על רקע אמירות אובדניות של הבן, השופטת קבעה שמתווה זמני השהות המצומצם עם האם ייוותר על כנו
בית המשפט למשפחה בפתח תקווה דחה לאחרונה תביעה שהגישה אם ל-3 להרחבת זמני השהות שלה עם בנה הקטן. בתגובה לתביעה סיפר האב שגרושתו – הסובלת מדיכאון, חרדות ופאניקה – איימה לחסל אותו. הבן המיואש מההליך בעניין המשמורת וזמני השהות הביע אמירות אובדניות. השופטת עידית בן-דב ג'וליאן קבעה שהאם ובנה ימשיכו להתראות 3 פעמים בשבועיים בלבד ללא לינה, כפי שנקבע לפני כשנה וחצי.
הצדדים היו נשואים במשך כשני עשורים והביאו לעולם שלושה ילדים. כיום שניים מהם בגירים והדיון נסוב על בנם הקטן בן ה-14. הפיצוץ ביחסי ההורים אירע במאי 2017, אז עזב האב את הבית עם הילדים ועבר לגור עמם בדירה שכורה. מאז הוא הספיק להתחתן בשנית. באוגוסט 2022 קבע בית המשפט שהאם והבן הקטן יתראו למשך שלוש פעמים בשבועיים בלבד.
בשלב מסוים הגישה האם תביעה להרחבת זמני השהות. היא טענה כי בעלה לשעבר שולט בילדים ומסית אותם נגדה ובשל כך היא סובלת מניכור הורי חמור. לדבריה, מזה שבע שנים שלא זכתה לעשות שבת עם הילדים ובמצב שנוצר יש לאפשר לה להיפגש עם הבן בתדירות גבוהה יותר – פעמיים בשבוע וכל שבת שנייה.
מנגד טען האב שאין לשנות מזמני השהות שנקבעו. לדבריו גרושתו היא אישה אלימה ולא יציבה נפשית הסובלת מדיכאון, חרדות ופאניקה, ובשל מצבה אף אושפזה במרכז לבריאות הנפש. לטענתו היא נוהגת לקלל אותו ליד בנם – שאף הביע מחשבות אובדניות על רקע ייאושו מההליך המשפטי בעניינו – כאשר השיא הגיע בסטטוס שהעלתה לפייסבוק, בה איימה לחסל אותו.
עסוקה בעצמה
גורמי המקצוע צדדו בעמדת האב. כך, בתסקיר מאפריל אשתקד הודגש שהמשך ההליכים המשפטיים אינו תורם לקידום הקשר בין האם ובנה אלא אדרבה פוגע באחרון, כך שמומלץ לסיים את ההליכים ולאפשר לנער "את השקט לו הוא זקוק לצורך התפתחותו התקינה".
בין לבין התריעה העו"ס בפני בית המשפט כי הנער הביע מחשבות אובדניות, ואולם חרף זאת אמו עמדה על המשך ניהול ההליך. גם עמדת האפוטרופסה לדין שמונתה לנער, לפיה הוא עייף מהעיסוק המשפטי ומעוניין בחיים שלווים ורגועים תוך הותרת זמני השהות על כנם לא שכנעו את אמו לחדול ממאבקה המשפטי. האפוטרופסה שיתפה שבעקבות הסיטואציה הקשה בה מעורב הנער בעל כורחו הוא החל לסבול מגמגומים וכאבי ראש.
השופטת בן-דב ג'וליאן התרשמה שהאם בטיעוניה אינה מתייחסת לרצון בנה, אלא לרצונה בלבד. דבריה נכתבו על רקע תסקיר מתחילת המשפט שלפיו "האם אינה רואה את הצרכים של הקטינים ועסוקה יותר בעצמה". מסקנת השופטת הייתה שהאם לא הוכיחה כי ההרחבה המבוקשת בזמני השהות עולה בקנה אחד עם טובת בנה.
"יאמר במפורש", כתבה השופטת, "אין ולא היה כל מקום לטענות האם לניכור הורי". היא הדגישה שזו גם התרשמות גורמי הטיפול וכי מערכת היחסים בין האם וילדיה הייתה מורכבת עוד לפני גירושי הצדדים.
השופטת חידדה כי הנער מתנגד להרחבת זמני השהות וכי לנוכח גילו ובגרותו יש לכבד את רצונו ולהותיר את המתווה המצומצם למפגשים עם אמו על כנם. לפיכך היא קבעה שהנער ואמו ימשיכו להיפגש במשך שלוש פעמים בשבועיים, וכי אם הבן יבקש להיפגש יותר הדבר ייעשה בתיאום עם האם תוך יידוע האב, שיחויב לאפשר זאת.
- ב"כ האם: עו"ד אסתר שלום
- האפוטרופסה לדין: עו"ד מרי סבג שמש
- ב"כ האב: לא צוין
לפסק הדין המלא בתיק תלה"מ 21368-07-17
עו"ד חיה לזר נוטקין
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין