1. שיתוף בנכסים בין ידועים בציבור דורש הוכחה
בתמ"ש 57958-01-13, דחה בית המשפט לענייני משפחה בקשת אישה לצו מניעה זמני כנגד בנק, שביקש לממש נכס של בן זוגה, בטענה כי גם לה יש זכויות בנכס, בהיותה ידועתו בציבור.
האישה טענה, כי מכח זכויותיה בנכס, אין לפנותה ממנו בשל אי תשלום המשכון ופירעונו.
השופטת גאולה לוין בדקה במסגרת פסק הדין, את הטענה העובדתית של האישה, בדבר היותה ידועה בציבור.
אלא, שהאישה הסתירה מבית המשפט את העובדה כי בפועל, הגבר נשוי לאחרת ויש לו ילדים מאשתו. משכך - קבעה השופטת, כי הבקשה נגועה בהעדר תום לב. מי שמבקש סעד מבית המשפט, כך קבעה, ראוי לו לבוא בניקיון כפיים ולגלות את מלוא העובדות.
יתר על כן, בית המשפט השתכנע שלא מדובר בידועים בציבור, שכן הם לא התגוררו יחדיו באופן מלא, ובפועל לא ניהלו חיי משפחה שיכולים ליתן את הרושם לפיו מדובר בזוג לכל דבר ועניין.
בית המשפט הוסיף וקבע, כי גם אם הצדדים היו ידועים בציבור אין בכך כדי להצביע אוטומטית על כוונת שיתוף בנכסים. לשם כך, היה על האישה להוכיח את השיתוף בראיות.
נקבע, כי אין די בטענה שגבר ואשה חיים יחדיו (בין אם הם נשואים לאחרים ובין אם לאו) כדי להביא לתוצאה משפטית ועובדתית לפיה כל הרכוש שלהם משותף.
לאור האמור לעיל, נדחתה בקשת האישה, והיא חויבה בהוצאות משפט.
* לפסק הדין בעניין ש.ק. נ' ע.א
2. פרשנות הסכם גירושין
פסק הדין בתמ"ש 963-09-11 עוסק בפרשנות הסכם גירושין ויחסי ממון, שהושג בהליך של גישור אצל שופט בדימוס, מספר שנים קודם לכן.
במקרה זה, הבעל הינו עורך דין ושותף במשרד משגשג, אשר השתכר בעת עריכת הסכם הגירושין 65,000 ש"ח נטו לחודש, והאישה לא עבדה. לבני הזוג 3 ילדים. השניים סיכמו בהסכם על תשלום מזונות של 4,000 ש"ח לכל ילד.
כמו כן, הוסכם במהלך הגישור על תשלום עיתי, של 10,000 ש"ח לחודש - כסכום שישלם הבעל לאשה לשם איזון כולל של כל זכויותיו, לרבות הצבירות הסוציאליות, המוניטין ופערי ההשתכרות בין הצדדים.
עוד הוסכם, כי היה והכנסת הבעל תפחת מ- 25,000 ש"ח נטו לא ישולמו לאשה תשלומי איזון. ההסכם קבע מספר מדרגות להפחתה או להעלאת תשלומי האיזון בהתאם להשתכרות הבעל.
מספר שנים לאחר אישור ההסכם בבית המשפט וביצוע הגט בפועל - החליט הבעל לנטוש את השותפות במשרד עורכי הדין, ולעבור לעבוד במשרה חלקית שהשכר שהיה טמון בצידה היה 25,000 ש"ח ברוטו.
משכך - החליט הבעל כי לא מוטל עליו לשלם את תשלומי האיזון לאשה, וזאת על-פי לשון ההסכם.
האישה הגישה תביעה לבית המשפט לענייני משפחה (כב' השופטת רקובר ז'יטניצקי) ובה עתרה כי בית המשפט יצהיר על כך שעל הבעל להמשיך ולשלם לה את תשלומי האיזון למשך 14 שנה על פי לשון הסכם הגירושין.
זאת, נוכח העובדה כי עזיבת הבעל את עבודתו הינה וולונטרית ומבחירה שלו, ונוכח הטענה, כי הסכמת האישה לכך, שלא ישולמו תשלומי איזון או שהם יופחתו - נגעה רק למקרה שהמשרד יקרוס או שיתרחש אירוע של כוח עליון.
הבעל טען כי לשון ההסכם מחייבת, וכי ההפחתה ו/או ביטול תשלומי האיזון הינם בתוקף נוכח ההפחתה בהכנסתו. לטענתו, אין לכפות עליו לעבוד כנגד רצונו במקום עבודה שהחליט לעזוב, בשל הלחצים והעבודה האינטנסיבית.
בית המשפט פסק לטובת האישה, וקבע כי על הבעל להמשיך ולשלם לה את תשלומי האיזון. נפסק, כי על פי כללי הפרשנות של הסכם ועקרון תום הלב, אין הבעל יכול להפסיק את תשלומי האיזון רק משום שהחליט על דעת עצמו לוותר על הכנסה גבוהה.
ביהמ"ש ציין בנוסף, כי ההסכם אינו מתייחס לסיטואציה בה הבעל יעזוב את עבודתו מבחירתו שלו. משכך - יצק בית המשפט תוכן להסכם, וקבע כי על הבעל להמשיך ולשלם את תשלומי האיזון המפורטים בהסכם.
על כן נפסק, כי אמנם זכותו של הבעל לבחור את סוג עבודתו ולהחליט מתי לפרוש ממנה, אך משחתם הסכם וקיבל על עצמו התחייבות לשלם לאשה סכומים לאיזון, אין הוא יכול לפגוע בהתחייבות זו, שעליה היא הסתמכה.
3. חלוקת רכוש בעת גירושין
בתמ"ש 29456-06-11, דחתה כב' השופטת גאולה לוין את טענתו של הבעל לחלוקה בלתי שוויונית של הדירה. הבעל טען, כי הוא הביא סכומי כסף גדולים קודם לנישואין וממקורות חיצוניים, ואלה עולים בהרבה על תרומת האישה לרכישת הדירה.
כמו כן טען, כי האישה חתרה תחת חיי הנישואין ואושיות התא המשפחתי בכך שבגדה בו עם גבר אחר.
בית המשפט דחה את הטענה וקבע, כי אין כל הצדקה לחלק דירה הרשומה על שם הצדדים בחלקים שווים, בשונה מהרשום בלשכת רישום המקרקעין.
הזכויות בדירה, כך נקבע, נשלטות על ידי חוק המקרקעין וחוק המתנה, ומשהסכימו הצדדים לרשום דירה על שמם בחלקים שווים - אין בכך שההשקעות הראשוניות לא היו שוות - כדי להחזיר את הגלגל אחורה.
האשם בפירוק הנישואין, קבע בית המשפט, אינו רלוונטי כלל ועיקר ואין בו כדי להשליך על אופן חלוקת תמורת מכר הדירה.
עוד צוין, כי אין להטיל סנקציות כלכליות על בן זוג גם אם הוא אשם בפירוק התא המשפחתי. משכך, דחה בית המשפט את התובענה והורה על מכירת הדירה בכינוס נכסים וחלוקת התמורה הנקייה שווה בשווה בין בני הזוג.
* לפסק הדין בעניין י.ב.ב. נ' ה.ב.נ.
4. תביעת הגירה לצורך מעבר עם קטין לחו"ל
פסק דין שניתן על ידי כב' השופט ויצמן בתמ"ש 30890-03-12- עניינו בקשתה של אם להגר לקנדה עם בן זוגה הנוכחי ועם בנה מנישואין ראשונים. האב התנגד.
בית המשפט התיר את המעבר, אך התנה אותו בהפקדת 50,000 ש"ח. זאת, לאור הנימוקים הבאים:
- האב שהה בחו"ל החל מהגיע הקטין לגיל 3 ולמשך תקופה ארוכה, ולא שמר עמו על קשר, הן לפני חזרתו לארץ והן לאחר מכן.
- האב לא עשה כל מאמץ להיות בקשר עם הקטין לאחר חזרתו ארצה והתנהגותו גרמה לנתק בין השניים.
- האב נמנע מלפגוש בבנו באופן סדיר ורציף.
- תסקיר העו"ס ממליץ על אישור מעבר הקטין עם אמו לחו"ל.- מערכת היחסים של הקטין עם בעלה השני של אמו חמה ואוהבת והוא רואה בו אב.
- הקטין עצמו הביע הסכמתו בשיחות שנערכו עמו, בין היתר על ידי כב' השופט ויצמן בלשכתו, לעבור עם אמו לחו"ל מרצון חופשי ולאחר הבנת הנושא.
- ההורה בעל המסוגלות הגבוהה יותר מבין ההורים הינה האם.
- לקטין קשרים משמעותיים ביותר עם האם.
- לאם יכולת לשמר את הקשר עם ההורה הלא משמורן דהיינו האב.
- אם תידחה בקשת האם, כהורה משמורן, היא עלולה להיפגע נפשית.
- לילד יכולת להשתלב חברתית ולימודית בחו"ל.
- האם ובן זוגה מהווים תא משפחתי שלם, שכן נולד להם ילד נוסף מזוגיותם - אח לקטין.
בית המשפט התרשם, שהאב לא עשה די כדי ליצור קשר ממשי עם בנו, נמנע מהסדרי ראיה קבועים ורציפים, והתנגד למעבר האם במטרה להשליט את רצונו. האב, כך נקבע, לא נהג בתום לב.
לסיכום - מאחר שהפרמטר החשוב ביותר וכמעט היחידי בעניינים אלו הוא טובת הקטין, הגיע בית המשפט למסקנה, כי טובתו היא לעבור עם אמו ובעלה השני, ולפתוח בחיים חדשים בקנדה.
* לפסק הדין בעניין ד"ר א.ב.י. נ' ד"ר א.ב.
5. חלוקת רכוש ואיזון משאבים בנכס אשר רשום על שם הבעל ואמו
בתמ"ש 49413-05-11 הצהירה כב' השופטת גליק, על זכותה של האישה לבעלות ברבע מן הדירה בה התגוררה עם בעלה במשך 26 שנים.
הדירה נקנתה על ידי אמו של הבעל והבעל, ונרשמה בחלקים שווים ביניהם עוד קודם לנישואין. אך כאמור, בני הזוג וילדיהם התגוררו בדירה זו במהלך שנות הנישואין. האישה טענה לשיתוף בנכס ספציפי מכוח הדין הכללי.
בית המשפט קבע, כי בנוגע לחלקה של האם אין לאישה כל זכות. מנגד, זכאית היא למחצית מחלקו של בעלה, וזאת עקב שיפוצים שנעשו בדירה, ונוכח תשלום משכנתא במהלך השנים.
לקביעת השופטת, מאורח חיי הצדדים ומהתנהגותם, מעצם המגורים בבית, מעצם תשלום משותף של המשכנתא ועריכת השיפוצים אפשר ללמוד, כי התקיים "דבר מה נוסף" המצביע ומעיד על כוונת השיתוף של הבעל עם אשתו, הגם שהנכס נרכש קודם לנישואין.
בנוגע לחלקה של אמו של האב, הרי שעצם העובדה שנתנה רשות לבנה וכלתה להתגורר בדירה, אינה מעידה על כוונתה לתת את הדירה במתנה או ליצור שיתוף עם האישה, ובשל כך תביעת האישה נגד האם נדחתה כאמור.
* לפסק הדין בעניין ש.י.ב. נ' ד.ב. ואח'
6. מאבק בין אם טבעית לבין דודים מצד האב על משמורת קטינים
תמ"ש 32163-11-12 מפי כב' השופטת רונית גורביץ, עוסק באפוטרופסות ובמשמורת בנסיבות מיוחדות ואף קיצוניות.
במקרה הנדון, נטשה אם את ילדיה, מלבד אחד, בנסיבות של אלימות במשפחה, כאשר האב הורחק ונמצא בחלופת מעצר.
מי ששימש בפועל כמשמורן לקטינים הם הדודים מצד האב, שביקשו להמשיך לטפל בקטינים. מנגד, האם תבעה לקבל את החזקה עליהם. האב מנוע מלגדל את הקטינים בעצמו נוכח ההליך הפלילי בו הוא מצוי והרחקתו מהם.
בית המשפט קבע, כי החוק מגן על היחידה המשפחתית הטבעית, וכי הדין מכיר בזכותם הקונסטיטוציונית של ההורים הטבעיים לקיים חובתם כלפי ילדיהם. טובת הילד היא רק אחד השיקולים, ומתווספים אליה שיקולים כמו זכות ההורה הטבעי כי הוא עצמו, ולא אדם זר, יגשים את זכותו של הילד לקיום החובות ההוריות כלפיו.
העילות להתערבות וחדירה באוטונומיה המשפחתית מצומצמות, וכבר נקבע בעבר כי אין לשלול משמורת של הורה רק משום שייטב לילד בידי צד שלישי. גם הורה שאינו משמורן בפועל, זכותו זהה להורה המשמורן ועדיפה על פי הדין על פני כל אדם אחר.
בהעדר נסיבות מיוחדות וחמורות במיוחד, נקבע, כי לא מנתקים ילד מאביו או אמו, רק מהסיבה שייתכן, שיהיה לו יותר טוב אצל סבו או אצל סבתו או אצל דודו. בית המשפט קבע כי אין תחליף לבית ההורים הטבעיים, ששהותו של הילד רצויה ומבוקשת שם בתום לב.
החריג לכלל זה, הוסיפה השופטת, הוא נסיבות חמורות, כגון נטישה, התעללות, חשיפה לסמים, הורים חולי נפש שאינם מסוגלים לטפל בילדים, וכיו"ב מקרים קיצוניים ולא שגרתיים.
כאשר מדובר במקרה בו מתחרים הורה (האם) ומי שהינו נציג ההורה (האב) - שאינו כשיר לגדל את הקטינים בעצמו בהיותו נתון בחלופת מעצר במשך תקופה ממושכת - זכות ההורה הכשיר גוברת.
לפיכך, הורה בית המשפט על הוצאת הקטינים מבית הדודים והעברתם למשמורת האם.
* לפסק הדין בעניין ה.ח. נ' ר.ח.
7. ביטול דמי מזונות של ילדים סרבנים
בתמ"ש 36148-07-11 ביטלה כבוד השופטת שטיין מזונות לקטינים, אשר סירבו לקיים קשר עם אביהם במשך כ- 6 שנים.
האב חויב במזונות של 3,600 ש"ח לשני ילדים והוא סירב לשלם להם עד שייאותו להיפגש עמו.
כבוד השופטת שטיין צידדה בגישת האב, והפרידה בין הבת - המתקרבת לגיל 18 - לבן.
באשר לבת, נקבע כי בקרוב תהיה בגירה, ותוכל לקבל מאביה כספים אם תיצור עמו קשר.
באשר לבן, נקבע כי מזונותיו יופקדו לחשבון נאמנות, ויועברו לאם רק אם הקשר יחודש.
לפסקי-הדין המאוזכרים:
• תמ"ש 57958-01-13
• תמ"ש 29456-06-11
• תמ"ש 30890-03-12
• תמ"ש 49413-05-11
• תמ"ש 32163-11-12
* עו"ד אלינור ליבוביץ, עוסקת בדיני משפחה, גירושין ובגישור, מנהלת ובעלת האתר gerushin.co.il.
** כל המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות יעוץ ו/או חוות דעת משפטית כלשהי. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין