לאור התנהגות כוחנית ואובססיבית של התובעת. בנוסף היא טענה שההחלטה להביא את הילד לעולם הייתה אישית שלה ואינה קשורה למערכת היחסים עם התובעת.

אימא נוספת

השופט פישר סקר את השינויים שחלו בעשורים האחרונים במבנה התא המשפחתי, ובהם ההכרה גם בהורות שאינה גנטית באמצעות צו הורות משפטי, והתפתחות המושג "הורות פסיכולוגית".

הוא ציין כי התרשם שהתובעת והנתבעת ניהלו מערכת יחסים זוגית שבמסגרתה קיבלו החלטה משותפת להביא לעולם את הילד. הם נהגו כתא משפחתי, כשבין הילד לתובעת היה ועודנו קיים קשר של אימא ובן.

בהמשך בחן השופט את טובת הילד ואת טיב הקשר של התובעת ובני משפחתה עימו.

חוות דעת של פסיכיאטרית ושל פסיכולוגית קלינית שמונו מטעם בית המשפט חיזקו אצל השופט את המסקנה כי "טובתו של הקטין היא הכרה בתובעת כאימו הנוספת, שעה שהוא עצמו רואה בה כדמות התקשרות משמעותית בחייו היות ובשנות חייו הראשונות היוותה עבורו התובעת כמקור לסיפוק כלל צרכיו".

השופט דחה את טענת הנתבעת על כך שהתובעת מכרסמת בסמכותה ההורית, והורה על קיום הסדרי שהות בין התובעת לילד.

נקבע שהסדרי השהות הזמניים (פעם בשבוע) יורחבו בהדרגה כך שבחודשיים הראשונים יתווסף עוד יום בו ישהה הקטין עם התובעת כולל לינה, ובהמשך הסדרי השהות יורחבו גם לסופי שבוע.

הצדדים הופנו להליך טיפולי לליווי הרחבת הסדרי השהות. השופט הביע תקווה שהאימהות יגשרו על הפערים ויפעלו בשיתוף פעולה למען הילד, מתוך רצון שלא להכביד לא פסק השופט הוצאות לטובת התובעת.

• ב"כ התובעת: עו"ד רחל גדרון-איקונומן
• ב"כ הנתבעת: עו"ד לידר פלג

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין