הצעירה מסרילנקה עבדה בתור מטפלת סיעודית של אישה במשך תשעה חודשים בין 2010 ל-2011, וסבלה מנגיעות, "ליטופים" ו"מרפקים", עד שיום אחד הגיע הקש ששבר את גב הגמל.
לטענת העובדת, היא סבלה מיחס קשה של בני הזוג כלפיה שכלל גערות וגידופים, ובא לידי ביטוי, בין היתר, בדרישה יומיומית לנקות את הבית באופן יסודי וללא כפפות.
לשאלות על דיני עבודה:
פורום דיני עבודה
אלא שזה לא היה העיקר, שכן העובדת העלתה טענה הרבה יותר חמורה. לדבריה, בעלה של האישה ניצל את שעות הבוקר שבהן אשתו ישנה וניסה לגעת בה במקומות אינטימיים, "כשבכל פעם הוא מנסה באופן נחרץ יותר, וכן נוגע במקומות באופן חצוף יותר".
באחד הימים הגיע הקש ששבר את הגמל. לטענת העובדת, האיש משך וגרר אותה לכיוון המיטה באחד החדרים, עד שניסה להטיח אותה עליה. כשהצליחה לדחוף אותו ממנה, הוא ירק עליה וקילל אותה. בנוסף, היא טענה שהאיש הזהיר אותה שיש לו חברים במשטרה.
באותו יום היא עזבה את ביתם של בני הזוג ולא חזרה. כמה ימים אחרי כן היא הגישה תלונה במשטרה, אך בסופה של חקירה התיק נסגר מחוסר אשמה.
בתביעה שהגישה בבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב, דרשה העובדת פיצוי כספי בהתאם לחוק למניעת הטרדה מינית, בנוסף לתשלום שכר עבור ארבעה חודשים וכן תשלום עבור ימי מחלה, חופשות והפרשות לפנסיה.
הנתבעים הכחישו וטענו שהתובעת התפטרה בגלל הערות של הבעל על רמת הניקיון שלה. לטענתם, התובעת קיבלה שכר מלא כל חודש, בנוסף למתנות שונות, מזון ובגדים, עד שיום אחד כשהתבקשה לנקות את השירותים, ענתה בכעס: "לא רוצה עבודה".
בנוסף, הנתבעים הצביעו על כך שהתיק הפלילי נסגר והוסיפו, בין היתר, כי התובעת לא דיווחה לחברת ההשמה שלה על מעשי ההטרדה.
תחושת "שיתוק"
השופט אורן שגב ניתח את טענות הצדדים ולבסוף העדיף את גרסתה של התובעת, שלטעמו הייתה "עניינית, מלאה ומפורטת". מנגד, השופט לא השתכנע שנטישתה הפתאומית התרחשה בעקבות הערות על רמת העבודה שלה.
"להטרדה מינית במקום העבודה השפעה שלילית לא רק על האוטונומיה שיש לאדם על גופו אלא גם על רווחתו האישית והכלכלית", כתב השופט. המוטרד מרגיש לכוד בין רצונו לשמור על מקום העבודה שלו, לבין הסבל והמצוקה שהמעשים גורמים לו. המחקרים מדברים על מעין תחושת "שיתוק", שעשויה לגרום לעובדות להימנע ולא לפנות לממונים עליה, ציין השופט.
בתוך כך השופט הבהיר שהעובדה שהתיק הפלילי נגד הנתבע נסגר מחוסר אשמה, אינה שומטת את הקרקע מתביעתה.
"רף ההוכחה במישור הפלילי גבוה מזה הנהוג במישור האזרחי", הסביר השופט. "והעובדה שלא הוכח מעבר לכל ספק סביר כי יש אשמה במעשיו, כנדרש בפלילים, אין בה כדי לאיין את העובדה שהתובעת הוכיחה ברף הנדרש במישור האזרחי כי אכן הוטרדה על ידו. יתרה מכך, גרסותיה במשטרת ישראל עלו בקנה אחד עם עדותה בפנינו מבחינת הפרטים שמסרה".
לפיכך, בסיכומו של דבר, השופט קיבל את התביעה וקבע שהנתבע ישלם לתובעת פיצויים בסך 40,000 שקל בגין ההטרדה המינית, וכן כ-21,000 שקל עבור שכר עבודה וזכויות סוציאליות שונות. עוד נקבע כי הנתבעים ישלמו לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד אפרת מור מילמן
- ב"כ הנתבעים: עו"ד חנוך רובין ואח'
* עו"ד מיכל מסורי עוסקת בדיני עבודה, ייצוג עובדים זרים ונפגעי הטרדה מינית בעבודה
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין