בתביעת גירושין שהוגשה ב-2014 טענה האישה כי בעלה אינו מאפשר לה למשוך כסף ומגביל אותה כלכלית. הבעל סירב להתגרש והדיינים בחנו האם יש הצדקה הלכתית לחייבו. בדעת רוב נפסק כי אין בסיס לחיוב בגט בשל אלימות כלכלית, אך הומלץ לבעל להיפרד "בדרכי שלום".
בדצמבר 2014 הגישה האישה תביעת גירושין כנגד בעלה בבית הדין האזורי בנתניה.
בכתב התביעה היא תיארה אלימות כלכלית קשה ביותר. האישה סיפרה כי בעלה שולט בה, "מכתיב" לה כל צעד ומגביל אותה כספית על פי גחמותיו.
לייעוץ בתחום:
עורך דין משפחה
לדבריה, הבעל אינו נותן לה כסף אלא אם היא מדווחת בפרוטרוט מה תעשה בו. הוא אף ביקש מפקידת הבנק ליידע אותו על כל פעולה שמבוצעת על ידי האישה בחשבון הבנק.
האישה הוסיפה כי הבעל הגביל את כרטיס האשראי שלה ל-3,000 שקל ולאחר מכן ביטל אותו משום שקנתה לבנותיהם כיסוי לטלפון. האישה התלוננה שלתחושתה היא "אוויר בשבילו" והדגישה שבעלה איש עסקים עצמאי המנהל מפעל ובבעלותו שמונה דירות. על רקע זה הגבלותיו הכלכליות קשות אף יותר.
האישה הוסיפה כי הבעל ניתק אותה ממשפחתה וכי אין ביניהם יחסי אישות כבר שנה.
הבעל טען לעומת זאת כי הוא אוהב את אשתו ומעוניין בשלום בית. לדבריו, הוא לא רוצה שילדיו יהיו בקשר עם משפחתה של אשתו כי הם מנהלים אורח חיים חילוני העלול להשפיע לרעה על הילדים.
לדבריו הוא הגביל את הקניות של אשתו לא מכוונה רעה אלא מכיוון שהוא מעוניין לעשות את קניות המשפחה בעצמו שכן הוא מבין טוב יותר ממנה בכשרות וטקסטיל. הבעל הוסיף כי התנהלותו נועדה למנוע התחייבויות שהמשפחה אינה יכולה לעמוד בהן.
אין דחייה אישית עמוקה
הדיינים נחלקו בדעותיהם האם מוצדק בנסיבות אלה לחייב את הבעל לתת גט לאשתו.
הרב רפאל י' בן שמעון והרב אברהם שינדלר כתבו בדעת הרוב כי לא מתקיימת במקרה זה טענת "מאיס עלי" שיכולה לבסס מבחינה הלכתית חיוב בגט.
לדבריהם, טענת האישה שבעלה אמיד לא הוכחה. על פי חומר הראיות, לבעל דירה אחת ואין לו מגרשים או רכוש. כמו כן, הוא שותף במפעל אך לא ברור אם מדובר בעסק זעיר או מפעל גדול.
הדיינים התרשמו כי ההגבלות הכלכליות מצד הבעל נבעו מדאגתו הכנה להתחייבויות הכספיות של המשפחה וכי הוא הטיל אותן גם על עצמו. לדבריהם, גם האישה הודתה שמאז תחילת הדיונים המצב השתפר והבעל מאפשר לה לערוך קניות לבדה.
הדיינים הדגישו כי טענת "מאיס עלי" מצד האישה, המצדיקה חיוב בגט, יכולה להתקבל במקרים של סלידה או דחייה אישית עמוקה כלפי הבעל. לדבריהם, במקרה זה טענות האישה לא ביססו רגשות מעין אלה. הדיינים הסבירו כי חיוב או כפיית גט הם צעד חמור ולא כל רצון מצד האישה להתגרש יכול להיכנס בגדרי טענת "מאיס עלי".
הרב יאיר לרנר סבר בדעת מיעוט כי המקרה כן מצדיק חיוב הבעל בגט. לגישתו, הבעל הודה בטענות האישה על אלימות כלכלית וניכר כי על רקע התנהגותו האישה שונאת אותו, אינה רוצה בו והוא "מאוס עליה".
בסיכומו של דבר נפסק כי אין לחייב את הבעל לתת גט לאשתו. עם זאת, עקב "הפירוד הממושך ומערכת היחסים הרעועה בין הצדדים" המליצו הדיינים לבעל להסכים לפירוד בדרכי שלום.
- ב"כ התובעת: עו"ד שקמה עצמון גל
- ב"כ הנתבע: עו"ד גיל דוידסון
* עורכת דין ענת וסרמן צים עוסקת בדיני משפחה
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין