ביהמ"ש: פקיד השומה טעה כשחייב חברת כח אדם במס על מגורים לעובדים זרים

חברת כח אדם העמידה מגורים לעובדים זרים בענף הבנייה, ורכשה עבורם ביטוח רפואי – האם מדובר בהטבות לעובדים המחויבות בתשלום מס?  

בית המשפט המחוזי בתל-אביב קיבל חלקית את ערעורה של חברת כח אדם "צ.ג.י. פרסונל", אותו הגישה נגד פקיד שומה חולון, על שיעורי מס הכנסה שהוטלו עליה בשנים 2009-2011. השופט מגן אלטוביה פסק כי מגורי העובדים אינם נחשבים "טובת הנאה" כמשמעותה בפקודת מס הכנסה, ולכן אין לחייב את החברה עבור בגינם.

מדובר בחברה העוסקת בהשמת עובדים זרים בענף הבנייה. בשנים הרלוונטיות לערעור היא העמידה מגורים לרשות 110 העובדים המועסקים על ידה, ורכשה להם ביטוח רפואי. בהתאם לחוק עובדים זרים, החברה ניכתה משכר העבודה של העובדים חלק מהעלויות הכרוכות בהעמדת המגורים וברכישת הביטוח הרפואי.

בשנות המס שבערעור, פקיד השומה חייב את החברה במס בגין ההפרש שבין עלות העמדת המגורים ורכישת הביטוח הרפואי לבין הסכום שניכתה מהעובדים בגין מגורים וביטוח רפואי, בנימוק שמדובר בהכנסה של העובדים ממנה הייתה אמורה החברה לנכות מס במקור.

עמדתו של הפקיד היתה כי סכום ההפרש הוא "טובת הנאה" אצל העובדים כמשמעותה בפקודת מס הכנסה, ולכן החברה היתה חייבת לנכות מעובדיה את המס בגין אותו הפרש.

על כך הגישה החברה את ערעורה, בו טענה כי סכום ההפרש אינו הכנסת עבודה, משום שמדובר בתשלומי חובה שהוטלו עליה מכח חוק עובדים זרים (חובה לספק מגורים וביטוח רפואי), והוצאה זו היא תנאי הכרחי לפעילותה, הניתנת לניכוי בהתאם לפקודת מס הכנסה.

לטענתה, סכום ההפרש נועד לטובתה ולא לטובת העובד, ולכן אין לראות בו הכנסת עבודה בשל שווי מגורים, גם אם אגב הוצאת סכום ההפרש העובד מפיק מכך טובת הנאה.

לא בחרו איפה לגור

ואכן, השופט אלטוביה התרשם שהלינה באתרים ובדירות ששכרה החברה לעבודים היו הכרחיים לצורך ייצור הכנסתם מעבודה בישראל, ולכן לא מדובר ב"טובת הנאה" של עובדים, בשונה למשל מעובד בית מלון שמקבל רשות לישון במלון.

"כאשר מדובר בעובד זר הנאלץ לישון בישראל בתנאים המוכתבים לו, בוודאי בתנאים שפורטו לעיל, יש לראות בהוצאה של המערערת בעמדת המגורים כהוצאה 'לנוחות המעביד' יותר מאשר להנאת העובד", הוסיף.

בהקשר זה השופט שוכנע כי "בהתחשב בתנאים בהם שיכנה המערערת את עובדיה הזרים, נראה כי הנאת העובדים מהמגורים הייתה 'הנאה בלתי ניכרת', בלשון המעטה, לעומת התועלת שהפיקה מכך המערערת".

כמו כן, השופט ציין כי הסכומים שגבתה החברה מהעובדים משקפים את טובת ההנאה השולית שצמחה להם, כלומר העובדים שילמו בגין אותה "טובת הנאה". "סכום ההפרש" בנוגע למגורים הוא הוצאה של החברה ואינו צריך להוות הכנסה בידי העובדים. "לא מצאתי שהיה מקום לנכות מס במקור בגין סכום ההפרש כאמור", קבע השופט.

לעומת זאת בעניין הביטוח, השופט הבהיר כי היקף או סוג ביטוח הבריאות נקבע בחוק, ורכישת הביטוח משרתת את טובתם ורווחתם של העובדים שהועסקו על ידה.

לצד ההנאה שיש לעובדים מרכישת הביטוח על ידי המערערת, ובשונה מנושא המגורים, לא ניתן למצוא בהוצאה הכרוכה ברכישת הביטוח הרפואי לעובדים תועלת שמפיקה החברה. משכך נקבע כי ההוצאה הכרוכה ברכישת ביטוח רפואי, מהווה טובת הנאה החייבת במס מכוח פקודת מס הכנסה.

התוצאה היתה שהערעור התקבל בכל הקשור להוצאות החברה על המגורים לעובדיה. ככל שמדובר בהוצאה שהוציאה על ביטוח הבריאות, הערעור נדחה.

פקיד השומה חויב בהוצאות משפט בסך 25,000 שקל.

• ב"כ המערערת: עו"ד דוד פיקאז
• ב"כ המשיב: עו"ד אדם טהרני, פרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי)

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין