קשישה נתנה את דירתה במתנה – המחוזי ביטל את העסקה

האישה הערירית הוחתמה על ידי אחיין של בעלה המנוח על הסכם בו העניקה לו את דירתה ללא תמורה. בית המשפט קבע שבין השניים היו יחסי תלות וההסכם נחתם בעקבות השפעה בלתי הוגנת

בבית המשפט המחוזי התקבל לאחרונה ערעור של קשישה ערירית על פסק דין שדחה את תביעתה לביטול הסכם מתנה. ההסכם קבע שאחיינו של בעלה המנוח יקבל את דירת התובעת ללא תמורה, ושתינתן לה הזכות לגור בנכס כל חייה. שופטי המחוזי התרשמו שבמועד החתימה על ההסכם האישה סבלה מדיכאון ומירידה קוגניטיבית ושהנתבע השתלט עליה בכמה מהלכים שהגיעו לשיאם בחתימת ההסכם.

התובעת, כיום בת 92, ואין לה ילדים. הנתבע הוא בן אחיו של בעלה המנוח. ההסכם שנחתם ביניהם ביוני 2018 קבע שהזכויות בדירתה הירושלמית של האישה יועברו ללא תמורה לאחיין. בהסכם התחייבה האישה למסור לאחיין את החזקה בדירה לא יאוחר מיידית. האחיין מצידו התחייב להעניק לאישה זכות מגורים בדירה עד ליום מותה.

בתביעה שהגישה ב-2021 ביקשה האישה לבטל את ההסכם. באפריל 2022 דחה בית משפט השלום בירושלים את התביעה. היא הגישה ערעור שבמסגרתו טענה שיש לבטל את ההסכם מחמת עושק.

שופטי בית המשפט המחוזי בירושלים, עודד שחם, אברהם רובין ונמרוד פלקס, קיבלו את הערעור וביטלו את ההסכם בשל השפעה בלתי הוגנת.  

הם הבהירו שכשמדובר במתנה, שבמהותה ניתנת ללא תמורה, דיני ההשפעה הבלתי הוגנת עשויים להוות חלופה לדיני העושק.

עוד הם הדגישו שבעסקת מתנה מתחייבת רמה גבוהה יותר של הוכחת גמירת דעת של הנותן כי המתנה ניתנה ברצון חופשי ומתוך הבנה מלאה.

הם הבהירו שגמירות הדעת של נותן המתנה עלולה להיפגם אם מתקיים פגם ברצונו, מחמת טעות, הטעיה, כפיה, עושק והשפעה בלתי הוגנת שמשמעותה - ניצול יתרון פסיכולוגי הנעוץ באמון או בתלות של צד אחד במשנהו, באופן המונע מהצד הנתון להשפעה להפעיל שיקול דעת עצמאי.

כרית הביטחון העיקרית

במקרה זה, ציינו השופטים, מדובר בהענקת דירת מגורים המהווה את כרית הביטחון העיקרית שלה, הן במישור הפיזי והן במישור הכלכלי. בנסיבות אלה,  מתחייבת הקפדה יתרה ובדיקה זהירה האם אכן ניתנה המתנה מרצון חופשי, ולא הופעלו על המערערת השפעות פסולות. 

הם הוסיפו שבמועד חתימת ההסכם האישה הייתה בת 88, אלמנה שמעולם לא נולדו לה ילדים. הקשר עם האחיין היה הקשר העיקרי שלה באותה תקופה ונוצרו ביניהם יחסי תלות.

עוד כתבו השופטים שהתמונה המצטיירת היא שהאישה הובאה בידי האחיין אל משרד עורכי הדין כדי לחתום על ההסכם ללא כל הכנה מוקדמת, ואלו השתמשו בנוסח הסכם שהיה מוכן מראש, בשינויים מועטים. 

בהסכם אף נקבע שהחזקה תימסר לאחיין ביום החתימה ונאסר על האישה לבצע כל פעולה משפטית הנוגעת לדירה, ובכלל זה משכון או שכירות. כלומר, המערערת אינה יכולה למכור את הדירה או למשכן אותה, למשל כדי לממן לעצמה דיור מוגן. כמו כן, האחיין מצידו לא נוטל על עצמו התחייבות של ממש לדאוג לכל צרכיה ומחסורה של המערערת לעתיד לבוא. 

באשר למצבה הנפשי והקוגניטיבי של המערערת במועדים הרלוונטיים, ציינו השופטים שמחוות דעת המומחית מטעם בית המשפט עלה שכיום המערערת סובלת מדנציה וסביר שההתדרדרות החלה כבר במועד החתימה על ההסכם.

עוד הם כתבו שכל זה מצטרף לראיות המלמדות על השתלטות האחיין על המערערת, כשאף לגרסתו הוא היה בקשר עם הגורמים המטפלים בה והתקין מצלמות בביתה. 

השופטים סיכמו שהמארג הראייתי מלמד על השפעה בלתי הוגנת שהביאה לחתימת ההסכם. 

בנסיבות אלה הם הורו על ביטולו של ההסכם.

האחיין חויב בשכ״ט עו״ד בסך 20,000 שקל. 

• ב״כ המערערת: עו"ד ח' פרנקל
• ב״כ המשיב: עו"ד ש' סירקיס

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין