שבע שנים ושבעה חודשים לאחר שמסעדה נסגרה הגישה העירייה תביעה נגדה בגין חוב ארנונה. בית המשפט דחה את התביעה בשלב מוקדם של ההליך בשל התיישנות
השופט אביים ברקאי דחה לאחרונה תביעה שהגישה עיריית רעננה נגד חברה שהפעילה מסעדה בעיר ושני בעלי השליטה בה בגין חוב ארנונה משנת 2012. התביעה נדחתה בשל התיישנות מאחר שהוגשה מעל 7 שנים לאחר שנוצר החוב. בפסק הדין הבהיר השופט כי ההקפדה על מניין תקופת ההתיישנות משרתת צורך ואינטרס ציבורי ביצירת וודאות משפטית.
חברת ״מיעד-מיקיעדי״ החזיקה בנכס בו ניהלה מסעדה עד לאמצע נובמבר 2012. הנכס היה חלק ממתחם הידוע כ"בית גמלא" בעיר רעננה ובו שלוש חטיבות שונות המשמשות למסחר ולמשרדים.
המתחם בו נמצאה המסעדה כלל גם שטחים משותפים ואלה הביאו למחלוקת ביחס לחיובי ארנונה.
במרץ 2012 הוציאה העירייה לחברה שומת ארנונה ביחס לנכס. בעקבות השומה הוגדלו חיובי הארנונה של החברה לשנת 2012 והועמדו על סך של כ-126,000 שקל.
החברה הגישה השגה על השומה החדשה והלינה על כך שחויבה בגין שטח משותף בתעריף של שטח הנכס עצמו. ההשגה נדחתה בספטמבר 2012 ולא הוגש ערר על דחייתה, כך ששומת הארנונה הפכה סופית.
החברה עזבה את הנכס בנובמבר 2012. למרות זאת, ב-2013 בא כוחה של החברה הגיש השגה על ארנונה לשנה זו, ומשנדחתה הוגש ערר שהצטרף לשורה ארוכה של עררים בגין נכסים באותו מתחם.
כלל העררים נדונו במשך מספר שנים והם נדחו כולם בהחלטת ועדת הערר מיולי 2019.
כחצי שנה לאחר דחיית כלל העררים פנתה העירייה לחברה בדרישה לתשלום החוב מ-2012 ולאחר כשבעה חודשים נוספים הוגשה התביעה.
העירייה טענה, בין היתר, שההליכים משנת 2013 ואילך עיכבו את מרוץ ההתיישנות.
ערר מיותר
השופט אביים ברקאי מבית משפט השלום בתל אביב הבהיר כי תקופת ההתיישנות לתביעה היא שבע שנים והיא מתחילה להימנות ביום בו התגבש החוב.
הוא הוסיף כי אמנם הקפדה על מניין תקופת ההתיישנות עלולה להביא לתוצאה בה חוטא ייצא נשכר ונישומים יחמקו מחובות ארנונה. עם זאת, ההקפדה אף משרתת צורך ואינטרס ציבורי ביצירת וודאות משפטית.
״דיני ההתיישנות מביאים בחשבון את הקושי הכרוך, מהיבטו של הנתבע, בשמירת הראיות וההוכחות שיסיעו לו לשחרר עצמו מסכנתה של תביעה לאורך זמן״, כתב השופט.
הוא ציין שלושה נימוקים לדחיית התביעה. הנימוק הראשון הוא התיישנות, שכן חלפו שבע שנים ממועד התגבשות החוב.
בנוסף, ההשגה מ-2013 לא עיכבה את מרוץ ההתיישנות שכן החוב ל-2012 הפך חלוט עוד קודם. בתוך כך ציין השופט שהליך השגה לשנת 2013 והערר היו תמוהים ומיותרים, לנוכח העובדה שהחברה עזבה את הנכס.
״כך או כך, אין בהליכי הסרק שנוהלו בין הצדדים ביחס להשגה וערר בגין שנת 2013, כדי לדחות את מניין תקופת ההתיישנות של חוב משנת 2012״, קבע השופט.
לבסוף כתב השופט כי החוב התיישן גם כלפי בעלי השליטה וסיכם: "אין ספק שהמחוקק לא התכוון לאפשר לעיריה לישון על זכויותיה במשך שנים".
העירייה חויבה בהוצאות ושכ״ט עו״ד בסך 8,000 שקל.
- ב״כ התובעת: עו"ד ליאור שפירא, עו"ד גל אלפסי
- ב״כ הנתבעים: עו"ד דוד גואטה, עו"ד אברהם קניג
עו״ד איתי הכהן
עוסק/ת ב-
מיסים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין