שופטת ביה"ד לעבודה השתכנעה באחרונה, כי אף שעורכת הדין קיבלה שכר כנגד חשבוניות, בפועל התקיימו בינה לבין משרד עורכי הדין יחסי עובד-מעסיק, ולכן היא זכאית לזכויות סוציאליות. השופטת הבהירה כי מה שקובע אינו מה שהוגדר בין הצדדים אלא המהות.
במשך כשבע שנים, עד שנת 2014, שני עוה"ד עבדו יחד תחת סיכום מסוים: עורכת הדין ליאת כהן, התובעת, העניקה לעורך הדין הנתבע שירותים מסוימים והוא שילם לה תמורה כנגד חשבוניות מס שהגישה לו מדי חודש.
לשאלות על דיני עבודה:
פורום דיני עבודה
חישוב סכום התמורה נעשה בהתאם לשעות עבודתה של עורכת הדין באותו חודש במכפלת התמורה השעתית שסוכמה בין הצדדים, בצירוף מע"מ. כלומר בכל חודש ההכנסה הייתה שונה.
בשנת 2014, לאחר שפוטרה מעבודתה, הגישה עורכת הדין תביעה בביה"ד האזורי לעבודה בתל-אביב.
התובעת טענה, בין היתר, כי צורת ההתקשרות בינה לבין הנתבע נועדה להתחמק מתשלום זכויותיה. לטענתה, בין הצדדים היו יחסי עובד-מעסיק, ועל כן היא זכאית לתשלום זכויות סוציאליות.
עוד טענה התובעת כי הנתבע פיטר אותה ללא שימוע ומבלי לתת לה הזדמנות להציג טענות בעניין.
מנגד, הנתבע טען, בין היתר, כי לא התקיימו בינו לבין התובעת יחסי עובד-מעסיק מעולם, והתובעת התקשרה איתו כעורכת דין עצמאית. היא אף נהנתה מהסדר זה, שאפשר לה גם לעסוק בעבודות פרטיות פרט לעיסוקה במשרד.
לטענתו, כבר בראיון העבודה הודיע לתובעת שהוא אינו זקוק לעובדת שכירה ולא יוכל להתחייב להעסקה קבועה. לדבריו, התובעת העדיפה את ההסדר הזה, על היתרונות הגולמים בו, על פני עבודה כשכירה במקום אחר.
הנתבע אף טען כי התמורה ששילם לתובעת הייתה גבוהה, גם ביחס לעורכי דין עצמאיים וגם ביחס לעורכי דין שכירים במשרדו, ולמעשה כללה גילום של 30% בגין תנאים סוציאליים, כלומר 30% יותר ממה שהיה משלם לה אילו הייתה שכירה במשרדו.
הייתה חלק מהמשרד
השופטת רוית צדיק הבהירה כי מעמדו של אדם כעובד או כעצמאי נקבע לפי מכלל הנסיבות של מקרה ספציפי, דרך מבחנים שונים, כגון "מבחן ההשתלבות", מבחן הכפיפות ופיקוח ומבחן התלות הכלכלית, ולא על פי מה שהוגדר בין הצדדים.
לאחר שבחנה את המקרה, השופטת קבעה כי בין הצדדים שררו יחסי עובד-מעסיק. בפן החיובי, הבהירה השופטת, הנתבע ראה בתובעת חלק מצוות המשרד, היא הדפיסה כרטיס נוכחות, קיבלה הנחיות, זומנה לישיבות וקיבלה מתנות חג.
בפן השלילי, התובעת לא העניקה שירותים משפטיים מחוץ למשרדו של הנתבע, לא החזיקה משרד ולא העסיקה עובדים. בהקשר זה השופטת הבהירה כי "האפשרות שעורך דין שכיר יטפל ברשות מאת מעסיקו, גם בתיקים פרטיים משלו אינה דבר נדיר ואין להסיק מכך כי אותו עו"ד נתן שירות משפטי כעצמאי".
לצורך חישוב זכויות התובעת, השופטת קבעה את "השכר החלופי" על 61 שקלים לשעה, לאחר שדחתה את טענות הנתבע בדבר שכר נמוך בהרבה, כיוון שהדבר לא הוכח באמצעות הסכם או תחשיב.
השופטת אף בחנה את חלופת המכתבים בין הצדדים וקבעה כי הנתבע פיטר את התובעת, היות שהוא זה שיזם את סיום ההתקשרות.
בסיכומו של דבר, השופטת פסקה לתובעת פיצויים בסך כ-72,000 שקל, בגין פיצויי פיטורים, פיטורים שלא כדין (ללא שימוע), וכן אי הפרשה לפנסיה, דמי חגים, דמי הבראה ועוד. הנתבע אף חויב בתשלום שכ"ט עו"ד בסך 12,000.
- ב"כ התובעת: עו"ד שרון אידגה
- ב"כ הנתבע: ייצג את עצמו.
* עורכת דין זהר וכנר עוסקת בדיני עבודה
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין