בעקבות עתירה לבג״ץ: סכסוך ירושה לא יתנהל בבית הדין הרבני

אדם הגיש לבית הדין הרבני בקשה לקיום צוואת אחותו. שני קרובי משפחה אחרים שזכאים לרשת את המנוחה לפי צוואה מוקדמת יותר, התנגדו לסמכות. בג״ץ קבע שהדיון יועבר לבית המשפט למשפחה 

לפני כשלוש שנים נפטרה אישה ללא ילדים.היא הותירה צוואה בה הורישה את רכושה לשלושת קרובי המשפחה. אלא שאחי המנוחה, אשר היה מוטב בצוואה הראשונה, הראה צוואה נוספת בה הוא מקבל את כל הרכוש – בעוד השניים האחרים מנושלים לחלוטין. האח הגיש בקשה לקיום הצוואה המאוחרת בבית הדין הרבני ושני הקרובים האחרים התנגדו לסמכות. בית הדין הרבני קבע שאין צורך בהסכמתם אך בעקבות עתירה שהגישו לבג"ץ נקבע שהדיון יועבר לבית המשפט למשפחה.

המנוחה נפטרה בתחילת 2019 ללא ילדים. היא השאירה צוואה מנובמבר 2017 בה הורישה את כל רכושה לשלושה קרובי משפחה – אחיה, בן אחותה ואשתו של בן אחיה – בחלקים שווים.

עם זאת, האח הגיש לקיום בבית הדין הרבני צוואה מאוחרת יותר שנכתבה בינואר 2018 ואשר לפיה הוא הזוכה היחיד. 

שני היורשים האחרים התנגדו. במסגרת ההתנגדות הם טענו לחוסר סמכות של בית הדין הרבני לדון בבקשה בכלל, בהסתמך על חוק הירושה שלפיו דרושה הסכמה בכתב של כל ״הנוגעים בדבר״ כדי להקנות לבית הדין סמכות.

בית הדין הרבני בפתח תקווה דחה את טענת השניים וקבע שמכיוון שהצוואה השנייה היא המאוחרת ומופיע בה סעיף המבטל כל צוואה קודמת, הרי שהאח הוא היורש היחיד והמתנגדים אינם ״נוגעים בדבר״, כך שהסכמתם הפוזיטיבית לקיום הדיון בבית הדין הרבני אינה דרושה.

השניים הגישו ערעור לבית הדין הרבני הגדול. הערעור נדחה והתיק הוחזר לבית הדין האזורי. בית הדין הרבני הגדול קבע כי העותרים הם לכל היותר צד ״מעוניין בדבר״ שיכולים להגיש התנגדות לקיום הצוואה המאוחרת וטענותיהם יתבררו לגופן, אך הם אינם נחשבים צד ״הנוגע בדבר״ שנדרשת הסכמתו על מנת שבית הדין יהיה מוסמך לדון. 

בעתירתם לבג״ץ, שהוגשה באמצעות עו״ד עקיבא גולן ועו״ד יהודה יוד, ציינו השניים כי בהתאם לחוק הירושה בית הדין הרבני קונה סמכות לדון בצוואה רק אם כל הצדדים הנוגעים בדבר הביעו את הסכמתם לכך בכתב. לדבריהם, אין חולק כי הם ״נוגעים בדבר״ ולו בשל העובדה שהם יורשים על פי דין גם ללא צוואה.

הם הדגישו כי נטילת הסמכות לדון בענייני ירושה מבית המשפט למשפחה - הערכאה הדיונית על פי חוק - והעברתה לבית הדין בהתאם לפרשנות חוק הירושה, מאיינת את זכויותיהם האינהרנטיות וכופה עליהם, הלכה למעשה, לקבל על עצמם סמכות ללא כל הסכמה פוזיטיבית.

הסכים להעברת הדיון

היועץ המשפטי לממשלה, שיוצג על ידי עו״ד יונתן נדב, הסכים עקרונית עם עמדת העותרים וציין כי לשיטתו אדם שיש בידו צוואה מוקדמת, המעלה טענות נגד קיומה של צוואה מאוחרת, הוא צד ״נוגע בדבר״. אלא שהיועמ"ש ביקש כי הדיון בשאלה זו (ובשאלה זו בלבד) ייכלל בסמכות ביה"ד.

היועץ המשפטי לשיפוט הרבני, שיוצג על ידי עו״ד יצחק שמואל רוזנטל ועו״ד ד״ר רפי רכס, ביקש לתמוך בפסק דינו של בית הדין הרבני הגדול. 

בדיון בפני הנשיאה אסתר חיות, השופטת דפנה ברק ארז והשופט עופר גרוסקופף המליצו השופטים לאח, שיוצג על ידי עו״ד רמי קרגולה, לשקול את עמדתו בסוגיית הסמכות. השופטים הפנו להלכה שנקבעה בפסק דין משולם, הקו המנחה בסוגיה זו, שקובעת כי רק כשיביעו כל הנוגעים בדבר את רצונם לדון בפני בית הדין יקנה זה סמכות, בכדי שלא ייווצר מעגל שוטה בו בית הדין קובע בעצמו אם למאן דהו מעמד להתנגד לסמכות.

בעקבות זאת הודיע האח כי אינו עומד על סמכותו של בית הדין הרבני לדון בקיום הצוואה ואינו מתנגד להעברת הדיון אל בית המשפט לענייני משפחה.

לפיכך אישרו השופטים כי הדיון יועבר לבית המשפט למשפחה בפתח תקווה.

• ב״כ העותרים: עו״ד עקיבא גולן ו/או עו״ד יהודה יוד
• ב״כ המשיב: עו״ד רמי קרגולה
• בשם בתי הדין הרבניים: עו״ד יצחק שמואל רוזנטל, עו״ד ד״ר רפי רכס
• בשם היועמ״ש: עו״ד יונתן נדב

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין