ביקשה חלוקת רכוש לא שוויונית: "כאברך הוא לא תרם לבית"

האישה טענה כי הסכימה שבעלה ילמד תורה כדי לזכות בחלקו בעולם הבא, אבל הוא איבד את חלקו בעקבות מעשים שעשה וכעת מגיע לה יותר ממחצית הרכוש. בית הדין לא השתכנע

בית הדין הרבני הגדול דחה לאחרונה ערעור שהגישה אשת אברך לשעבר על פסק דין שדחה את תביעתה לאיזון משאבים לא שוויוני. במסגרת הליכי הגירושין היא טענה כי בזמן שהיא עבדה כדי לפרנס את שניהם, הוא רק ישב ולמד תורה ולכן מגיע לה יותר ממחצית מרכושם המשותף - שנצבר למעשה מהכסף שלה. הרכב הדיינים דחה את הערעור והשית עליה הוצאות.

במסגרת התיק שנפתח בבית הדין הרבני האזורי טענה האישה כי הכספים שהושקעו במימון המחיה של השניים שייכים לה, ולכן בנסיבות העניין מוצדק לסטות מהכלל בדבר איזון משאבים שוויוני ולהעניק לה נתח גדול יותר ברכוש המשותף. היא הוסיפה כי "לצורך פשרה" היא מסכימה שלבעלה ישולם כ-100,000 שקל בעוד יתר הרכוש – הכולל תמורת דירה בסך 1.2 מיליון שקל – יישאר בידה.

מנגד טען הבעל, בין היתר, ששני הצדדים נשאו בהוצאות במשותף ולכן יש לנקוט בראייה שוויונית בחלוקת הרכוש. בית הדין האזורי קיבל את עמדת הבעל.

האישה לא אהבה את פסק הדין וערערה עליו. לטענתה, בעוד בעלה ישב ללמוד תורה כאברך בכולל היא יצאה לעבוד וצברה לשניים כסף באמצעותו צברו את רכושם המשותף. האישה הוסיפה שהסכימה לצורת חיים זו לאור רצונה לזכות בחלקו של בעלה לעולם הבא. אלא שלדבריה, בעלה איבד את חלקו לנוכח מעשים כלשהם שעשה (שלא פורטו בפסק הדין), וכפועל יוצא מכך גם החלק שלה בעולם הבא נפגע ולכן ההסכמה שלה בטלה למפרע. בנסיבות אלה, טענה, יש לחלק את הרכוש באופן לא שוויוני הנוטה לטובתה.

לא יודעת חשבונות שמים

הרב אליעזר איגרא, הרב שלמה שפירא והרב ציון לוז-אילוז, קבעו תחילה כי הנטל הרובץ על האישה בהוכחת טענותיה גדול ביותר, זאת מאחר והכלל הוא שיש לחלק את הרכוש בצורה שוויונית ואילו כאן האישה מבקשת את ההיפך.

בהקשר לכך הבהירו הדיינים כי לחוק יחסי ממון, הקובע חלוקה שוויונית, יש גם תוקף הלכתי. לפיכך, כספים שהחוק רואה בהם כמשותפים הם כאלה גם לפי ההלכה. "רק במקרים מובהקים מאוד" יש לנקוט באיזון לא שוויוני, כתבו.

הדיינים ציינו בהקשר זה כי מצב בו אחד מבני הזוג לא תורם כלכלית לתא המשפחתי עשוי ליפול לאותם "מקרים מובהקים" המצדיקים איזון לא שוויוני. ואולם לדבריהם, כשמדובר בסגנון חיים שהוסכם עליו מראש, בו האישה מפרנסת והבעל לומד תורה – דבר רווח בציבור החרדי – אין מקום לטענה זו.

בתוך כך הדיינים דחו את חשש האישה מפני הפסד חלקה בעולם הבא. זאת מפני שלדבריהם היא לא יודעת חשבונות שמים וממילא אין לה דרך לדעת מי מפסיד חלקו שם ומי לא. בנוסף, אף בהנחה שהבעל הפסיד חלקו בעולם הבא אין הכרח שגם היא הפסידה חלקה, זאת לנוכח הגישה המוטמעת במקורות לפיה זכתה בחלקה מיד עם זכיית הבעל, והוא שמור לה ללא קשר למעשיו.

"על הזכויות הרוחניות לא חלות הוראות חוק יחסי ממון", הוסיפו הדיינים. הם גם גילו סקפטיות בנוגע לדברי האישה, שכן ההסכמה להיות אשת אברך עשויה לנבוע ממגוון שיקולים כמו הרצון להשתייך לחברה החרדית או לקבל שידוך טוב, ולאו דווקא כדי לזכות לנחלה בעולם הבא.

לפיכך הערעור נדחה והאישה חויבה לשלם לבעל הוצאות בסך 5,000 שקל.

• ב"כ האיש: עו"ד עדה דורון
• ב"כ האישה: עו"ד אברהם אינדורסקי

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין