רבות נכתב על "חוק הסדר התדיינויות במשפחה" הידוע כ"חוק גישור חובה", על ניסוחו, תוקפו ויעילותו. אבל השאלה החשובה באמת היא איך עושים את זה בצורה היעילה והמועילה ביותר?
חוק הסדר התדיינויות במשפחה" הידוע בכינויו הפופולרי "חוק גישור חובה" נכנס לתוקפו ביולי 2016 כהוראת שעה ל-3 שנים. החוק מטיל על בני משפחה שמצויים בסכסוך חובה לגשת להליכי גישור עוד לפני תחילת ההליכים המשפטיים.
הדעות שנשמעו בעד ונגד החוק התחלקו בין שתי פרופסיות עיקריות: משפטנים מצד אחד, ואנשי הטיפול בנפש בצד שני (עובדים סוציאליים ופסיכולוגים).
לדעתי, גישור לגירושין לא צריך ולא יכול להיות נחלתם הבלעדית של המשפטנים או של אנשי הטיפול. על מנת שגישור ייעשה כהלכה, הוא חייב לכלול גם הבנה משפטית עמוקה וגם מיומנות אבחון והדרכה מתחום בריאות הנפש. ללא שתי אלה, קשה לנווט את המשבר המשפחתי המטלטל בתהליך הגירושין.
על פי סטטיסטיקות שפורסמו לאחרונה בכלי התקשורת, אחד מכל שלושה זוגות מתגרש. כבר שנו רבים וחכמים כי ההליך המשפטי בבתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים עלול להתמשך, להסלים את הסכסוך בין הצדדים ולהביא לכאב ומצוקה למשפחה כולה ולילדים בפרט.
כך העיד ד"ר אבנר הכהן, פסיכולוג קליני בכיר, בכתבה שפורסמה בידיעות אחרונות ביוני 2016: "ריבוי ההתדיינויות הוא תמיד על חשבון הילדים. רוב הילדים שאני פוגש ביחידות הסיוע של בתי המשפט או בקליניקה הפרטית מתחננים בפני ההורים שהבעיה תיפטר מחוץ לבית המשפט, והם צודקים. מה שהם אומרים ברמה העמוקה ביותר זה: 'תחזרו לאחריות הורית משותפת. תטפלו אתם בנו'."
הבנה זו עמדה בבסיס החוק שאחת ממטרותיו המוצהרות הייתה לנסות ולעצור את מרוץ הסמכויות. הריצה לבית המשפט או לבית הדין הרבני אילצה פעמים רבות את הצדדים למהר ולהיעזר בעורכי דין. עורכי הדין מצדם נאלצו לא אחת לנסח כתבי תביעה באופן בוטה וחריף, והדיונים העוקבים הסלימו והקצינו את הסכסוך, הטעון ממילא.
לעומת זאת, מחקרים מעידים על יתרונות של הליך יישוב סכסוכים בדרך של מהלך רצוני, בו הצדדים מקבלים החלטות משותפות.
בניגוד לשיטה המסורתית, שבה הצדדים מתעמתים ביניהם והשופט הוא שמכריע, השיטה החלופית אינה חותרת להכרעה מלמעלה והצלחתה תלויה בצדדים. הצדדים הם אלה שמגיעים להחלטות בהסכמה, בעזרת מגשר בלתי תלוי, המסייע להם לנהל משא ומתן בלתי פורמלי, סודי ומהיר.
לכן, הרציונל שבבסיס החוק היה כי הפוגה, גם אם כפויה, והנגשת האפשרות לפתרון סכסוך הגירושין בדרך אלטרנטיבית של גישור, תמנע את הימשכות הקרבות לטובת כל המשפחה.
לאחר גישור בסכסוכי משפחה רבים, אני מרשה לעצמי להעיד שגישור מוצלח אכן מסייע לצדדים להתגבר על אי-האמון. מגשר מקצועי ורגיש עוזר לצדדים בבירורם של האינטרסים והצרכים שלהם ושל הסובבים אותם, ויכול להוליך את הצדדים בדרך בטוחה, שסופה פתרון משביע רצון, המבטיח מערכת יחסים תקינה בעתיד.
מידה מינימלית של כאב
משפחה היא מערכת מורכבת ביותר. השותפות שבין בני זוג כוללת מטבעה היבטים כלכליים, משפטיים ורגשיים, בעוצמה רבה. לכן, פירוקה מצריך כלים הנותנים מענה לכל אחד מההיבטים הללו.
מחד, שיטת הגישור בגירושין מציעה עמדה אלטרנטיבית, שלצד המשפט מביאה בחשבון גם רכיבים רגשיים ופערים הנובעים מהקשרים תרבותיים שונים. יתרה מכך, כאשר המשפחה כוללת ילדים, השותפות בין בני הזוג נמשכת לעולם. לכן, חיוני לשמר ולשקם את מערכת היחסים בין ההורים ולאפשר את המעבר ממשפחה אחת לשתיים, במידה מינימלית של כאב.
מאידך, בניגוד לטיפול נפשי או משפחתי, שיטת הגישור לוקחת בחשבון גם את ההיבט המשפטי – זכויות וחובות הצדדים – ומסייעת להם להגיע להסכמות המתאימות למצב החוקי והחברתי. על כן נוכחותו של מגשר בעל השכלה משפטית, חיונית כדי להסדיר ולעגן את הסכמות הצדדים ואת מנגנוני קבלת ההחלטות לעתיד. ללא מגשר משפטן, הצדדים יתקשו לנסח הסכם ברור ומפורט, אשר יוכל לקבל את אישורו של בית המשפט, הן בהקשרים הנוגעים לטיפול ולמימון הילדים, והן בהיבטי הרכוש וחלוקתו.
בגישור אופטימלי, דמות הצדדים הניצבת לעיני המגשרים בגירושין, נטועה בהקשר פסיכולוגי ומשפטי רחב: רק הבנה רב-תחומית של המקרה עשויה לקרב בין הצדדים ולהביאם לידי ראיה רחבה של הסכסוך, לזיהוי צרכיהם שלהם ולהתחשבות בצורכי הצד האחר והילדים. גישור אופטימלי יכול להביא לסיום מיטבי של התהליך, בזמן מועט ובעלות נפשית וכלכלית נמוכה יחסית.
להבנתי, תפיסה הוליסטית זו צריכה להקרין גם על האופי של מקצוע הגישור. טוב היה אילו לכל מגשר בגירושין היה רקע מספק בתחומי ידע שונים: פסיכולוגיה ומשפט. היות שלמרבה הצער זה עדיין לא המצב כיום, ייתכן שבשלב ראשון יש לחייב מגשרים חסרי ניסיון רלוונטי לגשר בגירושין בצוותא: מגשר משפטן יחד עם מגשר מהתחום הטיפולי.
הניסיון שלי בגישור יחד עם פסיכולוגים, מוכיח כי בודה בצוותא מאפשרת לצדדים לזכות בטוב משני העולמות ולהגיע להסכם השלם והטוב ביותר. בנוסף, העבודה המשותפת מאפשרת, לכל אחד מהמגשרים, ללמוד מרעהו ולהפוך למגשר טוב יותר, גם כשהוא מגשר לבד.
אני מאמינה כי בכוחו של הגישור לגירושין לתת את הפתרון הכולל הטוב ביותר למשפחות הנמצאות בתהליך פרידה. בכדי שתושג מטרה זו, על המגשר בגירושין להיות מסוגל לתת מענה הכולל את הפנים הרגשיים והן את הפנים המשפטיים של תהליך הגירושין.
*עו"ד אסנת הכהן עוסקת בדיני משפחה וגישור במשפחה
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין